חמישה ערוצי יו-טיוב שאתם כנראה לא מכירים…

תחום הגיימינג היה אחד מן המרוויחים הגדולים ביותר כאשר אתר יו-טיוב ודומיו עלו לאוויר ואפשרו לכל אדם או חברה להעלות סרטונים מכל הסוגים והמינים (כמעט) לרשת. לדוגמה, יותר כבר לא היינו צריכים לשוטט באתרים מרוחקים עם נגנים איטיים כדי לראות טריילרים חדשים, ואם נתקענו בשלב מסוים, היינו יכולים לראות בדיוק איך לעבור את הקטע הבעייתי ולא רק לצפות בסדרה של תמונות (במקרה הטוב).

אבל כמובן שסרטוני הגיימינג הכי פופולאריים כיום הם אלו שבהם שחקנים מתעדים את עצמם משחקים במשחקים חדשים, ואפילו בזמן אמת, תוך כדי שהם מלווים את ההקלטה בהערות מצחיקות ושלל דאחקות. אחרים יוצרים טריילרים מזויפים שמראים איך המשחק היה צריך להיות משווק בצורה "כנה לחלוטין" ויש כמובן את אלו שמראים איך משחקים היו נראים במציאות… (עם חיבה עזה ל – GTA)

לכן, זה לא בדיוק מפתיע שעם קהילת גיימרים עולמית הולכת וגדלה, הם תופסים את המקומות הכי גבוהים בדירוגי היו-טיוברים הפופולאריים בעולם, ולא, לא מדובר רק ב  – Pewdiepie.

אבל עם כל הכבוד לסוגי הסרטונים הפופולאריים והיו-טיוברים שכל אחד מכיר, לפעמיים הערוצים היותר קטנים הם דווקא המעניינים יותר. הנה חמישה ערוצים כאלו שגילתי לאחרונה מאז שהתחלתי לחטוא בבינג' של סרטוני גיימינג…

הערת ביניים – בכוונה לא ציינתי כאן ערוצים ישראלים מכיוון שרוב הערוצים הפופולארים בארץ נמצאים תחת הבלוגרול בצד שמאל

The Gaming Historian – אני אתחיל דווקא עם הדובדבן שבקצפת : מדובר באחד הערוצים היותר מרשימים שהסרטונים שבו מציגים את ההיסטוריה של משחקים, קונסולות, אביזרים נלווים ותופעות מעניינות אחרות בעולם הגיימינג, החל מההיסטוריה של אטארי ועד דרכים לתקן את קונסולות ה – NES  שלכם אם היא מפסיקה לטעון קלטות (באופן תדיר יותר מאשר בדרך כלל כמובן!).

הייחודיות של הערוץ מתבטאת ברמת ההפקה הגבוהה של הסרטונים שלפעמיים גורמת לכם לחשוב שאתם צופים בערוץ 8 או ביס דוקו, כמו גם בדיוק ברמת הפרטים הכי הקטנים. וזה לא מפתיע בלהתחשב בעובדה שהבחור הוא היסטוריון של ממש בהשכלתו שהחליט לשלב בין שני התחומים שהוא הכי אוהב.

למרות שמדובר כאמור בערוץ הכי מומלץ פה, הוא מתעסק  בעיקר במשחקי קונסולות עד עידן ה – 32 ביט, ולכן אם נכנסתם לגיימינג רק בשני העשורים האחרונים, יכול להיות שהוא פחות יעניין אתכם.

Guru Larry  (Larry Bundy Jr)ערוץ של בחור בריטי שיש לו חיבה עזה לנושאים אזוטריים, ובשילוב עם הומור אנגלי די מופרע, מצליח ליצור סרטונים על נושאים כמו "חמשת המשחקים הכי פופולאריים שהתחילו בכלל בתור זיכיונות" או "חמשת המשחקים שנאספו חזרה מהחנויות מהסיבות המטופשות ביותר".

