יש לי ווידוי, אני כמעט אף פעם לא קונה משחקים בפרופיל גבוה במחיר מלא, בדרך כלל אני מעדיף לחכות כמה חודשיים ולקנות את המשחק במחיר מוזל במבצע דיגיטאלי כזה או אחר או במקרה שמדובר במשחק אקס בוקס, לקנות עותק פיזי מאחת החנויות באנגליה (שם בניגוד לארץ, המחיר של משחק יכול לרדת בעשרות אחוזים לאחר כמה חודשים).
אבל עם L.A. Noire זה היה שונה ,למרות שהטריילרים הראשונים בקושי חשפו קטעי משחקיות, דיווחים שונים ברשת נתנו את הרושם שלא מדובר במשחק פעולה טהור, אלא במשחק איטי ומחושב יותר הכולל אלמנטים של הרפתקה, ואם תשלבו את זה עם האיכות הבלתי מתפשרת של Rockstar שלמעשה פיתחה חלקים נרחבים ממנו, תבינו למה הפעם החלטתי שאני קונה את המשחק ממש אחרי שהתפרסמו הביקורות הראשונות . אגב ,במאמר מוסגר אציין שאיכשהו הפעם השתלם לקנות אותו יותר בארץ וזה בכל זאת קצת יותר מגניב לקבל את המשחק בדואר אחרי יומיים ולא אחרי שבוע.
אז אחרי 20 ומשהו שעות בתוך המשחק ולפני חבילות ההרחבה (שאני אבדוק מתישהו), נראה לי שההגדרה הכי מתאימה ומלאה ל – L.A. Noire היא "משחק הרפתקאות בלשי קאז'ואלי". וכשאני אומר קאז'ואלי , אני מתכוון יחסית לקווסטים קלאסיים. אם לדוגמה, במשחקים כמו גבריאל נייט 2 הרבה שעות נשרפות על קריאה ופענוח של מכתבים במטרה להבין מה צריך לעשות, ב – L.A. Noire החפצים הם למעשה הראיות שמוצאים במהלך המשחק ומאוחסנים בזיכרונו של Cole (אותו אתם מגלמים). במקרה והעדויות לא ברורות מאליהן, הרמזים בדרך כלל מפוענחים אוטומטית על ידי Cole , או שמאוד ברור מה צריך לעשות כדי לפענח אותם. במהלך חקירת העדים או החשודים, שואלים שאלות ומשתמשים שוב בראיות על מנת להוכיח לאדם שמולכם שהוא משקר , מה שכמעט תמיד גורם לו לנדב מידע נוסף. האפשרויות הנוספות הן שהאדם דובר אמת או שהוא משקר בצורה שלא ניתן להוכיח (ספק), אך בשביל אלו לא צריך ראיות (למרות שבלי למצוא ראיות מסוימות אי אפשר לשאול את כל השאלות האפשרויות).
מרבית האתגר ב – L.A. Noire הוא לבחור באפשרות הנכונה מבין השלוש. במקרים נדירים מאוד לא תוכלו לענות נכון מכיוון שלא ביצעתם את החקירה בסדר הנכון וחסרה לכם ראיה, אבל אלו מקרים בודדים. הבעיה מבחינתי היא ששאלה שלא שאלתם בצורה נכונה אי אפשר לשאול שוב, אלא אם כן חוזרים לתפריט הראשי וטוענים את המשחק מחדש. הרעיון כנראה היה שתנסו לבצע את כל התיק מחדש (ובכל תיק יש 3-4 חקירות), אבל בפועל זה לא ממש פרקטי ויכול לקחת שעות. אני גם די בטוח שהטריק הקטן הזה הוכנס בכוונה כי דווקא אחרי חקירות המשחק לא נשמר מיד אוטומטית. לעומת זאת, אי אפשר להיכשל בחקירה גם אם כל השאלות לא היו נכונות . במקרה הכי גרוע, התיק נסגר בצורה פחות טובה מבחינתו של Cole , אבל בלי שום השפעה על התיקים הבאים…. מהבחינה הזו, אפשר להגדיר את L.A. Noire יותר כסרט אינטראקטיבי, מה שמחזק את מה שכתבתי מקודם, שהמשחק הוא בסך הכול קאז'ואלי למדי.
ואם עכשיו נשים בצד את כל קטעי האקשן הדי חלשים לכל הדעות, השאלה היותר גדולה היא האם, השחקנים שחלק גדול מהם ציפה ל – "GTA בסגנון פילים נואר" יקבלו אותו בהבנה? המכירות היבשות אומרות שכן, פוטנציאל המכירות של המשחק כנראה מתקרב לארבעה מיליון עותקים, לא שיא חדש בשביל רוקסטאר, אבל בהחלט גם לא מספר שהולך ברגל. ולמרות דיווחים על כך שהרבה שחקנים התאכזבו וציפו למשהו אחר, אני חושב שהרוב בכל זאת ידע שלא מדובר בדיוק ב – GTA לפני שהוא קנה את המשחק. לפי מטה קריטיק, ההבדל בין ממוצע הביקורות לבין הממוצע אותו נתנו השחקנים עומד על בערך ציון וחצי (89 מול 75), זה פער יחסית גדול, אבל רוב השחקנים עדיין נוטים יותר לכיוון האוהד. מה שגם, אפילו משחקים שהביקורות אהבו יותר זוכים לפערים כאלו (פורטל 2).
לדעתי כל זה אומר רק דבר אחד , לפעמיים אנחנו דווקא כן רוצים שיעשו לנו חיים קצת קלים ואם זו הפשרה שצריך כדי שיותר אנשים יתחילו לשחק משחקי הרפתקאות . אני בעד! , העלילה האיטית והמורכבת יחסית שכל הקצוות בה מתחברים רק לקראת הסוף, דומה יותר לסרט קולנוע מאשר למשחק ובהחלט מפצה על חוסר האתגר והתחושה שלפעמיים נדמה שהמשחק מתקדם בעצמו. מעבר לכך, נכון שעולם המשחק לא בדיוק פתוח והמשימות הצדדיות לא מחדשות שום דבר, אבל הפרטים הקטנים והשחזור האיכותי להחריד של L.A בשנות הארבעים מעניקים לו בכל זאת נפח נוסף. כל אלו הופכים אותו לקצת יותר מסרט אינטראקטיבי.
ומה דעתכם? הצלחתם להתחבר לצרות המשחק? האם לדעתכם נתוני המכירות משקפים בעיקר מסע שיווק רצחני, או שבאמת אפשר לראות כאן את תחילתו של תת ז'אנר חדש ומהפכני של משחקי הרפתקאות לקהל הרחב?
נ.ב
מעניין לקרוא גם את הדעה של יאצ'י שנראה לי שמבחינתו קאז'ואלי שווה בהכרח רע… ( ולפני שאתם קופצים, קראתי את הטור אחרי שכתבתי את הפוסט)
