הרפתקאות ארכיבלד

הרפתקאות ארכיבלד

הרפתקאות ארכיבלד הוא משחק פלטפורמה עצמאי שללא ספק שואב השראה משני משחקי פלטפורמה נוסטלגים : Jazz Jackrabbit ו – Cyril Cyberpunk , בשניהם יש לגיבור יכולת לגלוש על סקיטבורד. ארכיבלד עלול להיראות בהתחלה פשטני יותר מהשניים האלו, אבל בשלבים המאוחרים הוא כולל שימוש נרחב בעכבר ובכלי רכב נוספים.

לגרסת המחשב (18.5 בסטים)

ארכיבלד הוא גולש מקצועי שלא מפחד כמעט מכלום, אפילו לא מקפיצות בחצר הגרוטאות של הפרופסור המוזר המתגורר מעבר לפינה. לרוע מזלו הוא אמנם מצליח לקפוץ מעל רמפת מתכת אימתנית הנמצאת שם, אבל בדרך נופל לבור המוביל אותו לאזור הניסוים הגנטי בו מסתובבות כל מיני מפלצות לא סימפטיות במיוחד. המחשב של הדוקטור אמנם נועד למנוע תקלות כאלו, אבל בדיוק באותו יום הוא מחליט להשתגע ולחסום את כל היציאות. כמו שכל טכנאי יגיד לכם, קודם כל כדאי ללחוץ על Reset, אבל כדי להגיע למחשב על ארכיבלד לעבור כמאה וחמישים חדרים, לא מעט בכלל.

השליטה בסקיטבורד של ארכיבלד פשוטה ואינטואטיבית מאוד מכיוון שהקפיצות נעשות בצורה אוטומטית לפי המהירות בה מחליקים על קצה הפלטפורמה עליה נמצאים. אם מחליקים עליה לאט פשוט נופלים למטה, אם מחליקים יותר מהר פשוט מדלגים באוויר לפלפטורמה הבאה אם היא נמצאת במרחק בר השגה. כמו תמיד, יש גם מבחר מתגים, פלטפורמות נעלמות וארגזים שיקשו עליכם להגיע אל היציאה, בנוסף לשלל היצורים המוטנטים שמסתובבים בכל פינה. כל פגיעה תתחיל את השלב מחדש, אך בדרך כלל יש לפחות נקודת שמירה אחת אם לא יותר.

למרות שמי שמכיר את הז’אנר ירגיש בבית כבר אחרי השלב הראשון, הרי שהמשחק מיועד גם למי שמעולם לא החזיק ג’ויסטיק, ועל כן, במהלך ששה עשר השלבים הראשונים תלמדו על כמעט כל מכשול או אויב שאפשר להיתקל בו. אם לא ידעתם שקוצים הורגים אתכם, תתכוננו להיות מופתעים…בהתאם להסברים ההדרגתיים, גם רמת הקושי עולה בהדרגה מעולם לעולם ובחלק מהעולמות שולטים בכדור ענקי היכול להיצמד לקירות, ברחפת של הפרופסור וגם בבועה שיכולה להגיע למקומות מרוחקים. למרות שהשלבים עצמם נעשים קשים ומורכבים יותר, את רובם עדיין אפשר לעבור בכמה דקות לכל היותר, וזו בהחלט נקודת זכות, רוב המשחקים פשוט הופכים את השלבים המאוחרים יותר לארוכים ומתישים.

מבחינה חיצונית המשחק נראה לא רע , אך הרזולוציה הגבוהה שלו גורמת להכול להיות קטן מאוד. במהדורת האייפון המצב דומה למדי ובעצם רואים רק חלק קטן יותר מהמסך כאשר השליטה נעשית באמצעות חיצים וירטואלים. המוזיקה מזכירה מאוד את זו של Jazz או של מחשבי האמיגה הישנים, והעובדה זו רק מחזקת אצלי את ההרגשה שהקריצה לקהל היעד המבוגר יותר היא לא מקרית.

שאלת השאלות , האם המשחק שווה את המחיר? לגבי האייפון, סביר להניח שהתשובה היא כן, מדובר כאן במשחק שנוח לשחק גם באמצעות מסך מגע ולא דורש רפקסים מהירים במיוחד, האורך הקצר של מרבית השלבים הופך אותו לאדיאלי לנסיעות באוטובוס. לגבי מהדורת הPC, המצב מעט שונה : לא חסרים משחקים דומים בחינם או במחירים יותר אטרקטיבים, ומכיוון שהמשחק נפתח באמצעות CD-KEY, אתם יכולים לשכוח ממבצעי סופשבוע וכאלו בהנחה שהמשחק לא ינתן בחינם עוד פעם. (אם כי הגרסה ההיא כללה רק את 100 השלבים הראשונים ללא ההרחבה).

לאתר המשחק הרשמי בו ניתן להוריד את הדמו (32 שלבים) ולצפות בפתרונות לרוב השלבים.

2 Comments

  1. הדבר הזה עולה לא פחות מעשרה דולרים בדרך-כלל?!

    ג’יזס.
    איך הטענות שמשחקים ‘אמיתיים’ יקרים מדי נראות עכשיו?…
    [-שואל המצדד נמרצות בהן…]

    R.G

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.