חנות גדולה ומטריפה

בזמן האחרון מדברים על מעבר שוק המשחקים מחנויות פיסיות להפצה דיגיטאלית. גם הרווחים של מגה חנויות  כגון Game Stop  הולכים ויורדים , והיום כבר ברור שמדובר במגמה עולמית. כאן בישראל אנחנו נמצאים במצב אפילו יותר בעייתי : לא רק שהפיראטיות גואה והופכת את הקנייה בחנויות למגוחכת בעיני רבים , אלא שחלק גדול מהמשחקים אשר ניתן לקנות בצורה מקוונת 'נעלמים' כאשר רוצים לרכוש אותם מהארץ. המצב בסטים הוא עוד מצוין יחסית – רוב החברות האחרות (Games Tap  וערוצי ההפצה של הקונסולות) אפילו לא מסתכלות לכיוון שלנו. כאשר התגובה הנפוצה להוזלת מחירי המשחקים היא "כבר הורדתי , תודה" (וזו עוד התגובה המנומסת), קל מאוד להבין אותן.

מכיוון שלא נראה שהמצב הולך להשתנות בזמן הקרוב, ורוב השמות המפורסמים חוץ מ – Half Life וממשיכו עדיין ימכרו בארץ רק בחנויות הרגילות, נראה לי שאולי כדאי להעלות כמה עצות למנהלים הגדולים. אני זורק כאן הערה מעט לא מבוססת, אבל דווקא ברשתות הגדולות המהוות את רוב ערוצי ההפצה הקלאסיים, המצב גרוע יותר, השרות הרבה פחות אישי, והמדיניות, מן הסתם, מוכתבת מלמעלה.  אז הנה הם – שבעת החטאים :

1.עמדות לקונסולות ופתיחת משחקים – כולם יודעים שיש רק יבואנית רשימת אחת בארץ (ישפאר) , ולמרבה הצער היא אינה מסוגלת לספק עמדות ראויות. בחנות שבה עבדתי עמדת הPlaystation 2  התבססה על מכשיר מהדגם הישן (העבה) שחזר מתיקון כבר כמה פעמיים, ומעט המשחקים שהיה ניתן לשחק בה היו בסך הכול גרסאות הדגמה חלקיות ביותר. החנויות מצדן, בדרך כלל לא מוכנות לפתוח משחקים המיועדים למכירה, לא כנוהל קבוע, ולא לפי בקשה לפני הקנייה בפועל. כך נוצר מצב שבו למעשה רוב הקונים המזדמנים קונים חתול בשק. ראוי לציין בהקשר הזה כי שולי הרווח מכל משחק הם נמוכים למדי, ומאוד סביר שהתרומה למכירות הייתה מחפה על ההפסדים האלו.

2."אנחנו לא ספריה" – מכיוון שבארץ אין כמעט רשתות המתמחות אך ורק בגיימינג, נושא השכרת המשחקים וקניית משחקים משומשים מאוד לא מפותח . פעם היה אפשר להשכיר משחקים ברשת בלוק באסטר, והיום (לפי האתר שלה לפחות) גם היא הפסיקה עם זה.  סביר להניח שהסיבה העיקרית היא שלמנהל שצריך לחלוש סניף שלם אין כוח או רצון להתעסק בהחלפות , אריזות מחדש וקביעת מחירים מיוחדים. בצורה מעט קיצונית ניתן לסכם זאת כך " מי שיש לו כסף בכל מקרה יקנה במחיר מלא, ומי שאין לו גם ככה לא מעניין אותנו…". מערכת השכרה מסודרת ומשומנת היטב הייתה יכולה להוות תשובה אמיתית ומפתיעה לפיראטיות ,שבה כולם יוצאים מרווחים.

3.פנייה לקהל יעד לא מתאים – זה לא סוד שרבות מן החנויות המוכרות משחקים בארץ נחשבות קודם כל לחנויות צעצועים (ולא מדובר על צעצועי עץ לאספנים בשנות הזהב, אלא על צעצועים המיועדים לכל היותר לגיל 15).  אם כך, מדוע רוב המשחקים בחנויות האלו מיועדים לגיל 16 ומעלה?!  כן, אני יודע שאלימות וסקס מוכרים, ואולי בדיוק בגלל הסיבה הזו הגיע הזמן לערב את המחוקק בעניין בצורה קצת יותר אינטנסיבית :  בדיוק כמו שבחנות למכירת סרטים לא אצפה למצוא רק עותקים של הוסטל והמסור , אין שום סיבה שמשחקים כמו GTA ומורטל קומבט (לא DC) ישלטו ב50 אחוז משטח המדף של חנויות המגדירות את עצמן כחנויות 'לכל המשפחה'.  ברור לי שמדובר בסוג של פנטזיה, והמצב בחו"ל בוודאי דומה, אבל בהחלט יש לא מעט משחקים שבצורה כזו היו יכולים לקבל חשיפה טובה הרבה יותר ולהפחית באיזו שהיא מידה את סף האלימות .

