כן אני יודע שהשמות של הפוסטים נעשים יותר ויותר בלתי ברורים מיום ליום, אבל הפעם יש לי סיבה טובה לכתוב את זה אחרי שחזרתי מטיול בפריס שנמשך שבוע. למעשה את רוב הזמן ביליתי בשיטוטים ברבעים השונים של העיר ובחקירת תופעות טבע בלתי מוסברות כגון בקבוקי יין של ליטר, מנות בירה של רבע מהכמות הזו ואנשים שמשום מה עדיין מתעקשים לחבוש כובעים עם פונפון, זאת מבלי להזכיר את החיבה המשונה של המון יפנים (בעיר יש קהילה גדולה שלהם) לאכול פלאפל בפיתה עם כפית והמון סלט גזר. דווקא מהגלידות המפורסמות לא ממש התלהבתי ונראה שהבחירה העדיפה על לא מעט אנשים היא בכלל האגן דאז או בן & ג'ריס (עם מחירים מופרזים לכל תוספת).
כל זה טוב ויפה, אבל כמו תמיד מעניין לבדוק את חנויות המשחקים המקומיות. בעבר הייתי אוסף כל מיני משחקים נדירים, אבל עם התפתחות השירותים להורדות דיגיטאליות כל העסק הפך לקצת פחות נוצץ. החנויות הקטנות הן פחות בולטות ולפחות במרכז העיר אין יותר מדי כאלו (לפי האתר של Game יש לה בערך עשרה סניפים רק בפריז, אבל אני נתקלתי רק בחנות אחת פיצפונת). כדי למצוא מבחר מרשים יותר צריך לנסות את Virgin Mega Store הענקית בשאנז אליזה : קשה קצת להשוות בין הגודל שלה לזו של המקבילה המפורסמת מלונדון, אבל כל קונסולה זוכה שם לקיר שלם שבהערכה גסה משתווה פחות או יותר למחלקה וחצי של משחקים פה בארץ (לכל הקונסולות). ישנו גם סניף קטן הרבה יותר בטרמינל 1 הקטנציק של שארל דה גול בו יש ייצוג בולט בעיקר למשחקי הDS והWii (אין לי מושג לגבי המצב בטרמינלים האחרים).
גם לרשת הספרים Fnac יש מה להציע , ולמרות שהסניף שהייתי בו היה גדול מאוד, אזור המשחקים היה קטן הרבה יותר. לפחות ניתן למצוא את כל המשחקים המוזלים במקום אחד במרוכז . בשני המקומות מצאתי Action Figures של סוניק , מריו, יושי ואפילו קלוד וסקואל מ – Final Fantasy – אלו גם המוצרים היחידים שיכולתי לקנות בעצם, תמונות בקרוב אני מקווה. מעבר לכך היו גם כמה מדריכים (Strategy Guides), אבל לא במבחר או באיכות של אנגליה (תחום שכמעט לא מוכר בארץ, כנראה בגלל השפה).
מה שבלט בכל המקומות שהזכרתי היא העובדה שהGame Boy Advance מת סופית ופשוט נעלם מהמדפים ביחד עם המשחקים שלו. ב2005 עוד דיברו על תמיכה ארוכת טווח ובארץ אפשר למצוא עדיין משחקים פה ושם, אבל כנראה שהמכירות החזקות של הDS באירופה פשוט הוכיחו שאין לו יותר שוק. כאן אני מגיע לנקודה נוספת – בפריז יש כידוע המון שווקים של יד שניה, אבל בעיקר של אוכל , מזכרות זולות וכמובן עתיקות. לכל מה שקשור לאלקטרוניקה או בכלל בידור ביתי אין שם ממש מקום. מה שכן, יש לפחות חנות אחת גדולה למשחקים ודיסקים משומשים (מוזיקה וסרטים) שלצערי לא קלטתי בדיוק את שמה. שם המצב היה שונה לחלוטין! משחקי Wii כמעט לא נמצאו והאקס בוקס שלט ביד רמה במדפים ביחד עם הDS (טוב, הבנתם כבר שזה לא מפתיע). כמובן שזה יהיה מאוד מטופש לקבוע מסקנות מטיול אקראי שכזה, אבל יתכן שיש משהוא בטענה שרוכשי הWii קונים יחסית פחות משחקים (כלומר, חלק רב מהם נשארים עם המשחק הבסיסי של הווי ספורטס). מעניין לציין שלמרות שההכרזה על הורדת מחיר הקונסולה ל200 אירו התבצעה רק בשני באוקטובר (לאחר שחזרתי לארץ), Game הורידה את המחיר ב20 אחוז עוד לפני כן. מחירי המשחקים עצמם הם מאוד לא אטרקטיבים – הסתכלתי בעיקר על הקונסולות הניידות מכיוון שהמחירים בארץ הם פשוט מטורפים – משחק DS חדש עולה כ40 יורו שזה קצת יותר מ200 שקל, אבל משחק מוזל יכול להגיע ל15 יורו שזה בהחלט מחיר סביר.
אחרי כל הסיבובים האלו עדיין מנקרת לי שאלה אחת מטרידה בראש – האם ניתן למצוא בפריז בכלל את קלטת הR4 המפורסמת? בתיאוריה מדובר במוצר פופולארי להחריד (שהחוקיות שלו עדיין לא ברורה) ואם הוא באמת מגיע לנתח שוק מפחיד כל כך הוא אמור להיות בכל חור. סביר להניח שהסצינה האפורה הזו פשוט פועלת במקומות קצת פחות חשופים, או שהדיווחים על 90 אחוז פיראטיות מוגזמים.
לסיום, מומלץ לקרוא גם את ההתרשמות של GamesGirl באותו העניין שעוסק קצת יותר בפן הלשוני וכולל את הכתובות של חלק מהחנויות הללו.
אז מה, גם אתה נפלת עם התור הארוך של הגלידה בברטיליון?
האמת שהוא לא היה כזה ארוך (זה התחלק שווה בשווה בין כל הגלידריות ברחוב כנראה…). מה שכן, הייתי בטוח שהמנות הקטנות הן הסיבה שהצרפתים לא שמנים, אבל אחר כך כאמור ראיתי שהגלידות האמריקאיות נמכרות בגודל "נורמלי".