יש לציין שמעבר להומור (ושנאה תהומית לפיטר מולנו), יש ללארי חיבה עזה למחשבי 8 ביט כמו הקומודור, ה – BBC Micro והספקטרום, אז כדאי שתהיו מוכנים לזה…

Nostalgia Nerd – למרות שמאוד קל לנחש במה הערוץ הזה עוסק, הדבר הכי מעניין בו הוא דווקא ההתמקדות בפרטים הטכניים. למשל, האבולוציה של משחקים מגוף ראשון על המגה דרייב (ולא תאמינו כמה כאלו היו) או     ההסבר מדוע משחקי PAL היו איטיים יותר מאשר משחקי NTSC בעבר…

אגב, הערוץ לא עוסק רק במשחקים, אלא גם בתוכנות ומחשבים ישנים, כך שאם אתם רוצים לדעת למה נוצר ה –386SX   למרות שה – 386 המקורי נועד לקבור את כל המעבדים הישנים יותר של אינטל, זה המקום בו תוכלו למצוא את התשובות…

Did You Know Gaming – אוקי, מדובר בערוץ קצת יותר פופולארי מאשר האחרים פה עם שני מיליון רשומים, אבל עדיין שווה להזכיר אותו מכיוון שהוא פשוט עושה את מה שהוא מבטיח – מציג לכם עובדות ופריטי טריוויה על משחקים וסדרות פופולאריות.

העובדות עצמן הן די מדהימות ועשויות להפתיע אתכם. למשל, הידעתם שהצחוק המרושע של Flowey  נלקח בעצמו מהצליל שמשמיעים הפרחים המרושעים ב – Tomba של ה – PS1?! (משחק מומלץ בפני עצמו).

חלק מהסרטונים שהערוץ מעלה הם בשיתוף פעולה עם Unseen 64, אתר שמספק מידע על משחקים מבוטלים או משחקים שהגרסאות בטא ואלפא שלהם היו שונות מהתוצר הסופי. הסרטונים האלו מספקים כמות נכבדת של מידע שבמקרים מסוימים הייתם צריכים לנבור ברחבי הרשת על מנת למצוא אותו. לדוגמה, מצאתי שם סרטון די מעניין על משחקי South Park  מבוטל בסגנון GTA…

מיותר לציין שאם לא סיימתם את המשחקים המדוברים (או לפחות את האחרונים בסדרה), כנראה שמצפים לכם כמה ספוילרים רציניים לגבי סצנות מפתח.

That does not compute – מדובר בערוץ שהוא למעשה גם פודקאסט, ולכן זה לא מפתיע שהוא הרבה פחות ויזואלי. חלק גדול מהסרטונים עוסקים במודיפיקציה של קונסולות או מכשירים קיימים והסברים טכניים כמו מדוע לא ניתן ליצור גרסה של ה – Game Boy Color  עם מסך מואר (נושא ששיגע את חובבי הרטרו לאחר שמכשירים עם הבטחה שכזו הופיעו באתרי קניות סינים).

סרטונים אחרים הם סרטוני דעה חופשיים יותר, למשל, כאלו שעוסקים במוות הבלתי רשמי של ה – Vita  או מהן הסיבות האמתיות לכך שחלק גדול מאיתנו מפסיקים לשחק כשאנחנו מתבגרים (רמז – זה לא קשור רק לזמן הפנוי ולמחויבויות הגדולות יותר).

אלו הם חמשת הערוצים המומלצים שלי, ואני בטוח שאתם מכירים עוד, אז אל תהססו לשתף!

לא מתפשרים, אבל גם לא ממש משתפרים… על ה – DLC של Watch Dogs 2

יש לי וידוי, למרות שיש קונצנזוס רחב על כך ש – Watch Dogs 2 טוב יותר מקודמו, פשוט לא נהניתי ממנו כפי שציפיתי : השילוב של משימות שחזרו על עצמן באופן רפטטיבי וכמות מגוחכת של אויבים שקשה להתגבר עליהם בלי לפתוח הרבה מאוד יכולות הפכו באופן מוזר את המשימות הצדדיות להרבה יותר אטרקטיביות… גם העולם הפתוח שבהתחלה נראה כל כך מעניין וצבעוני התגלה כמאוד לא רלוונטי ברגע שבו המשימות הראשיות הפכו את התגמולים מכל פעילויות הצד (החל מצילום תמונות ועד המשחקונים דמויי Crazy Taxi) ללא רלוונטיים.

