ארכיון הקטגוריה: iOS (אייפון) ואנדרואיד

המתים המהלכים – עונה שלישית (ANF)

מאז המשחק המקורי של המתים המהלכים ששם את Telltale  על המפה והראה לנו איך אפשר ליצור סיפור אפקטיבי שפונה לגיימרים מכל הסוגים והמינים, המשחקים של החברה זכו ליחס מאוד מעורב : לא מעט התאכזבו מכך שמבחינת המשחקיות הם נשארו במקום והמנוע הגרפי לא ממש עבר שדרוגים משמעותיים (גרוע מכך – לאחרונה הוא אף גרם לבעיות בכרטיסים גרפים מסוימים( ,חלק טענו שגם מבחינה עלילתית הם הידרדרו עם השנים והכתיבה היא כבר לא מה שהייתה פעם.

למרבה המזל, הנטייה של טל טייל ללכת על מותגים מאוד מוכרים (בדרך כלל) מעולם התרבות הפופולארית ולהוציא את המשחקים שלה לכל המכשירים הקיימים, כולל טלפונים חכמים, הבטיחה שהיא תמיד תוכל למצוא לה קהל יעד, אבל הביקורת המשיכה  (למרות שהדירוגים של המבקרים וגם של השחקנים ידעו עליות ומורדות).

מבחינתי, גם עם כל החסרונות שלהם, המשחקים של טל טייל הם הפסקה מבורכת מכל עולם משחקי ה – AAA שרמת הכתיבה בהם היא גם ככה מאוד לא אחידה. אני יודע שפעם בחודש יש לי משחק שאני יכול לשחק בו בשקט שעתיים בלי להיות מתוסכל מלהיתקע בקטעים מטופשים או לשבור את האצבעות ואני עדיין אקבל חוויה עוצמתית יחסית של השתקעות במשחק (Immersion).

אבל, אני לא אשקר, העונה הקודמת של המתים המהלכים הייתה די מאכזבת גם בעיני והסתיימה ב- Cliffhanger לא מאוד מעניין. במבט לאחור, הדבר הכי בעייתי בה לדעתי היה המספר הגדול יתר על המידה של דמויות שהוצגו יחסית במהירות ונוספו לחלק מהדמויות בעונה הקודמת.

התחלה חדשה, בעיות ישנות

העונה השלישית מתחילה מנקודת פתיחה הרבה יותר טובה ולמעשה פותחת קו עלילתי כמעט חדש לחלוטין (אולי בגלל זה היא נקראת A New Frontier  ולא פשוט עונה שלישית…). בסצנת הפתיחה אנחנו מתוודעים לזוג אחים ממוצא היספני כשלאחד מהם יש משפחה והשני עדיין רווק. לכאורה הכול נראה שלוו ואין לנו אפילו מושג אם הסצנה הזו מתרחשת לפני או  אחרי מתקפת המהלכים, אבל  מהר מאוד דברים מתחילים להסתבך והגיבור (האח הרווק) מוצא את עצמו ביחד עם אשתו של אחיו ושני ילדיהם. בהמשך הם ייפגשו את קלמנטיין, הגיבורה מהעונה הקודמת, וביחד הם ינסו למצוא מחסה ממתקפת המהלכים.

הדבר הכי בולט בעיני בעונה הזו היא שהדמויות החדשות אכן נחשפות בהדרגה ורובן הן מורכבות, כך שלא ניתן לשייך אותן ל – "טובים" או "רעים" (מה שהיה מאוד ברור בחלק מהפרקים של העונה הקודמת). על מנת לשפוך עוד אור על מערכות היחסים בין הדמויות, חלק מהפרקים כוללים גם קטעי פלאשבק שבין היתר מסבירים לנו מה בדיוק קרה לקלמנטיין מאז העונה הקודמת ואיך הסיפור שלה מתחבר לאירועי העונה הנוכחית.

אני חייב להודות שאפילו מבחינה טכנית העונה הזו הרשימה אותי לטובה : נראה שטל טייל למדו איך לנצל את המנוע שלהם בצורה הטובה ביותר בסדרה הזו והיא נראית לא רע בכלל. שני הפרקים האחרונים נראים טוב במיוחד וכוללים לא מעט קטעי אקשן קלילים ודי מהנים (מבחינת משחקיות, לא העלילה) . וכמו שכתבתי בעבר, רצוי לעבור לשחק בגיימפד אם אתם רוצים ליהנות אפילו יותר.

