ביקורת סרט: Crank 2

הבהרה – לא ראיתי את קראנק המקורי ועל כן אין לי שום יכולות להשוות אותו לסרט ההמשך או להתייחס אליו בפוסט הזה.

(מומלץ מאוד לצפות בגרסת הHQ בYotube עצמו)

האמת, בהתחלה הרעיון שמאחורי קראנק מתח גבוה (להלן קמ"ג או קראנק 2 בגרסאות אחרות) נשמע מבטיח – מעין גרסה אנושית של ספיד עם דם, יריות , וכל מה שהופך סרטי אקשן מטופשים ומהנים לסרטי אקשן מטופשים מהנים.

CRANK

כבר בסצינת הפתיחה הסתבר לי שמשהוא כן מאוד מאוד משונה : מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שנפתח במסך בוט של משחק ארקייד ישן וממשיך ישר לסצינה קולנועית שנראית בדיוק כמו משהוא כזה? צריך להיות אמיץ למדי כדי לעשות משהוא שכזה, אפילו אם בתוך במאי אתה חתום גם על "גיימר".

CRANK

קמ"ג הוא בהחלט לא סרט רגיל , למעשה הוא מדבר את השפה המשותפת לרוב משחקי הוידאו כיום ו99% אחוז מהזמן פשוט שם פס על כל שפה קולנועית מוכרת לנו. אפשר לשכוח משוטים ארוכים, קטעים דרמתיים ובטח ובטח מריאליזם : גיבור הסרט (צ'יב) מגלה כי ליבו הוחלף בלב מלאכותי המופעל רק על ידי סוללה או שוקים חשמליים במתח גבוה במיוחד (מכאן שמו). כמובן שאת הסוללה הוא מצליח לאבד כבר בשליש הראשון ולכן רוב הסרט הוא תלוי בטיפוסים על עמודי חשמל או טעימת אלקטרודות. אם זה נשמע לכם כמו הקשר ישיר לPower ups (חיזוקי כוח), אתם כנראה לא טועים.

CRANK

רוב הזמן נראה כי קמ"ג מנסה להיות מעין גרסה חיה ונושמת של GTA פוגש את מורטל קומבט וכדי למנות את ליטרות הדם ,מספר האיברים והקללות המתעופפים על המסך בכל רגע נתון צריך כנראה טכניקת Bullet Time בסגנון מקס פיין. בדרך כלל אין רע בדברים מהסוג הזה בסרטי אקשן מטופשים, אבל קמ"ג משתמש בהם במינון כל כך גבוה עד שהתחושה היחידה שעברה בי הייתה רצון להקיא. המצלמה שזזה בתנועות קטועות ומהירות באמת נראית כאילו היא נשלטת על ידי עכבר ולא צלם אנושי. מי שלא יבין את ההקשר יחשוב שמדובר בסרט שמנסה להיראות כמו קליפ מMTV, אבל אני יכול להבטיח לכם ש – Mark Neveldine ו – Brian Taylor מעולם לא היו חתומים על שום קליפ שכזה. הטקסטים המתעופפים על המסך שנועדו לתרגם כיבכול את המבטאים המשונים שהסרט מלא בהם נראים אולי כמו מחווה חביבה לטרנטינו, אבל גם המינון שלהם מתחיל להעיק בשלב מסוים. העלילה עצמה ממשיכה על קו ישר בלי לזוז ימינה או שמאלה ,כאילו שמדובר בסוג של Rail Shooter , לא פחות ולא יותר.

CRANK

ואם עד עכשיו לא השתכנעתם, הרי שבאחת הסצינות היחידות בסרט שלא גורמת להתקפים אפילפטים, נראה קטע מהעבר בו צ'בס הילד מתראיין לתוכנית טלווזיה ובה הוא מתוודה כי הוא מכור למשחקי וידאו. לעזאזל, כאילו שלא ידענו!

CRANK

אני לא הולך להיות פופולארי אחרי המשפט הזה, אבל אם קמ"ג באמת מנסה להעביר את התחושה של משחקי וידאו או מחשב לעולם הקולנוע, אז אני מעדיף להיות רפובליקני שמרן ומיושן ולראות רק סרטים שנועדו להיות סרטים. יש סיבה טובה לכך שרוב המשחקים שניסו לעבור לקולנוע רק על בסיס ה"מגניבות" שלהם נכשלו כשלון חרוץ : אף אחד לא רוצה לראות מישהוא יורה בכל דבר שזז לאורך 90 דקות , לטוות לעצמו טויסטים בעלילה בראש (עד כמה שזה מפתח את הדימיון) ועוד לשלם על זה כסף! ברור לי שיהיו כאלו שהשפה של הסרט דווקא כן תדבר אליהם (ולא סתם הוא זוכה לציון של 7 בIMDB), אבל בשבילי זה פשוט 2 טימטום 2 לא מגניב.

One comment

  1. פינגבק:גיימר – ביקורת מקוצרת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.