נוסטלגיה ולתמיד – הסיפור הכמעט מלא

נוסטלגיה ולתמיד – הסיפור הכמעט מלא

למרות ש”נוסטלגיה ולתמיד” נסגר מתישהו ב-2013, הרבה אנשים עדיין מחפשים אותו בגוגל והאמת היא שזה מחמיא לי.

לכן חשבתי שאולי הגיע הזמן לספר את הסיפור של האתר, לפחות כפי שאני זוכר אותו.

נתקלתי בפעם הראשונה באתר בערך בשנת 2000 אני חושב, כשכבר הייתי בכיתה י”א. אז היה מדובר באתר שנבנה כולו ב-HTML והיה צורך לשכפל בו דפים ידנית וגם לדאוג להפוך את העברית כמו שצריך.

למעשה, גם עכשיו אני לא יכול לשלוף את הדפים מארכיון האינטרנט ולגרום להם להיראות לגמרי תקינים מבלי להשתמש בכל מיני טריקים, אבל יכול להיות שחלק מכם זוכרים את השער הדו לשוני שלו!

אגב, הדומיין של האתר, oldies.4ever.cc היה דומיין חינמי לחלוטין שהפנה את הגולשים למקום האירוח האמיתי של האתר (איפשהו ב-Hypermart ולאחר מכן ב-Xoom). בשלב מאוחר יותר עברו לדומיין תחת portan.co.il, (portan.co.il/o4e) ורק בשלב הרבה יותר מאוחר התקבענו על דומיין “אמיתי” oldies.org.il.

את המשחקים עצמם בדרך כלל העלו לשרתים חינמיים כמו Xoom או Geocities, אבל מכיוון שהחברות הללו לא אהבו שאנחנו משתמשים בשרתים שלהם כמחסן לקבצים, היינו צריכים מדי כמה ימים להעלות חלק מהם לשרתים חדשים במשחק של חתול ועכבר.

בשלב הזה התחלתי לכתוב לא מעט לאתר, נראה לי שמשהו כמו 2-3 סיקורים לשבוע. אני זוכר במיוחד את הביקורת על Fury of The Furries שהיה אחד מהמשחקים האהובים עלי כמה שנים לפני כן. חוץ מזה כתבתי בשלב הזה על גובלינים 2, אי הקופים הראשון, פרהיסטוריק ובטח עוד כמה שאני לא זוכר.

2004 – נוסטלגיה ולתמיד עולה לאוויר בעיצוב חדש

בערך ב-2004 עלינו עם אתר חדש לאוויר, אתר משוכלל יותר שתוכנת ב-ASP 3 , שפת תכנות אותה למדתי בבית הספר שבחלוף השנים נזנחה לטובת PHP. אני עשיתי את רוב התכנות ואסף שטיינר (“הזבוב”), המייסד של האתר, היה אחראי על רוב העיצוב.

אגב, גם את הפורום בנינו לבד, מה שיצר לא מעט באגים וגם הכניס לפנים את הספאמר הידוע, “הטנטיקל הסגולללל”, ילד מעצבן שמעולם לא הצלחתי למנוע ממנו להירשם לפורום תחת עשרות משתמשים שונים (כל פעם מספר אותות הלמד בסוף היה משתנה…).

בשלב זה התפקיד שלי בנוסטלגיה ולתמיד כבר היה של “אדמין משני”. זאת אומרת, הייתי אחראי לעלות עדכונים וחדשות כשאסף לא היה זמין (שנינו אז היינו בצבא והיציאות שלי היו הרבה יותר נדיבות).

מיצוי

השנים עברו ובמרוצת הזמן הטמענו גם מערכת מודעות של גוגל (Adsense) שנועדה לכסות על ההוצאות שלנו (קבצי המשחקים היו מאוחסנים בשרת נפרד מכיוון שחבילות האחסון הישראלית אז היו קטנטנות).

ב-2006 התחלתי ללמוד בבר איל, עדיין השקעתי באתר, אבל התחלתי להרגיש שכל העסק קצת מיצה את עצמו מבחינתי ושאת כל המשחקים החשובים באמת כבר מיצינו לפני הרבה שנים.

בשלב הזה החלטתי שאני רוצה לנסות משהו חדש והקמתי את n00b.co.il. המחשבה שלי הייתה שיש גם מקום גם לאתר שמפרסם משחקים חינמיים להורדה שחלק גדול מהם הם גם משחקי רטרו. זאת אומרת, משחקים בסגנון של משחקים ישנים, אבל הם לא באמת ישנים.

לדוגמה, אייסי טאוור, בליפ ובלופ, ליטל פייטר 2 ועוד המון משחקים שהיו להיט באותה התקופה לפני שהיו סמארטפונים נורמליים בישראל (למרות שהיו קצת משחקים לנוקיה).

דעיכה

לקחתי איתי אל n00b את חשבון ה-Adsense במטרה להשלים קצת הכנסות כסטודנט. אסף מהצד שלו ניסה לפתוח חשבון נפרד לנוסטלגיה ולתמיד. למרבה הצער, הסתבר שמאז גוגל הקשיחו את העמדה שלהם ולא נתנו לפתוח חשבונות חדשים לאתרים שמפירים זכויות יוצרים (מה שטכנית היה נכון).

