כך יצאתי ממרוץ העכברים, כך חזרתי אל מרוץ העכברים – חלק ב

בסוף הפרק הקודם סיפרתי איך האכזבה מרוב המשחקים החדשים והתלת ממדים גרמה לי לחזור לאותם משחקים ישנים ומוכרים. אבל אפילו עם כל החיבה שלי לאותם משחקים, קשה היה להתעלם ממבול המשחקים הקטנים והפשוטים שהתחילו להפוך למאוד פופולארים בשנים ההן. קחו למשל את ‘אייסי טאוור’, אולי משחק הקאז’ואל הכי מפורסם שאיננו משחק פלאש.  סביר להניח שהמחשבים של אמצע שנות ה90 לא היו יכולים להריץ אותו כי האנימציה שלו מאוד מהירה והוא רץ ברזולוציה יחסית גבוהה, אבל בסך הכול מדובר בשיא הפשטות : השחקן צריך לקפוץ מקומה אחת לשניה תוך כדי צבירת מהירות וביצוע פעלולים. במובנים רבים מדובר בהמשך של משחקי האולימפיאדה הישנים, רק שהחלקה במעלה מגדל מכוסה קרח לא נחשבת בדיוק לספורט…  מה שאני רוצה להגיד כאן זה שלא סתם היו אלו המשחקים הפשוטים והמיידים שפתחו את שוק משחקי המחשב והוידאו בפני קהלים חדשים, מה שעבד פעם, עובד גם היום. זו אולי גם הסיבה שבתוך סצינת המשחקים העצמאיים, משחקי הרטרו תופסים מקום נכבד.

בגלל משחקים כמו אייסי טאוור, היה ברור לי שיהיה זה טיפשי להישאר אך ורק  בזירה אחת. למען האמת, עזבתי את הניהול של Oldies גם מסיבות אחרות, אבל בעיקר חיפשתי מקום שבו אני אוכל להתפרע ולנסות כל מיני דברים חדשים. מכאן הדרך להקמת אתר עצמאי הייתה קצרה. במהלך צבירת ואיסוף המשחקים לאתר, התוודעתי בפעם הראשונה לסצינת משחקי האינדי כפי שהיא נראית היום. למרות שקל לפטור את כל משחקי האינדי כמשחקים יריות או פלטפורמה דו מימדים (ורבים מהם הם אכן כאלו), הרי שבשנה האחרונה ניתן היה לראות גם פריחה של משחקים תלת ממדים שונים ויוצאי דופן, בעיקר אלו שנוצרים על ידי הסטודנטים של Digipen.  שניים מהבולטים יותר שאני יכול לחשוב עליהם הם Tag – Power of Paint ו – Attack of the 50 ft robot.

וכאן אני סוף סוף מגיע לעניין : אם בהתחלה עוד הצלחתי לסחוב חלק מן המשחקים האלו על הGeforce 8500 שלי, הרי שבחודשים האחרונים כבר היה יותר ויותר קשה להריץ אותם על רזולוציות נורמליות, ואסור לשכוח שמסכי הLCD של היום מותאמים בדרך כלל לרזולוציה האופטימלית שלהם , כך שתמונה ברזולוציה נמוכה נראית אפילו יותר גרוע. את המשחקים האלו יהיה ניתן למצוא על הPSN וה – XBLA  רק כאשר כל העולם ישמע עליהם (ובכלל, אין לי קונסולות כרגע). ואז כבר כל הכיף הולך לאיבוד :-). אם תוסיפו לזה את העובדה שהחלטתי להוסיף גם גרסאות הדגמה של משחקים רגילים, הרי שאתם בטח מתחילים להבין שלא הייתה לי בררה אלא לשדרג כרטיס מסך.

וכאן אני מגיע לעוד נקודה חשובה – נכון, הגראפיקה כנראה לא עושה את המשחק (ואולי אני טועה), אבל ישנים לא מעט מקרים בהם היוצר או המפתח רוצה להציג בפנינו סביבה ריאיליסטית ככל שניתן ודווקא כחלק מהצד האומנותי של המשחק (כאן יש דוגמה מצוינת לדעתי). בנוסף, גם היוצר העצמאי בדרך כלל ירצה בשלב מסוים להתברג בחברת משחקים גדולה , ולשם כך הוא צריך (מה לעשות), להתרכז גם בצד הגראפי.

