פסטיבל אייקון שמסתיים היום תפס תאוצה בשנים האחרונות ומצליח למשוך אליו גם כאלו שלא חברים באגודה למד"ב ופנטזיה או מדברים קלינגונית שוטפת, והשנה אף התקיים בו יום מיוחד (לחצו לפירוט המלא) שהוקדש לגיימינג . על שתי ההרצאות הראשונות החלטתי לוותר, לא רק בגלל אילוצי תחבורה , אלא גם בגלל שהנושאים שנידונו בהן מוכרים יחסית ובGameIS הייתה כבר הרצאה על משחקים ואידאולוגיה שאותה סיקרתי כאן. מה שנשאר זו ההרצאה על "החברה הישראלית משחקת" וכנס מיוחד שבו התאגד "תא מבקרי המשחקים בישראל". (חוץ מזה שגם קפצתי לקון של עין הדג וצפיתי בסרט בעל הפוטנציאל המאוד לא ממומש – FAQ About Time Travel)
כבר כשהגעתי למתחם שמתי לב שהחצר החיצונית ריקה לחלוטין , שלא כמו בפסטיבל האנימציה והקומיקס, אך בפנים מצאתי אוסף מרשים של ספרי מד"ב ופנטזיה בהנחה מהמחיר הקטלוגי שלהם בחסות חנות ספרים מסוימת. זה לא שהספרים האלו לא נמצאים בשאר החנויות, אבל למצוא את כולם במקום אחד זה הרבה פחות מעייף… בנוסף היה גם דוכן סרטים יד שניה באריזות SLIM ומשחקי PS3 – נראה שיש לי עוד הרבה מה להשלים בנושא כי על רוב הסרטים שם מעולם לא שמעתי (כמו על רוב הסרטים בפסטיבל).
Forward של בערך שעה בה אכלתי שווארמה שרופה במחיר מופקע והתחלת ההרצאה הראשונה . (לרשימת המשתתפים יש להוסיף גם את רנארד גלוזמן – ראש התוכנית למשחקולוגיה וכמובן היוצר של פיפוש ואת אוהד ברזילי שגם מנחה באותה תוכנית . היה גם איזה שר שהיה אמור להגיע ולספוג את כל השאלות המביכות, אבל הוא לא הגיע כי אף אחד לא באמת הזמין אותו… :-D)
הדיון נפתח בהצגת כמה נתונים מעניינים של יובל ובראשם הבולט ביותר הוא אולי שיש בין 1/4 ל1/2 מיליון שחקנים שיכולים להיחשב ל"גיימרים" ובערך שלושה או ארבעה מיליון (!) גולשים שמשחקים במשחקים באינטרנט בארץ. לאחר מכן נשאלה השאלה מדוע התקשורת והמדיה תופסות את הפופולאריות הגוברת של משחקי המחשב והוידאו כסיבה משמעותית להתגברות האלימות בשנים האחרונות. יובל טען שרוב המחקרים שניסו למצוא קשר בין משחקים להתנהגות הם מופרחים וכוללים בכפיפה אחת את דום וMyst שהקשר ביניהם (לפי דבריו) הוא כמו זה שבין סרטים של צ'רלי צפלין לסרטים עתירי אפקטים מהשנים האחרונות
נו – רק דיברתי על זיכרון. למעשה יובל התכוון שהמחקרים משווים את Myst לוולפנשטיין 3D שזה בערך כמו להשוות מצגת שקופיות נוף לסרט אקשן הוליוודי. איזה מזל שבדרך כלל אני מצטט רק את עצמי :-D.
(ועכשיו החלק שלא נהרס בכביסה)
בנוסף, לדבריו אין הקפדה על שיטת מחקר בסיסיות כגון קבוצת ביקורת או מדגמים מייצגים (לפעמיים יש פחות מ20 נבדקים במחקר). רנארד טען שתמיד ימצאו סיבות להאשים את המדיום הנוכחי של התרבות הפופולארית, פעם זה היה רדיו וטלווזיה, ועכשיו מדובר במשחקים. לדעתו, צריך להסתכל גם על צדדים אחרים מדאיגים יותר, כמו למשל העידוד לחומרנות שבולט בלא מעט משחקים היום (*שיעול* סימס *שיעול*). בשלב הזה נאלצתי להסכים איתו וחשבתי שאולי בכל זאת היה כדאי לבוא לההרצאה ההיא… יהונתן הוסיף שלהרבה חברות יש קוד צנזורה פנימי ולמעשה החוק מתיר להתבטא בכל נושא בעולם אך לא להציג אותו בצורה מעשית. אני חייב להודות שלא ממש ירדתי לסוף דעתו ושאלתי אם עצמי אם הכוונה היא שרוב החברות מעדיפות להשתמש בשפה בוטה או רמזים לפעילויות כאלו ואחרות כדי להוסיף לריאליזם על פני הצגת אלימות גראפית.