אבל כמו תמיד, יש בעונה הזו גם לא מעט דברים שלא כולם יאהבו. לדוגמה, לפעמיים אפשר לבצע בחירות שיובילו לסיטואציות שונות או אפילו יחרצו את גורלן של דמויות מסוימות שהיו אתנו עוד מתחילת הדרך  (מה שמוסיף ממד רגשי לא מבוטל לבחירות האלו וכנראה גם נועד להחליש את הביקורת שאין בחירות אמתיות במשחקים האלו) , אבל כל זה על חשבון זמן המשחק שהוא בערך שעתיים לפרק. מצד שני, זה בהחלט נותן תמריץ לנסות לשחק בכל הפרק או אפילו מכל העונה מהתחלה ולבצע בחירות שונות לחלוטין.

תנו לה צ'אנס

למרות שאני מעט משוחד, נראה לי שגם מי שהתאכזב מהמשחקים של טל טייל בשנים האחרונות (במיוחד מהכבדים יותר) צריך לתת ל – A New Frontier צ'אנס – מדובר ללא ספק באחד המשחקים הטובים שלה בשנים האחרונות וכרגע אפשר למצוא אותו בהנחה שמביאה אותו למחיר של פחות מ – 20$. אם אתם משחקים אותו על הקונסולות, יש לכם גם אפשרות לקנות אותו בנפרד במחיר של 5$ לפרק, כך שאתם יכולים לקבל מושג האם תיהנו מהמשחק המלא.

 

שומרי הגלקסיה – מסובכים בכחול

שומרי הגלקסיה היא אחת ההפתעות היותר גדולות של מארוול : מבחינת הקומיקס, לא מדובר באחד המותגים הגדולים ביותר של החברה והוא זכה לתחייה מחודשת רק ב – 2008 (כלום במונחים של הז'אנר), אבל הסרט שיצא בעקבותיו התגלה כשילוב קטלני בין הומור, אקשן ותחושה כללית של Feel good movie  שהתאימה בול לאופי של הסרטים הטובים ביותר של מארוול.

ועם ההצלחה באים כמובן ההמשכים והמרצנדיז' : הסרט השני בסדרה עולה אצלנו בשבוע הבא והשומרים ייקחו חלק מרכזי גם בסרט הבא של הנוקמים (מלחמת האינסוף). במקביל נחשף ש – Square Enix עובדים על משחק המבוסס על הזיכיון ויפותח על ידי Eidos Montreal, הסטודיו שהביא לנו את שני המשחקים האחרונים בסדרת דאוס אקס ואת הריבוט של משחקי Tomb Raider.

אבל אני לא כאן כדי להרחיב על אלו או להעלות ספקולציות, אלא כדי להציג את ההתרשמות שלי מהסדרה האפיזודית של Telltale. אמנם יצא בינתיים רק פרק אחד, אבל לדעתי יש כמה שינויים מהנוסחה הרגילה של החברה ששווה לשים אליהם לב ומצדיקים פוסט.

אם עדיין לא ראיתם את הטריילר נטול הספוילרים הנה הוא :

סטאר לורד, שים את המסכה!

הדבר הראשון שבלט לעין כאשר הפעלתי את המשחק (למעשה כאשר נכנסתי להגדרות הגרפיות) הוא שהוסיפו כאן כמה אפשרויות שלא היו קיימות עד עכשיו (גם לא במתים המהלכים האחרון) כמו למשל שליטה באפקטים של התאורה,  ההשתקפות ועומק השדה (סלחו לי אם אני לא זוכר את המונחים המקצועיים).

העניין הוא שגם כשהפעלתי את ההגדרות האלו על מקסימום, עדיין לא היה אפשר להתעלם מכך שהמודלים של רוב הדמויות פשוט לא נראים טוב והם פשטניים משהו. אני לא יכול להצביע על הסיבה המדויקת לכך שזה כל כך בולט דווקא עכשיו, אבל אין ספק שהמשחק נראה רחוק מאוד מהדור הנוכחי ובמידה מסוימת אפילו מהדור הקודם (שלא זכה לגרסה משלו).

אני מנחש שב – Telltale  רצו לשמור על תאימות לגרסאות המובייל ולא לעצב את כל הדמויות מחדש כל פעם, אבל לדעתי זה עדיין לא מצדיק את הפירוט הנמוך והבעות הפנים הבעייתיות שהפכו להיות בדיחה בתעשייה אחרי הפלופ הגרפי של Mass Effect Andromeda. הדמות שנראית הכי רע היא ללא ספק סטאר לורד וממש כואב לצפות בה כשהיא בלי המסכה שלה, אאוץ!

