סדרת Burnout עשתה חייל בעיקר בימי ה – PS2 ולמרות הפוטנציאל הענק שבקונסולות הדור הנוכחי , Burnout Paradise היה בעיני לא מעט אנשים צעד אחורה . לדעתי האישית, למרות מודל העיר הפתוחה, המשחק פשוט לא מספיק מגוון ואחרי כמה עשרות אירועים , כבר מכירים את רוב הכבישים והמטרה להשיג עוד ועוד מודלים של מכוניות, כבר לא נראית מלהיבה כל כך. אפילו כלי הרכב החלופיים בגרסה "המושלמת" כמו האופנועים לא מציעים בעצם שום דרכים חדשות.
מכיוון שהמפתחת הסדרה Criterion למעשה הכניסה הרבה מאוד אלמנטים ובעיקר את רוח הסדרה הכללית אל שני משחקי Need for Speed האחרונים, הסיכוי לקבל משחק נוסף בסדרה לא נראה גדול כל כך והחדשה שהמשחק הבא, Crash, בעצם לא יהיה משחק Retail , אלא משחק להורדה, התקבלה ספק בהבנה , ספק באכזבה בקרב אוהדי הסדרה (או לפחות אלו שזכרו אותה לטובה).
החדשות הטובות הן שבתור משחק ארקייד או אפילו משחק פלאש שקיבל שדרוג טכני משמעותי, CRASH הוא משחק מצוין שבהחלט שווה את מחירו ובטח יהיה גם להיט על האייפון אליו הוא עתיד לצאת בקרוב . מוטיב ההריסה הוא כיף לא נורמלי ויש משהו מאוד מספק בקבלת ניקוד על דברים שבדרך כלל לא היינו מעזים לעשות בחיים האמיתים. החדשות הרעות הן שאם חיפשתם את כל התכונות והמצבים שיש בסדרה הרגילה, CRASH הוא לא המשחק שאתם מחפשים ולא מתקרב בכלל להיות משחק המשך…
הרעיון הבסיסי במשחק דומה מאוד לכל משחקי הפלאש בהם צריך לגרום לכמה שיותר נזק , רק שבמיטב המסורת של Burnout , הפעם עושים זאת באמצעות התנגשות במכוניות אחרות, יצירת תגובות שרשרת של פיצוצים ונטייה כללית לזרוע הרס בטווח של קילומטרים ולהתרסק על כל מה שנמצא על המסך… כל שלב מורכב מצומת אחרת ובהתחלה תצטרכו לפגוע באיזשהו רכב כדי לאתחל את מד הריסוק המאפשר לכם להתפוצץ שוב ושוב ושוב. המד הזה מתמלא יותר מהר כאשר גורמים לתגובות שרשרת כמו למשל העפה של מכונית אחת על מכונית אחרת. בין פיצוץ לפיצוץ תוכלו לנוע לטווח מוגבל התלוי ביכולת ה- Aftertouch הספציפית של הרכב אותו בחרתם, יכולת אשר באה על חשבון עוצמת הפיצוצים שאתם גורמים.
הפעם המשחק מסתפק בשלושה מצבי משחק בסיסים לכל שלב כאשר בכל מצב ישנם כמה יעדים שצריך להשיג. השגה של יעד אחד (כמו למשל השגת 50,000$ ) במצב הראשון, פותחת את שני המצבים הנוספים לאותה צומת ואת הצומת הבאה. בכל כביש יש שלושה צמתים ועל מנת לפתוח את הכביש הבא, יש גם כן להשיג מספר מסוים של יעדים בכל הצמתים שעברתם עד עכשיו.
המצב הראשון שפותח תמיד את שאר המצבים הוא מצב ה – Road Trip. במצב זה , המטרה היא לשרוד ולגרום לכך שכמה שיותר מכוניות לא יצליחו לעבור את הצומת. אם בכל זאת חמש מכוניות מצליחות לעבור את הצומת, הסיבוב הנוכחי נגמר והסיכוי שתעמדו באחד היעדים פוחת משמעותית. לאחר שנכנסות לצומת X מכוניות , יקרה אירוע מיוחד כמו למשל הופעה של "שוטרים טובים" שיחסמו את אחד הצדדים. לאחר שכל המכוניות נכנסות לצומת ואם לא נפסלתם בנתיים, יקרה אירוע גדול במיוחד שיסיים את השלב, למשל, מתקפת לובסטר ענק או הופעה של חלליות עוינות. כל רכב שנתתם לו לעבור (עד חמישה כאמור), יפחית מעוצמת האירוע הזה.
