טיים קומנדו עלול להיראות בהתחלה כמשחק דיי פשטני אם חושבים על כך שהחברה שמאחוריו אחראית לשת יצירות המופת בסדרת LBA, אבל במבט שני – ניתן להבחין בקלות שTime Commando הוא ללא ספק אחד ממשחקי הBeat em' up המושקעים ביותר בתקופתו ואחד הבודדים שבאמת עשה את המעבר כמו שצריך לתלת ממד.
הסיפור שמוצג בצורה מרשימה למדי (בזמן שToy Story הראשון נחשב לשיא הטכנולוגיה) מספר על מתקן צבאי מתקדם המדמה לחימה בתקופות שונות בהיסטוריה. עובד של חברה מתחרה מצליח להחדיר וירוס אשר יוצר עיוות בזמן העלול לגרום להשמדת העולם מכיוון שרצף הזמן חלל יהרס (נו טוב, תמיד אותו סיפור…) ועכשיו המטרה שלכם היא להציל אותו באמצעות לחימה בתקופות שונות בזמן (כפי ששם המשחק מרמז).
ההבדל המשמעותי ביותר שמבדיל את TC מחבריו לז'אנר הוא שכל תקופה מכילה רקעים וסביבות חדשות לחלוטין, ביחד עם כלי נשק הייחודים לאותה תקופה. השחקן מתקדם על מעין סרט נע שלא מאפשר חזרה אחורה ,אבל מציג רקעים ומקומות אותנטים לחלוטין. זוויות המצלמה נותנות תחושה של עומק וריאליזים מצוינים.
הבעיה היחידה עם הסגנון הגרפי הזה הוא שהדמויות מפורטות יותר מהרקעים ,ובמצב SVGA זה מאוד בולט לעין. אני לא בדיוק יודע מהי הסיבה לכך, אבל ההשערה שלי היא שכמו הרבה משחקים אחרים מאותה התקופה, הרקעים האלו הומרו מה-Playstation עם הרזולוציה הנמוכה יותר.
מבחינת מכניקת משחק, TC לא ממש דורש זריזות אצבעות, אלא יותר טקטיקה ותזמון. חלק גדול מהנשקים דורשים טעינה ארוכה במיוחד או שיש כמה דרכים להשתמש בהם, בהתאם לאויבים כמובן. ההתקפות עצמן איטיות בדרך כלל, ולחיצה נואשת על הכפתורים לא ממש תעזור… כמו כן, ישנה חלוקה ברורה בין נשקים חמים לקרים: את הקרים מפעילים בעזרת מקשי החיצים בלבד, והחמים מופעלים בדרך כלל בעזרת כוונת.
עוד אספקט בולט במשחק הוא כמובן אלמנט הזמן: במהלך השלבים נמצאים שבבים אשר מאפשרים לעכב את הוירוס, וברמות הקשות יותר יש לאסוף כמעט את כל השבבים בשלב. ואם כבר מדברים על רמת קושי, הרי שישנם בונוסים שיעניקו לכם המשכי משחק (Continues) או יאריכו את מד החיים. מכיוון שהמסך מתקדם כל הזמן, בדרך כלל הבונוסים הללו חבוים במקומות נסתרים שקשה להבחין בהם פעם ראשונה וכנראה שבדיוק בגלל זה יש מערכת כפולה המכילה גם סיסמאות וגם אופציה לשמור את המשחק.
אם יש דבר אחד שלא אהבתי, זה חייב להיות הצליל: מצד אחד המוזיקה משתנה לפי הסיטואציה ולא נשארת נשארת תקועה בלופ כמו ברוב המשחקים, דבר שתורם לאווירה הסינמטית של המשחק. מצד שני, פורמט המוזיקה (למעט בתפריטים) הוא MIDI, טכנולוגיה די מיושנת אפילו לתקופהה בה המשחק יצא. באופן דומה וגם כן די מיושן, לכל אויב יש אומנם מגוון קלות / צרחות / נאקות ייחודים לו, אבל הם נשמעים קצת מאולצים ולא טבעיים.
בסופו של דבר, בפרספקטיבה של היום החוויה שהמשחק מעביר היא לא באמת מהפכנית כפי שהייתה כאשר הוא יצא לראשונה, אבל אם אתם יכולים להתגבר על המכניקה המעט מיושנת, זה ללא ספק משחק שאפשר לבדוק אפילו אם לא שיחקתם בו אף פעם.
ציון כללי שנתתי למשחק : 9/10
איפה אפשר לקנות את טיים קומנדו?
את טיים קומנדו אפשר לקנות בגרסת המחשב בסטים או GOG. המחיר שלו הוא 6 דולר, אבל לפעמיים הוא יורד גם לפחות משני דולר! לחצו כאן למבצעים
יש גם גרסת PlayStation 1 דומה מאוד מאוד (המוזיקה לא הרבה יותר טובה לדעתי ואולי אפילו ההפך). במצב משומש עם הקופסה המקורית הוא יעלה לכם משהו כמו 20 דולר, אבל דמי המשלוח לישראל בדרך כלל הופכים את הרכישה ללא כדאית.
