לכאורה טאבלטים אמורים להיות כר פורה למשחקי הרפתקאות וקווסטים קלאסים של "הצבע ולחץ", אבל המציאות מראה שגרסות ה – PC של רוב המשחקים בדרך כלל יוצאות קודם וגם זוכות ליותר חשיפה, בין אם מדובר בסדרות כמו Broken Sword שהן סדרות קלאסיות ביותר, ובין אם מדובר במשחקים האפיזודים של Telltale שהאחרונים מביניהם הם יותר סיפורים אינטראקטיביים מאשר קווסטים של ממש.
לאור המצב הזה, Lost Echo הוא חדשות מצוינות (המשחק למעשה כבר כמעט בן חצי שנה אבל לקח לי זמן לסיים אותו…) מכיוון שמדובר במשחק נגיש מאוד שעובד מצוין עם האייפד והאייפון, אבל כרגע לא ברור מתי אם בכלל הוא ייצא גם לאנדרואיד, מה שאומר שאם אתם לא מחסידי התפוח הגדול, אתם בהחלט מפספסים כאן משחק נהדר, וזה חבל.
Lost Echo מתאר עתיד דיסטופי אבל לא כל כך בדיוני שבו כולם משתמשים בבתים חכמים ומערכות אינטליגנציה מלאכותית מתקדמות סטייל "היא" (רק בלי כל ההצפה הרגשית) ובאופן לא מאוד מפתיע, הכוח האמיתי ובעיקר השליטה במידע ובידע נמצאים בידיהם של תאגידים ענק היכולים להעלים אנשים סתם כך ולשחרר אותם בזמן ובמקום שיתאים להם (בהנחה שכלל יטרחו לעשות זאת)…
כך קורה שגיבור המשחק, גרג, מוצא את עצמו במרכזה של תאונה מסתורית בה היה מעורב ביחד עם חברתו קלואי, וכאשר הוא מתעורר בבית החולים, הוא מגלה שאף אחד חוץ מלבדו לא זוכר שאי פעם הייתה לו בת זוג… באופן טבעי, גרג מחליט להיכנס לעובי הקורה ולהתחקות אחר כל מידע שיוכל לקבל אודות התאונה, וכצפוי, מה שהוא מגלה היא רק קצה הקרחון של תיבת פנדורה גדולה הרבה יותר…
מלבד העלילה הכתובה היטב והדיאלוגים הזורמים בדיוק בקצב הנכון (במשחק אין דיבוב ובאופן יוצא דופן זה ממש לא הפריע לי), גם העיצוב של סביבות המשחק השונות מרהיב : למרות שאפשר להתייחס אליו כקוביזם פשטני על גבול הקלישאתיות, הוא מצליח להיראות משכנע, אולי דווקא בגלל הפשטות שלו, אך גם לא מעט בזכות העובדה שמנוע המשחק מאפשר להציג את אותם המקומות ממספר רב של זוויות או ליצור אפקטים של נפילה או רעידה של המצלמה הוירטואלית להגברת המתח , וכן, זה לגמרי משחק של אווירה שמועברת היטב. הדמויות עצמן לא מאוד מפורטות, אבל כבר ראיתי לא מעט משחקי PC בתלת ממד שנראו הרבה יותר גרוע וכנראה פותחו בתקציבים הרבה יותר גדולים (המשחק עצמו רץ על Unity ונראה שהמפתחים מכירים אותו היטב)…
מבחינת פאזלים, רוב החידות במשחק תחומות למספר קטן של מסכים ולחיצה עם שתי אצבעות על המסך מציגה את כל האובייקטים שניתן לפעול איתם. למרות זאת, בגלל שכל אזור או חדר ניתן כאמורה להצגה מכמה זוויות וגם יש לא מעט חידות היגיון או מיני משחקי הרכבה, המשחק עדיין מאתגר. למתקשים ישנה רמה קלה למי שלא רגיל כל כך לשחק בקווסטים ופתרון מלא באתר של הסטודיו (יש מעט מאוד חידות מעצבנות שאפשר לפספס את הפתרון להן בקלות).
בסך הכול, בשביל משחק ברמת מחיר של משחקים שבדרך כלל מפסיקים לשחק בהם אחרי שעה וחצי לכל היותר (3$), מקבלים פה משחק באורך מכובד למדי של 3-4 שעות לכל הפחות, והיוצרים מבטיחים תוספת חינמית שתסגור את כל הקצוות בסיפור, למרות שגם כאן לא ברור מתי היא תראה אור. (מכיוון שמדובר בצוות של שני אנשים בסך הכול, העבודה על המשחק עצמו ארכה כשנתיים).