המצב השני הוא מצב ה – Rush Our, מצב פשוט בו יש לגרום לכמה שיותר נזק במגבלת זמן מסוימת. זה המצב הכי פחות מלחיץ מכיוון שממש לא משנה כמה מכוניות מצליחות לעבור את הצומת.
המצב השלישי הוא Pile Up והוא למעשה שילוב של שני המצבים הקודמים : במצב זה יש פחות מכוניות מאשר במצב ה – Road Trip ולאחר שכל המכוניות עוברות , תוכלו להמשיך ולהתפוצץ כל עוד תמשיכו לגרום לנזק למבנים השונים באמצעות תגובות שרשרת בלבד (הרי אין כבר מכוניות חדשות). הבונוס בניקוד בזמן תגובות השרשרת תלוי במספר המכוניות שהצליחו לעבור את הצומת בשלום לפני כן, ואם יש יותר מחמש כאלו, פשוט לא תקבלו בונוס בזמן הזה…
התלונה הנפוצה ביותר בנוגע למשחק שגם אני ציינתי אותה לפני כמה פוסטים, היא שבין פיצוץ לפיצוץ, השחקן לא יכול לעשות כלום והוא למעשה חסר אונים. אם בהתחלה העניין הזה הציג לי, לאחר כמה אימונים, פשוט הבנתי שהמשחק דורש לחשוב בצורה מאוד מסוימת ולהשתמש בטקטיקה מהירה כדי להצליח. למשל, אם אתם נמצאים בצומת עם הרבה מאוד יציאות ומכוניות עוברות, כדאי לכם לבחור ברכב לא חזק כל כך, אבל עם יכולת Aftertouch טובה, כך שאחרי הפיצוץ תוכלו לזוז בקלות ולחסום את הצדדים השונים של הצומת באמצעות השבתת הרבה מכוניות באותו צד (יכולת התמרון של המכוניות שנכנסות היא אפסית עד לא קיימת וכל מכונית אחרת בדרך תחסום אותן). לעומת זאת, אם מדובר בצומת קטנה יותר עם מבנים צפופים , יש לבחור ברכב כבד שבו יכולת התמרון פחות חשובה. בדרך כלל לא הייתי צריך יותר מדי ניסיונות כדי לעבור את השלב וממש לא הרגשתי שהמשחק קשה מדי כמו שטענו חלק מהמבקרים. לדעתי, ההמתנה בין פיצוץ לפיצוץ היא דווקא חלק טקטי מבורך שמראה שמשחקי אקשן לא תמיד חייבים להיות גם נון סטוף.
ולמרות זאת, יש ל –Crash Burnout באמת כמה צדדים פחות טובים ובראש ובראשונה אין לו מצב מולטיפלייר אמיתי כל עוד אין לכם קינקט, וזאת למרות שהמסך כמעט לא נגלל! אמנם מערכת ה – Autolog של EA נותנת לכם להתמודד מול חברים על הזמן הטוב ביותר ואפילו למצוא חברים חדשים, אבל זה לא און ליין ראש בראש. מצב שהיה מאפשר לשני חברים לשחק זה מול זה באותה צומת און ליין או אפילו בצורה מקומית, היה מקפיץ את Crash כמה רמות קדימה.
תלונה שנייה שאני לא ממש מקבל היא בנוגע לגראפיקה : נכון שרמת הפירוט לא בשמיים, אבל סך הכול המשחק כולו מתנהל ממעוף הציפור, ובשביל צורת המשחק הזו, הפירוט הזה בהחלט מספיק בלי האטות משמעותיות או לאגים כולשהם. (לא כאלו שמפריעים לשליטה בכל מקרה).
סך הכול, Crash הוא משחק ארקייד מצוין, ולהזכירם, מרבית משחקי הארקייד הקלאסיים מציגים מספר אלמנטים קבועים כבר בהתחלה ומעלים את רמת הקושי לאט לאט מבלי להכניס יותר מדי אלמנטים חדשים לתמונה, משימה ש – Crash עומד בה בהצלחה יתרה לדעתי. פס הקול הנהדר שלו שמורכב משילוב של קטעים משירים מפורסמים (בראשם Crash של The Primitives) ותוכניות רדיו פיקטיביות של שדרנים היסטריים המדווחים על הנעשה בכבישים המרוסקים (בדומה ל – GTA, למעט אולי הקטע של היסטריה), רק מוסיפים לאיכות הכללית. אם אהבתם את הדמו והצלחתם להבין איך דברים עובדים, אל תחשבו פעמיים!!