לא מנסים להמציא את הגלגל מחדש

ברוב הפעמיים הקודמות בהן Telltale  הוציאה סדרות שמבוססות על זיכיונות מוכרים (למעשה אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא לא הוציאה סדרה כזו…), יאמר לזכותה שהיא ניסתה לספק לנו חוויה שונה ממה שאנחנו רגילים אליה. גם כשהיא עשתה את זה עם משחקי הכס, היא יצרה סט חדש של דמויות תוך כדי שהיא משלבת אותם בתוך העולם המוכר של הסדרה בתקופת זמן ידועה (בין העונה השלישית לרביעית אאל"ט).

לעומת זאת, כאן היא לא ניסתה לקחת הימור וביססה את הצד הוויזואלי ובעיקר את האופי של הדמויות והדיאלוגים על הסרט וקשה מאוד להתעלם מהדמיון בין השניים. נקודת הפתיחה היא עדיין יוצאת דופן ויש כאן צד בסיפור הרקע של סטאר לוורד שהוא כנראה מקורי, אבל זהו ללא ספק המשחק שמנסה לשחק אותה בצורה הכי בטוחה.

אבל כל זה לא אומר שהוא לא טוב מהבחינה הזו, להפך : הדיאלוגים עדיין שנונים, רוב הבדיחות  עובדות מצוין ומדבבים ללא ספק עושים עבודה מקצועית גם בלי העזרה של ווין דיזל… באותו אופן, המוזיקה מיישרת קו עם הרוח הכללית של הסרט וכאשר שמעתי את ג'ף לין שר את "It's a livin' thing…" בתפריט הראשי, הבנתי שמישהו כאן ידע בדיוק מה הוא עושה..

עדיף לשחק עם קונטרולר

בכל המשחקים הקודמים של Telltale  העדפתי להשתמש במקלדת ועכבר מכיוון שהשליטה בסמן הייתה נוחה יותר עם העכבר ונפרדת מהשליטה הישירה בדמויות. הפעם לעומת זאת החלטתי שאני רוצה לשחק על הטלווזיה (לא בעיה כשהמחשב והטלוויזיה שניהם בסלון) והפעלתי את הקונטרולר מבעוד מועד (מה שגם צריך לעשות אם רוצים שהוא יעבוד בגרסת המחשב…). למרבה ההפתעה, גיליתי שהשליטה במצב הזה היא לא רעה בכלל –  לדוגמה, בקטעים שבהם צריך לירות, לוחצים על שני הטריגרים לסירוגין כמעט "כמו אצל הגדולים". אפילו הבחירה בין הדיאלוגים עם הכפתורים הייתה לי איכשהו יותר נוחה ולא מצאתי את עצמי מפספס את האופציה לבחור.

קטע האקשן הארוך ביותר הוא גם הטוב ביותר ובו שולטים בכל הדמויות במקביל, למרבה הצער, אין הרבה הזדמנויות אחרות לעשות זאת, וחבל.

עוד תוספת נחמדה היא היכולת של סטאר לורד להפעיל את החליפה שלו וכך לרחף בכמה מפלסים שונים, מה שקצת הופך את כל הקטע של השיטוט ומציאת הדבר הבא לעשות למעט פחות טריוויאלי. למרבה הצער, גם כאן אפשר לנצל את היכולת הזו רק בסצנה אחת מרכזית למרות שאני בטוח שהיא תחזור בפרקים הבאים.

שומרים על הנוסחה (והגלקסיה)

בסופו של דבר, מי שאהב את המשחקים הקודמים של Telltale  צפוי ליהנות מאוד משומרי הגלקסיה שהוא ללא ספק מלוטש ומהוקצע מרוב הבחינות. לעומת זאת, מי שאף פעם לא אהב את המשחקיות המוגבלת ואת חוסר היכולת להשפיע באמת על הסיפור (למרות שיש שיפור בקטע הזה לאחרונה), לא צפוי להיות מופתע לטובה.

מי שעדיין מתלבט ויש לו קונסולה, יכול לקנות את הפרק הראשון בלבד תמורת 5$, וסביר להניח שבשלב מסוים גרסת המחשב תהפוך לחינמית כדי לקדם את המשחק המלא (אם כי זה יכול לקחת כמה חודשים טובים).