גם העלילה על חבורת האקרים שמנסים לפעול בעולם בו השלטון המושחת התמזג לחלוטין עם הרשת והאינטרנט של הדברים לא מימשה את הפוטנציאל שלה : אם הכותבים ניסו ליצור ביקורת נוקבת על העולם הטכנולוגי בו אנחנו חיים, הם לא הצליחו להכניס אפילו טוויסט אמיתי, ואם הם רצו לחקות את ההומור והאווירה של Saints Row, רוב הדאחקות פשוט לא היו מצחיקות, כך שנשארנו עם אוסף של דמויות בעובי של לוח מעגל מודפס…

לזכותה של יוביסופט ייאמר שהיא השקיעה לא מעט בשיפור המשחק מהבחינה הטכנית והוספה של פעילויות און ליין כמו למשל מרוצי הרחפנים ומצבי מולטיפלייר שונים דרך לא פחות מ – 14 טלאים שונים (עד כה), אך ההשפעה של הטלאים האלו על חווית הסינגל פלייר היא לא מאוד מורגשת למעט כמה כלי רכב ותלבושות חדשות.

למרות האכזבה מקמפיין הסינגל פלייר, הייתה לי עדיין תקווה קטנה בזכות חבילות ה – DLC  שהוסיפו משימות לקמפיין. הטריילר ל – DLC  הראשון (Human Conditions) לא בישר טובות והוא גם היה יקר למדי (בערך 70 ₪) כך שוויתרתי עליו מראש. ה – DLC  השני בשם No Compromise שהבטיח לסבך את החבורה עם המאפייה הרוסית ועלה קצת יותר מ – 40 ₪ כבר היה יותר מעניין ולכן נתתי לו צ'אנס.

מלבד שלוש משימות חדשות, הוא כולל גם תלבושות של חובש, שוטר וכבאי, כשלכל תלבושת יש יכולות מיוחדות. בנוסף התווסף סוג חדש של מרוצים בהם צריך להגיע לסוף המסלול בזמן מסוים. לבסוף יש שני כלי חדשים שאותם דווקא אהבתי : רובה צלפים שהוא למעשה טיזר המאפשר לחשמל אויבים מרחוק ו – "שוטגן אוויר" שגורם למטרה לעוף באוויר ולאבד את ההכרה, כך שמי שרוצה לאתגר את עצמו ולסיים משימות בלי להרוג אף אויב, יכול לעשות זאת יותר בקלות.

אבל אם נחזור למשימות, הן סוג של Mixed Bag : יש כאן משימת פריצה לא אלימה קלאסית (שאי אפשר ממש להיכשל בה) עם טוויסט מעניין, משימת חבלה, עוד שתי משימות פריצה די שגרתיות ומשימת נהיגה מאתגרת יחסית (עצה – נסו לזכור את המסלול נקודה אחרי נקודה מכיוון שכנראה לא תעברו אותו בהצלחה בניסיון הראשון ואל תתפתו לקחת את האופנוע מכיוון שהמהירות והתאוצה שלו עלולים דווקא להקשות עליכם).

למרות שהמשימות עצמן לא רעות, מה שהפריע לי זה שאפשר לפספס לגמרי את הקטע עם ה – Jammers  : אויבים חדשים שנמצאים בתוך אזור שחסום בפני פריצות באמצעות שדה מיוחד. אפשר לבטל באופן זמני את החסימה הזו ולכבות את השדה לחלוטין, אבל זה לא מוסבר במהלך המשימות עצמן ורק בדיעבד גיליתי שנוסף הסבר בתוך המדריך הפנימי של המשחק, כך נתקעתי באחת המשימות הרבה יותר מדי זמן כשניסיתי לחדור לאחד האזורים האלו באופן פיסי…

אבל הנקודה הכי בעייתית של הקמפיין הזה היא ללא ספק האורך שלו : אם אתם יודעים מה אתם עושים, סביר להניח שזה לא ייקח לכם יותר משעה וחצי, ובמחיר קצת יותר גבוה מזה ש – DLC  הזה עולה לכם תוכלו לקנות לא מעט משחקים דומים מעט יותר ישנים במבצעים כאלו ואחרים (Just Cause 3, Mad Max הם רק שניים שעולים לי כרגע בראש…).