4. בעיות מלאי – גם המוכר הטוב והמשכנע ביותר לא יכול לעשות כלום כשכל העותקים של PES החדש נגמרים תוך יום. ליבואנים ולמפיצים בארץ יש תכונה משונה לשלוח בדיוק את אותו מספר עותקים של סימס 2 ושל חבילת ההרחבה האחרונה של סדרת SWAT (משחק ישן, זו רק דוגמה) שהיא, מה לעשות, קצת פחות פופולארית. הפצצה של הלקוחות במשחקים כאלו לא תהפוך אותם ליותר אטרקטיביים, וסביר להניח שרק תרחיק את אלו שדווקא כן מוכנים לקנות משחקים בצורה חוקית. חדי האבחנה מבניכם בטח שמו לב לכך שהסעיף הזה מנוגד לחלוטין לסעיף הקודם, אבל במקרה הזה מדובר פשוט בטיפשות לשמה ולא בהגדלה של המגוון.

5.מחירי המשחקים לקונסולות הניידות – אופס , כתבתי שאני לא אדבר היום על מחירים, אבל חייבים להודות שבכל מה שקשור לקונסולות ניידות (ובמיוחד הDS), מחירי המשחקים פשוט נמצאים מחוץ לכל פרופורציה. גם הפקיד הרשע ביותר במכס לא היה מתרגם את מחירו של משחק שעולה באמריקה 35 דולר ליותר מאשר 300 שקלים ( וחלק גדול מהמשחקים הניידים מיובאים ישירות מאמריקה ולא מאירופה).  כן, מנהלים יקרים, אתם יכולים לדבר איתי על היבואן המיוחד והאקסלוסיבי שלכם שמעמיס 30 ספינות ביום , אבל העובדה היא שיש גם חנויות שמוכרות משחקים ניידים במחירים הוגנים של אזור ה200 שקלים ,ואפילו פחות (רובן משום מה נמצאות דווקא  בתל אביב שנחשבת לעיר יקרה יחסית  – ראו את הדוגמה של GameStation).

איך אומרים בצבא? אין לא יכול, יש לא רוצה!

6. תנאי עבודה – קרה לכם פעם שנכנסתם לחנות והמוכר פשוט לא ידע על מה הוא מדבר? חבר שלי שאל לפני חצי שנה את אחד העובדים באחת מהרשתות היותר גדולות מתי יצא דיאבלו 3 וקיבל תשובה שממש מחר… כשמשלמים למוכר בחנות משחקים שכר מינימום, אין לו שום סיבה לחפש או לקרוא על מה שהוא מוכר, אין לו אפילו סיבה לשכנע אתכם לקנות . בניגוד למגזר שירות הלקוחות שבו התגמולים הם אישיים לכל עובד, במגזר הקמעונאי (של החנויות) התגמולים ניתנים בדרך כלל רק כחלק מתחרויות בין הסניפים, ובמקרים רבים אף אחד לא מתייחס לגודל הסניף, כך שכמעט תמיד הגדולים יותר ינצחו. אין פלא שהעובדים מרגישים ממורמרים , וכך גם נראה השרות שהם מעניקים לכם. ברור שנתינת תמריצים שכאלו יכולה גם לחזור כבומרנג ולפגוע באמינות של המוכרים, אבל זה סיכון שכדאי לקחת אם רוצים לשפר את הרמה המקצועית שלהם.

7. תחושה כללית של זלזול – כשרואים בחו"ל השקות של קונסולות חדשות, בדרך כלל כל העובדים לבושים בחולצות עם הלוגו המתאים , והחנויות פתוחות עוד שעות מאוחרות במיוחד. נכון, בחו"ל החנויות מקבלות קידומי מכירות מכל השמות הגדולים של התעשייה (נינטנדו, סוני , מיקרוסופט) , אבל גם אצלנו ממש לא יזיק לחנויות לקדם או לממן תחרויות LAN או ערבי מכירות מיוחדים על בסיס קבוע.  אי אפשר שלא לציין לטובה את פריק החלוצה בתחום, אבל לפריק יש בסך הכול סניף אחד מרכזי.

לסיום, סביר שיש לי המון אי דיוקים והנחות שגויות מהסיבה הפשוטה שמעולם לא לקחתי קורס שיווק נורמלי או ניהלתי חנות. ברור לי גם כי רוב ההמלצות כאן נראות קיצוניות ומסוכנות, אבל היי ! – בקצב הזה המצב של רוב החנויות יהיה הרבה יותר חמור בעוד כמה שנים, ובזמנים של משבר רצוי לחשוב מחוץ לקופסה, לא? 😉