טיפים קצרים על טכנולוגיה לחיים ארוכים
נפלו בין הכיסאות

נפלו בין הכיסאות

לכל אחד יש את המשחקים האלו שהוא כנראה מעולם לא יסיים אותם, ואם אתם מספיק זהירים ויודעים מראש מהן ההעדפות שלכם, סביר להניח שקניתם את רובם במבצעים שונים בסטים או באתר של  Humble Bundle (שמעכשיו מציע מחירים אטרקטיביים גם על בסיס יומי).

בהתחלה רציתי לכתוב כאן משהו קצת ארוך על הפיתוי לקנות משחקים ששמתם עליהם עין, אבל היו לכם ספקות לגביהם במבצעים של פחות מ – 75%, אבל אני אסכם את זה בקצרה : אני מניח שחלק גדול מאיתנו לא ירגיש אשם במיוחד לשים בצד משחק שעלה לו בסך הכול כמה דולרים, מה שגורם לרשימת המשחקים של רובינו לכלול לפחות 10-20 אחוז (אם לא יותר) של משחקים שכנראה נפלו בין הכסאות.

אז בלי להוסיף עוד מילים – הנה מה שחשבתי על כמה מהמשחקים האלו שנתקלתי בהם לאחרונה (הקישורים נפתחים בחלון חדש)

Monaco (הקישור למחיר המוזל באינדי סטור היום) – אני בדרך כלל מתעב משחקי התגנבות מהסיבה הפשוטה שיש להם נטייה להעניש את השחקן על כל תנועה של ס”מ לכיוון הלא נכון. באופן די מפתיע, מונקו נוקט גישה ארקיידית לכל הנושא ומאפשר לכם לגלם צוות פריצה מיומן שיכול להתגבר על מכשולים בנקל. החוכמה היא לבחור באנשים הנכונים לכל משימה כגון המתנקש השקט, ההאקר שיכול להתגבר במהירות על כל מערכת אבטחה, אשת הפיתוי וכו’.

למרות שאפשר לשחק את מונקו רק עם שחקן אחד, זו ממש לא המטרה והמשחק די מאבד את הפואנטה שלו בצורה שכזו. לכאורה לא צריכה להיות בעיה גדולה למצוא עוד שותפים לפשע, אבל למעט פרטנרים מזדמנים בפורום הרשמי של המשחק, התקשיתי למצוא מישהו מהארץ לשחק איתו, מה שבעיני לפחות הוריד את האטרקטיביות של המשחק אחרי כמה משימות אותן שיחקתי לבד.

Rise of the Triad – הרימייק של אחד ה – FPS המטורללים ביותר שנוצרו כמה שנים לאחר דום נאלץ להתחרות באחיו הקטן Shadow Warrior  שעשה חייל והפנה אליו את אור הזרקורים. למרות שמרבית הביקורת משבחות את הקרבה של המשחק למקור, אני מצאתי שמבנה השלבים שלו אולי היה צריך לקחת קצת השראה ממשחקים מודרניים ולא לתת לך לנחש לאן בדיוק צריך ללכת. מערכת השמירה המהירה שהוטמעה דרך טלאי בצורה די גסה, מביאה לכך שצריך לטעון את השלב מהתחלה כל פעם (כמה שניות, אבל עדיין מעצבן), וביחד עם רמת הקושי הגבוהה יחסית והחוסר בבריאות מתחדשת, מדובר במשחק למיטיבי לכת לטעמי.

הערה טכנית : אם אתם מחליטים בכל זאת לרכוש את המשחק ויש לכם כרטיס של ATI, בדקו שישי לכם דרייברים מעודכנים לגרסה 13.8 לפחות (גם אלו של הבטא יעשו את העבודה).

Toki Tori 2– זה המשחק היחיד שיש לו דמו, אבל קניתי אותו ביום שהוא יצא מכיוון שזכרתי את המשחק הראשון מאוד לטובה.

למרבה הצער, המשחק השני בסדרה לא התקבל בהתלהבות כמו המשחק הראשון למרות שהוא כולל עולם הרבה יותר גדול ולכאורה גם בלתי ליניארי. אם הייתי צריך לשים את האצבע על הסיבה לכך שהרבה פחות אהבתי אותו, כנראה שזה יהיה בגלל הזרימה המקוטעת שלו : במקום לגלות יכולות חדשות כל כמה מסכים, לגיבור שלנו יש הפעם יכולת בסיסית אחת : לשרוק במקצבים שונים. נכון שהשריקה משפיעה על כל אחד מהיצורים במשחק באופן שונה ויש כמה מקצבים, אבל עברתי בערך 12 שלבים עם מקצב אחד בלבד ואלמנטים התחילו לחזור על עצמם שוב ושוב. בקטעים היותר מעצבנים, המשחק לא מהסס להרוג אתכם בצורה מחזורית גם כן, ובשלב כלשהו זה מתחיל לעצבן ולהמאיס את המשחק על השחקן… במיוחד כשאין הסברים ואתם נאלצים לגלות ה-כ-ו-ל בעצמכם. זה רעיון מאוד יצירתי על הנייר , אבל כנראה שיש סיבה לכך שרוב המשחקים המודרניים לא משתמשים בו.

גם ההבטחה למשחק לא לינארי לא ממש מתממשת : הבנתי שאחרי שמגיעים לחלק מסוים במשחק אפשר לחזור אחורה, אבל זה לא קורה מיד, ולמעשה כל שלב ליניארי בנוי ממספר גדול יחסית של מסכים, מה שהופך אותו לעוד יותר מעייף ומייגע.

Papers Please – אוקי, אני יודע שהמשחק הזה קיבל המון שבחים, והוא באמת מגניב ביותר בעשרת השלבים הראשונים שלו ומגיע לו כל הקרדיט המתבקש. העניין הוא שיש במשחק לא פחות מ – 30 שלבים, ולפחות עבורי, כל שלב היה חוויה מלחיצה למדי. כן, יכול מאוד להיות שהתחושה הזו באמת דומה לזו שמרגיש פקיד שממלא כל היום טפסים בצורה מונוטונית, אבל באיזון העדין בין הנאה לאתגר, נדמה לי שההנאה קצת הולכת לאיבוד. גם הסיפור שהוא כשלעצמו מעניין לא נתן לי אישית מספיק מוטיבציה להמשיך לשחק, והאמת שאם כבר אני רוצה להיחשף לסיפור מעניין על הגוש הקומוניסטי לשעבר, אני אעדיף לקחת משהו באוזן השלישית…

Runner 2 – אין לי הרבה מה להגיד : המשחק הזה קיבל ציונים טובים ויש לו מתכון מנצח לחוויה ממכרת. לכאורה הייתי אמור לאהוב אותו מאוד בגלל שיש לי חיבה ילדותית מעט למשחקי פלטפורמה. אבל כמו ברוב המשחקים מסוגו, הוא לא מצליח לשנות מספיק את עיצוב השלבים לאחר שעוברים את העולם הראשון, וכפי ש – Super Meat Boy  הדגים לנו, זו יכולה להיות אומנות של ממש.

יש לי כמובן עוד מספר משחקים שאני לא חושב שיהיה הוגן  לכתוב עליהם פה מכיוון ששיחקתי בהם פחות משעה או ששיחקתי בהם מאוד מזמן (Papo and Yo), אבל אם עזרתי לכם במאבק להשתלט על כל המשחקים שבספריה שלכם או לצמצם אותה במעט, זה גם משהו, לא ? 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.