כצפוי, גם קטעי המעבר לא ממש מעניינים, אנחנו אף פעם לא ממש זוכים לראות את הפושעים שמנהלים את כל העסק ומנהלים אתם עימות פנים מול פנים, ולכן גם לא מפתיע שסצנת הסיום כל כך מאכזבת…

במצב כזה, קצת קשה לי להמליץ עליו וכנראה שהוא ישתלם רק למי שקונה את ה – Season Pass או מי שקנה את אחד מגרסאות הפרמיום שכוללת אותו.

שומרי הגלקסיה – מסובכים בכחול

שומרי הגלקסיה היא אחת ההפתעות היותר גדולות של מארוול : מבחינת הקומיקס, לא מדובר באחד המותגים הגדולים ביותר של החברה והוא זכה לתחייה מחודשת רק ב – 2008 (כלום במונחים של הז'אנר), אבל הסרט שיצא בעקבותיו התגלה כשילוב קטלני בין הומור, אקשן ותחושה כללית של Feel good movie  שהתאימה בול לאופי של הסרטים הטובים ביותר של מארוול.

ועם ההצלחה באים כמובן ההמשכים והמרצנדיז' : הסרט השני בסדרה עולה אצלנו בשבוע הבא והשומרים ייקחו חלק מרכזי גם בסרט הבא של הנוקמים (מלחמת האינסוף). במקביל נחשף ש – Square Enix עובדים על משחק המבוסס על הזיכיון ויפותח על ידי Eidos Montreal, הסטודיו שהביא לנו את שני המשחקים האחרונים בסדרת דאוס אקס ואת הריבוט של משחקי Tomb Raider.

אבל אני לא כאן כדי להרחיב על אלו או להעלות ספקולציות, אלא כדי להציג את ההתרשמות שלי מהסדרה האפיזודית של Telltale. אמנם יצא בינתיים רק פרק אחד, אבל לדעתי יש כמה שינויים מהנוסחה הרגילה של החברה ששווה לשים אליהם לב ומצדיקים פוסט.

אם עדיין לא ראיתם את הטריילר נטול הספוילרים הנה הוא :

סטאר לורד, שים את המסכה!

הדבר הראשון שבלט לעין כאשר הפעלתי את המשחק (למעשה כאשר נכנסתי להגדרות הגרפיות) הוא שהוסיפו כאן כמה אפשרויות שלא היו קיימות עד עכשיו (גם לא במתים המהלכים האחרון) כמו למשל שליטה באפקטים של התאורה,  ההשתקפות ועומק השדה (סלחו לי אם אני לא זוכר את המונחים המקצועיים).

העניין הוא שגם כשהפעלתי את ההגדרות האלו על מקסימום, עדיין לא היה אפשר להתעלם מכך שהמודלים של רוב הדמויות פשוט לא נראים טוב והם פשטניים משהו. אני לא יכול להצביע על הסיבה המדויקת לכך שזה כל כך בולט דווקא עכשיו, אבל אין ספק שהמשחק נראה רחוק מאוד מהדור הנוכחי ובמידה מסוימת אפילו מהדור הקודם (שלא זכה לגרסה משלו).

אני מנחש שב – Telltale  רצו לשמור על תאימות לגרסאות המובייל ולא לעצב את כל הדמויות מחדש כל פעם, אבל לדעתי זה עדיין לא מצדיק את הפירוט הנמוך והבעות הפנים הבעייתיות שהפכו להיות בדיחה בתעשייה אחרי הפלופ הגרפי של Mass Effect Andromeda. הדמות שנראית הכי רע היא ללא ספק סטאר לורד וממש כואב לצפות בה כשהיא בלי המסכה שלה, אאוץ!