בשלב הזה המשכתי לרקוד על שתי החתונות (האתרים), אבל כאמור, מבחינתי זה כבר לא היה זה.

בערך ב-2012 (למיטב זכרוני) אסף פנה אלי וניסינו לחשוב מה עושים. חשבתי שאני יכול להעביר את התכנים ל-n00b ואפילו התחלתי לעשות את זה בלי ההורדות עצמן, אלא עם קישורים ל-GOG ומקומות אחרים בהם היה ניתן לקנות אותם באופן חופשי, אפילו לאייפון ואנדרואיד.

לצערי גיליתי שזו משימה קצת גדולה עלי, הייתי אז בתקופה לא כל כך טובה בחיים שלי ובאותו הזמן n00b  עצמו כבר נפגע מכל מיני שינויי אלגוריתמים בגוגל והפך לאתר לא רווחי. מצאתי את עצמי משקיע יותר זמן במחיקת תגובות ספאם מאשר העלאה של משחקים חדשים.

לא נותרה לי ברירה אלא לחתוך גם את n00b עצמו ולהישאר עם הבלוג / אתר מדריכים שאתם רואים עכשיו.

מה אני חושב היום על אתרי משחקים ישנים (Abandonware) ומשחקים נוסטלגיים בכלל?

היום הדעה שלי על אתרי משחקים ישנים קצת השתנתה: תנועת ה-Abandonware התחילה כפתרון למי שרצה למצוא משחקים שכבר לא היה אפשר למצוא, במיוחד כשהתעשייה עברה לדיסקים ושכחה את משחקי הדיסקטים מאחור. מכאן גם הפירוש המילולי של המילה “משחקים שנזנחו”.

היום לעומת זאת רוב המשחקים הגדולים של פעם זמינים בהורדות דיגיטליות. לפעמיים מדובר בגרסאות רימסטר שמותאמות למחשבים מודרניים (גרים פנדנגו ויומו של הטנטיקל) ולפעמיים מדובר על פתרונות שמערבים אמולציה עם שיפורים מסוימים (“קללת אי הקופים”).

יש טענה שאומרת שאין סיבה לשלם על משחקים שכבר קנינו או שיחקנו בעבר. הטענה הזו מגוחכת לדעתי: קודם כל, החברות האלו משקיעות כסף בשחזור של המשחקים האלו או שמדובר בחברות צד ג’ שרכשו את הזכויות להפיץ אותן בלא מעט כסף (אני מניח).

דבר שני, אם נודה על האמת, גם פעם רובינו לא באמת שילמנו על כל המשחקים האלו. לכן, אם כבר, זה הזמן שלנו לכפר על זה ולא להמשיך לגנוב.

לאתרי Abandonware  עדיין יש חשיבות עבור קבוצות מסוימות של משחקים שבאמת אי אפשר להשיג (לדוגמה, המון משחקים ישראלים שיושבים ב”מסע אל העבר”), אך רוב האתרים שעדיין יש היום ברשת לא בהכרח מנקיים את הארווה מהמשחקים שעדיין נתמכים בצורה אקטיבית מהסיבות שלהם.

ישנו גם את ארכיון האינטרנט בו אפשר למצוא מאות אם לא אלפי משחקים בתצורה המקורית שלהם כמעט ללא כל פיקוח (מה שמעלה את הקבצים יכול להישאר אנונימי). לדוגמה, ניתן למצוא שם את גרסת הקומודור 64 הלא רשמית של סופר מריו שנינטנדו הצליחה להסיר כמעט מכל מקום אחר.

אז מה הלאה?

אני עדיין חושב שיש מקום לדון במשחקים ישנים מעבר לקבוצות בפורומים, פייסבוק וכו’ ולכן אני לפעמיים מעלה סיקורים של משחקים ישנים שאני שולף מארכיון האינטרנט כאן לבלוג, לדוגמה, של Jill of the Jungle  או Lomax. זה לא משהו שאני עושה כל יום, אלא כאשר מתפנה לי זמן ואני מרגיש שאני יכול לתת איזושהי פרספקטיבה חדשה על המשחק.

3 Comments

  1. נהדר שיש עוד אנשים שיש בהם אהבה לתחום ה-Abandonware. חבל שהתחום כבר לא פופולרי כמו לפני 15-20 שנה, אבל זה כמובן מסיבות מובנות – כולנו התבגרנו ויש לנו משפחה, קריירה וכ”ו.

    בקיצור, מבלי שהכרתי את האתר (ואולי כן הכרתי אותו ואני לא זוכר), ריגשת והזכרת לי עוד המון אתרים טובים שהיו באותה התקופה כמו BHLegend שדעכו ונעלמו.

    תודה!

    מאור
  2. כמה שעות ביליתי שם ובמסע אל העבר
    אפילו לא יודע למה, לא גדלתי על המשחקים האלה, היו שנה שנתיים מעל הגיל שלי
    אהבתי לקרוא את הסיקורים, ההיסטוריה שבדבר, וגם לשחק בדברים פשוטים שצריך דוסבוקס בשבילם.
    תקופה מעניינת, שונה, האינטרנט היום לא ממש דומה

    ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.