אבל מסתבר שלהחליף כרטיס מסך זו לא משימה כל כך פשוטה. כפי שהסברתי בחלק הראשון, השמות נעשים פחות ופחות ברורים. לכל דגם של מעבד גראפי יש לפחות עשרה יצרני כרטיסים שונים שמשלבים אותו בלוחות שלהם וכל יצרן שכזה שם זיכרון מסוג אחר. חוץ מזה, גם לשבבים עצמם יש גרסאות דומות. לשבב מסוים יכולים להיות גרסאות GX,GT וגם GT2 (בדרך כלל פשוט שני כרטיסים מחוברים). גם התחרות העזה בין שתי יצרניות המעבדים הגראפים הגדולות,  ATI ו – Nvidia לא עוזרת להתמצאות. מקובל לחשוב שהחברות יתמחרו כרטיסים בעלי ביצועים דומים במחירים דומים, אבל כאמור, התחרות רק הולכת ומחריפה, מה שגורם לעיתים לאחת מהן להוציא לשוק כרטיס מהיר במיוחד במחיר זול מאוד. פעולה זו גורמת למעין שבירה של השוק (המצומצם בכל מקרה), ומירוץ החימוש הזה חוזר על עצמו.

כדי להתגבר על הבעיה, החלטתי לא להסתבך יותר מדי וניגשתי לראות את המפרטים המומלצים של HW Zone ,אתר מאוד ותיק שסיקורי החומרה שלו זוכים להרבה מאוד הדים ברשת. ידעתי שהתקציב שלי הוא בערך 500-600 ש”ח ועוד הייתי צריך לקחת בחשבון החלפת ספק (האמת שרציתי בהתחלה בכלל לקנות Wii, אבל זה נושא לפוסט בפני עצמו). בהתאם לזאת, ה – HD Radeon 4850 נראה כמו בחירה אידיאלית.

סבב החנויות (הטלפוני) לא היה קל במיוחד – בכמה מקומות הציעו לי במקום את הGeforce 8800 הפשוט ביותר (באמת שאני לא זוכר איך קוראים לו), אבל כל הסיקורים מחו”ל הראו שהHD בכלל משווה אל כרטיסים מתקדמים יותר. בחנויות אחרות בכלל לא היה את הדגם , ובכלל , קיבלתי את התחושה שרוב החנויות מנסות להתמקד בקהל היעד שקונה כרטיס מסך לסימס (200 ש”ח במקרה הטוב) או אלו שמשדרגים כרטיסי מסך כל יומיים (700 ש”ח ומעלה). בסוף הסתבר לי (למרבה המזל) שדווקא בחנות הכי קרובה לבית שלי אפשר להזמין את הכרטיס, אמנם במחיר קצת יותר יקר, אבל גם מיצרן כרטיסים לא רע בכלל (Gigabyte). הייתי מזכיר שמות, אבל אתם יודעים איך זה … צריך מאוד להיזהר. בסופו של דבר החלטתי להחליף גם ספק כוח לאחר שקראתי שהספק שהיה לי עלול לגרום לצרות צרורות עם כרטיסי מסך שמתחברים ישירות אליו. (בניגוד לפשוטים שמסתפקים בחשמל שהם מקבלים מהתושבת בלוח האם).

אז בסיכומו של דבר, ולאחר שבועיים של שימוש , אני חייב להודות שאני לא לגמרי שלם עם ההחלטה. Street Fighter IV אמנם רץ בצורה מושלמת ולא ב15 פריימים, אבל הדמו של ניד פור ספיד שיפט מתעקש לקרטע בגלל שלא התאימו אותו טוב לכרטיסים של ATI. [כאן כבר נכנסים לפוליטיקיה הפנימית בה יש לNvidia יתרון מסוים ,שימו לב כמה משחקים כוללים את הלוגו של The way it meant to be played]. למרות זאת,  אני מאמין שבמשך הזמן כאשר אתנסה בעוד משחקים שעד היום לא חשבתי להריץ בכלל ,  ההחלטה הזו תוכיח את עצמה כנכונה. מנועי התלת ממד לשימוש חופשי כמו Unity וכמובן מנוע Unreal 3  עלולים לגרום לעוד ועוד מפתחים עצמאים לחשוב בכיוון הזה.

כמובן שאסור לי להשלות את עצמי : בעוד חצי שנה יכול מאוד להיות שאגלה שצריך שדרוג נוסף או שכל התלת ממד הזה כבר יעשה לי כאב ראש, אבל בנתיים אני מעדיף לראות בשדרוג הזה השקעה לטווח ארוך , גם כשמדובר בעצם בריצה בתוך מעגל :-).