לא מנסים להמציא את הגלגל מחדש

ברוב הפעמיים הקודמות בהן Telltale  הוציאה סדרות שמבוססות על זיכיונות מוכרים (למעשה אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא לא הוציאה סדרה כזו…), יאמר לזכותה שהיא ניסתה לספק לנו חוויה שונה ממה שאנחנו רגילים אליה. גם כשהיא עשתה את זה עם משחקי הכס, היא יצרה סט חדש של דמויות תוך כדי שהיא משלבת אותם בתוך העולם המוכר של הסדרה בתקופת זמן ידועה (בין העונה השלישית לרביעית אאל"ט).

לעומת זאת, כאן היא לא ניסתה לקחת הימור וביססה את הצד הוויזואלי ובעיקר את האופי של הדמויות והדיאלוגים על הסרט וקשה מאוד להתעלם מהדמיון בין השניים. נקודת הפתיחה היא עדיין יוצאת דופן ויש כאן צד בסיפור הרקע של סטאר לוורד שהוא כנראה מקורי, אבל זהו ללא ספק המשחק שמנסה לשחק אותה בצורה הכי בטוחה.

אבל כל זה לא אומר שהוא לא טוב מהבחינה הזו, להפך : הדיאלוגים עדיין שנונים, רוב הבדיחות  עובדות מצוין ומדבבים ללא ספק עושים עבודה מקצועית גם בלי העזרה של ווין דיזל… באותו אופן, המוזיקה מיישרת קו עם הרוח הכללית של הסרט וכאשר שמעתי את ג'ף לין שר את "It's a livin' thing…" בתפריט הראשי, הבנתי שמישהו כאן ידע בדיוק מה הוא עושה..

עדיף לשחק עם קונטרולר

בכל המשחקים הקודמים של Telltale  העדפתי להשתמש במקלדת ועכבר מכיוון שהשליטה בסמן הייתה נוחה יותר עם העכבר ונפרדת מהשליטה הישירה בדמויות. הפעם לעומת זאת החלטתי שאני רוצה לשחק על הטלווזיה (לא בעיה כשהמחשב והטלוויזיה שניהם בסלון) והפעלתי את הקונטרולר מבעוד מועד (מה שגם צריך לעשות אם רוצים שהוא יעבוד בגרסת המחשב…). למרבה ההפתעה, גיליתי שהשליטה במצב הזה היא לא רעה בכלל –  לדוגמה, בקטעים שבהם צריך לירות, לוחצים על שני הטריגרים לסירוגין כמעט "כמו אצל הגדולים". אפילו הבחירה בין הדיאלוגים עם הכפתורים הייתה לי איכשהו יותר נוחה ולא מצאתי את עצמי מפספס את האופציה לבחור.

קטע האקשן הארוך ביותר הוא גם הטוב ביותר ובו שולטים בכל הדמויות במקביל, למרבה הצער, אין הרבה הזדמנויות אחרות לעשות זאת, וחבל.

עוד תוספת נחמדה היא היכולת של סטאר לורד להפעיל את החליפה שלו וכך לרחף בכמה מפלסים שונים, מה שקצת הופך את כל הקטע של השיטוט ומציאת הדבר הבא לעשות למעט פחות טריוויאלי. למרבה הצער, גם כאן אפשר לנצל את היכולת הזו רק בסצנה אחת מרכזית למרות שאני בטוח שהיא תחזור בפרקים הבאים.

שומרים על הנוסחה (והגלקסיה)

בסופו של דבר, מי שאהב את המשחקים הקודמים של Telltale  צפוי ליהנות מאוד משומרי הגלקסיה שהוא ללא ספק מלוטש ומהוקצע מרוב הבחינות. לעומת זאת, מי שאף פעם לא אהב את המשחקיות המוגבלת ואת חוסר היכולת להשפיע באמת על הסיפור (למרות שיש שיפור בקטע הזה לאחרונה), לא צפוי להיות מופתע לטובה.

מי שעדיין מתלבט ויש לו קונסולה, יכול לקנות את הפרק הראשון בלבד תמורת 5$, וסביר להניח שבשלב מסוים גרסת המחשב תהפוך לחינמית כדי לקדם את המשחק המלא (אם כי זה יכול לקחת כמה חודשים טובים).

n00blog – חדשות משחקים, ביקורות, המלצות וגם טיפה נוסטלגיה