סיקור : Lost Echo

לכאורה טאבלטים אמורים להיות כר פורה למשחקי הרפתקאות וקווסטים קלאסים של "הצבע ולחץ", אבל המציאות מראה שגרסות ה – PC של רוב המשחקים בדרך כלל יוצאות קודם וגם זוכות ליותר חשיפה, בין אם מדובר בסדרות כמו Broken Sword  שהן סדרות קלאסיות ביותר, ובין אם מדובר במשחקים האפיזודים של Telltale שהאחרונים מביניהם הם יותר סיפורים אינטראקטיביים מאשר קווסטים של ממש.

לאור המצב הזה, Lost Echo הוא חדשות מצוינות (המשחק למעשה כבר כמעט בן חצי שנה אבל לקח לי זמן לסיים אותו…) מכיוון שמדובר במשחק נגיש מאוד שעובד מצוין עם האייפד והאייפון, אבל כרגע לא ברור מתי אם בכלל הוא ייצא גם לאנדרואיד, מה שאומר שאם אתם לא מחסידי התפוח הגדול, אתם בהחלט מפספסים כאן משחק נהדר, וזה  חבל.

Lost Echo מתאר עתיד דיסטופי אבל לא כל כך בדיוני שבו כולם משתמשים בבתים חכמים ומערכות אינטליגנציה מלאכותית מתקדמות סטייל "היא" (רק בלי כל ההצפה הרגשית) ובאופן לא מאוד מפתיע, הכוח האמיתי ובעיקר השליטה במידע ובידע נמצאים בידיהם של תאגידים ענק היכולים להעלים אנשים סתם כך ולשחרר אותם בזמן ובמקום שיתאים להם (בהנחה שכלל יטרחו לעשות זאת)…

 כך קורה שגיבור המשחק, גרג, מוצא את עצמו במרכזה של תאונה מסתורית בה היה מעורב ביחד עם חברתו קלואי, וכאשר הוא מתעורר בבית החולים, הוא מגלה שאף אחד חוץ מלבדו לא זוכר שאי פעם הייתה לו בת זוג… באופן טבעי,  גרג מחליט להיכנס לעובי הקורה ולהתחקות אחר כל מידע שיוכל לקבל אודות התאונה, וכצפוי, מה שהוא מגלה היא רק קצה הקרחון של תיבת פנדורה גדולה הרבה יותר…

מלבד העלילה הכתובה היטב והדיאלוגים הזורמים בדיוק בקצב הנכון (במשחק אין דיבוב ובאופן יוצא דופן זה ממש לא הפריע לי), גם העיצוב של סביבות המשחק השונות מרהיב : למרות שאפשר להתייחס אליו כקוביזם פשטני על גבול הקלישאתיות, הוא מצליח להיראות משכנע, אולי דווקא בגלל הפשטות שלו, אך  גם לא מעט בזכות העובדה שמנוע המשחק מאפשר להציג את אותם המקומות ממספר רב של זוויות או ליצור אפקטים של נפילה או רעידה של המצלמה הוירטואלית להגברת המתח , וכן, זה לגמרי משחק של אווירה שמועברת היטב. הדמויות עצמן לא מאוד מפורטות, אבל כבר ראיתי לא מעט משחקי PC בתלת ממד שנראו הרבה יותר גרוע וכנראה פותחו בתקציבים הרבה יותר גדולים (המשחק עצמו רץ על Unity ונראה שהמפתחים מכירים אותו היטב)…

מבחינת פאזלים, רוב החידות במשחק תחומות למספר קטן של מסכים ולחיצה עם שתי אצבעות על המסך מציגה את כל האובייקטים שניתן לפעול איתם. למרות זאת, בגלל שכל אזור או חדר ניתן כאמורה להצגה מכמה זוויות וגם יש לא מעט חידות היגיון או מיני משחקי הרכבה, המשחק עדיין מאתגר. למתקשים ישנה רמה קלה למי שלא רגיל כל כך לשחק בקווסטים ופתרון מלא באתר של הסטודיו (יש מעט מאוד חידות מעצבנות שאפשר לפספס את הפתרון להן בקלות).

בסך הכול, בשביל משחק ברמת מחיר של משחקים שבדרך כלל מפסיקים לשחק בהם אחרי שעה וחצי לכל היותר (3$), מקבלים פה משחק באורך מכובד למדי של 3-4 שעות לכל הפחות, והיוצרים מבטיחים תוספת חינמית שתסגור את כל הקצוות בסיפור, למרות שגם כאן לא ברור מתי היא תראה אור. (מכיוון שמדובר בצוות של שני אנשים בסך הכול, העבודה על המשחק עצמו ארכה כשנתיים).