ממש לפני מספר דקות סיימתי את Penny Arcade Adventures Episode 1 (אין לי כוח לכתוב את השם המלא). בזמנו הדעות נחלקו בין אלו שטענו שמדובר במשחק שפונה בעיקר לחובבי הקומיקס וחוש ההומור שלו לא מצליח לחפות על המשחקיות הבינונית (דניס מוואלה) ובין אלו שטענו שמדובר במשחק מספיק טוב כדי לעמוד בפני עצמו (חגי שחור, Vgames). הבאתי בכוונה שני מבקרים דווקא מהארץ כדי להראות שגם בקנה מידה קטנטן כמו של ארצנו, המשחק היה שנוי במחלוקת. בכל מקרה, בשנה האחרונה , המחיר שלו ירד בצורה דרסטית כך שהיה אפשר לקנות את שני החלקים בערך חצי מהמחיר המקורי של פרק אחד (הפרק השלישי בוטל עקב המכירות החלשות של השני). אני לא ממש ידעתי את זה ולכן קניתי אותו באחד ממבצעי סטים שחתכו את המחיר לרמה של Must Buy .
אז כן, אחרי בערך 6-7 שעות של הפרק הראשון, אני יכול להגיד שמדובר במשחק שהיתרונות שלו עולים על החסרונות. כמו שאפשר להבין מהכותרת, מערכת הקרבות הפתיעה אותי לטובה מצד אחד : השימוש בזמן אמת הוא מרענן והיכולת לבצע מתקפות מיוחדות עם משחקי תזמון (Quick Events) הוא משהו שלא רואים בהרבה משחקים. גם העובדה שאין מאות נשקים וחפצים גורמת לכך שאפשר ללמוד תוך כמה דקות כמעט את כל טקטיקות הקרב. (ויש בהחלט מקרים שבהם קשה מאוד להסתדר בלי החפצים האלו ,כי גם האויבים יכולים להשתמש בלחשים דומים). היכולת לחסום מתקפות באמצעות לחיצה ברגע הנכון היא ממד נוסף שעומד בפני עצמו, אבל צריך להתרגל לעשות זאת ועדיין לבדוק כל פעם מתי מד המתקפות שלכם מתמלא.
מצד שני, כמו מבחר החפצים, גם מבחר האויבים מצומצם להחריד, אם נוציא כמה גרסאות בדרגות כוח שונות של אותם האויבים, נקבל בערך שלושה סוגים שונים (ולא החשבתי כאן את הבוסים). הקרבות הם במקומות קבועים ומורכבים משילובים שונים של הסוגים האלו. אחרי שעה שעתיים , נלחמים יותר בגלל שרוצים להתקדם ופחות בגלל שזה מאתגר .מי שאוהב אתגרים מהרגע הראשון, שישחק על רמת הקושי הקשה כבר מהתחלה.
בין הקרבות צריך לאסוף חפצים שונים ולפענח כל מיני תיקי חקירה פתוחים, דומה מאוד ל – Deathspank (רון גילברט עזר לעצב גם את פני ארקייד). שוב, זה מאוד נחמד, אבל לא מצליח לכפר על הרפטטיביות של הקרבות עצמם. (יש הפרדה מוחלטת בין החפצים ללחימה והחפצים שקשורים לעלילה).
לגבי העלילה : בתור מי שהוא לא קורא קבוע של הקומיקס ,אני יכול להגיד שבכל זאת צחקתי לא מעט (טוב, לראות רובוטים מתחרמנים על תפוזים זה לא מחזה נפוץ…), אבל נתקלתי גם בהמון בדיחות ומשחקי מילים שלא היה לי כוח לבדוק במילון כדי להבין מה הפואנטה שלהן. אחד הדברים שמאוד אהבתי זה שהאווטאר שאתם יוצרים הופך ממש לדמות קומיקס וקשה להאמין שהוא נוצר על ידי אלגוריתם כלשהו ולא בצורה ידנית לחלוטין.
בשורה התחתונה ואפילו שסיימתי רק את הפרק הראשון (אני לוקח קצת הפסקה…), עצוב שהסדרה לא המשיכה מעבר לשני פרקים, גיוון זה דבר שאפשר לעבוד עליו, ואין ספק שלשני חבר'ה שיוצרים קומיקס כזה נחשב (וגם מארגנים כנס משלהם, PAX), יש בהחלט את היכולת להתגבר על הבעיות האלו. אני עדיין מקווה שיום אחד נראה אותם חוזרים לצד השני של המתרס, זה של המפתחים ולא רק המבקרים.
שווה לציין שאחד מכותבי הקומיקס אמר שהוא סבל יותר מדי מהעבודה על המשחקים, שהיא ככל הנראה סוג שונה והרבה יותר מפרך ושחור מכתיבת קומיקס – ולכן הוא לא מעוניין לשתף פעולה ביצירת פרק שלישי. אלא אם הוא ישנה את דעתו, כנראה שזה לא יקרה.