מכאן הדיון התגלגל לדירוגי המשחקים שנכנסו לתוקף גם בארץ – כולם הסכימו שהנושא לא ממש תפס ובכלל הסימנים על אריזות המשחקים לא ממש ברורים (למה עכביש תמיד מסמל פחד?). חוץ מזה, רוב האנשים לא קונים משחקים בחנויות אלא משחקים אותם באתרי משחקים או מורידים אותם בצורה פיראטית , ושם אין שום פיקוח. באופן אישי אני נתקל בבעיה הזו יום יום – הייתי שמח לדרג כל משחק בn00b בדירוג יותר מפורט, אבל מכיוון שכל המשחקים לא נמכרים בחנויות, אין להם שום פיקוח רשמי (יוצא מהכלל הוא המשחק Living Hell שהיוצר שלו דירג אותו כ+18 ).
בשלב מסוים בוצע תהליך של רוטציה ובו אבישי מהגיגיימינג (שישב בקהל) החליף את המנחה ובעצם המשיך דיון שהתנהל בשרשרת התגובות על הפוסט הזה בנושא הגדרת משחקי AAA מול קאז'ואל ולדעתי היה עדיף לו להישאר שם. מה שכן יצא מכל זה הוא הסבר מדוע תוכנית המשחקולוגיה לא ממש דוחפת לייצור משחקים ברמה מסחרית כדוגמת Crysis או GTA. רנארד הסביר שבעיקרון זה ממש לא לעניין לקפוץ מעל הפופיק ותמיד צריך ליצור דמו או קונספט ראשוני ולהריץ אותו על סביבה קלה יחסית (אפילו פלאש). כמו שכבר הזכרתי כאן, מי שבאמת ביקר בבית ברל בשנים הראשונים לפתיחת התוכנית שם לב שרוב המשחקים אז ניסו לחקות משחקים מסחריים וללא ממש בהצלחה, בעוד היום רוב המשחקים המפותחים הם קלילים יותר (למרות שאסור לשכוח שגם השוק השתנה מאוד ועבר למשחקים לקהל הרחב). ועוד בנושא פיתוח – בעוד רנארד סובר שהתעשיה בארץצריכה לממן את עצמה, היו כאלו שחשבו שאולי צריכים לקבל סיוע מהממשלה גם אם זה אומר שהיא תתערב בתכנים (ואפשר להזכיר את היוזמה של אלעד קפלן).
לסיום וכמעבר לחלק השני – אני מקווה שבאמת לא נכנסתי יותר מדי להגדרות וסיכמתי את עיקרי הדברים. בסך הכול אולם ההרצאה לא היה מלא לחלוטין (ומדובר באולם הקטן) ונראה היה כאילו מערכת יחסי הציבור של הסינמטק הייתה יכולה להתאמץ קצת יותר בקטע הזה אם בGameIS הצליחו למלא אולמות כפולים. נתראה בחלק ב' (מסיבות של אורך בלבד, אני בתקווה להעלות אותו עוד היום)
הערות לפני הסדר שהן הופיעו בפוסט שלך 🙂
המנחה בדיון היה זיו קיטרו האחד והיחיד.
הנתונים לגבי בין רבע לחצי מיליון גיימרים בישראל, וכן לגבי 3-4 מיליון שחקני פלאש הם הערכות שמבוססות על הצלבת נתונים ידועים יותר ופחות, השלכה מסקרים שבוצעו בחו"ל וכן הלאה. תתייחס אליהם כאל כללי אצבע בלבד.
לא הזכרתי את דום, אלא את וולפנשטיין 3D, ואמרתי שההשוואה בינן לבין Myst היא כמו בין סרט אקשן הוליוודי למצגת שקופיות נוף.
ואני לא מאמין שלא הזכרת שניסיתי להשתלט על הדיון על ידי צעקות על הקהל שיפסיק להתלונן על מצבו ויקום מהתחת ויהיה יותר פעיל, אחרת לעולם לא יהיה לנו כנס גיימינג בסדר הגודל של אייקון.
אופס – אז כנראה שהזיכרון שלי באמת לא עובד משהוא – אתמול הייתי קצת מחוק וכנראה שגם מחקתי לעצמי חלקים ממנו 😛 טוב שיש אופציה לקו אמצעי בוורדפרס. בכל מקרה, אם זיו היה המנחה, כנראה שפשוט שכחתי את השם של החבר הרביעי בפאנל.
הקטע עם הצעקות ממש לא מוכר לי איכשהוא – אבל בשלב מסוים הכול נעשה מבולגן למדי… אני רק זוכר שדיברתם על סדר הגודל של אייקון כולו לעומת זה שרק יום אחד הוקדש לגיימינג.
היינו אני, רנארד, יהונתן קלינגר ואוהד ברזילי
אז זהו – שכחתי את אוהד… סמכתי על התוכניה ולכן לא רשמתי במסודר גם את מה שאיבדתי, רק עכשיו ראיתי שחסרים בה שני שמות…