ארכיון תגיות: סוניק

סוניק 4 – תאריך ההשקה והמחיר

עדכון – ביקורות ראשונות לגירסאות הקונסולות : ציונים של 8 ו – 9. אזהרת ספוילרים – המשחק די קצר.

נראה שלמרת הכול, הצליחו לשחזר את האווירה הכללית של המשחקים המקוריים. עכשיו רק נשאלת השאלה איך השוק והמעריצים יקבלו את המשחק.


מעבר לכך שלפני כמה ימים נחשף אזור שלישי שנראה קצת יותר פתוח ורחב מן האחרים (גרסת האייפון תכלול שלב ייחודי שבו צריך להגיע למספר נקודות מסוים), לפני כמה שעות (תיקון – יומיים) נחשפו גם המחיר ותאריכי היציאה.

אז קודם כל – המחיר יהיה 15$ לכל הפלטפורמות חוץ מאלו של אפל (הוא ייחשף בהמשך).

תאריכי השקה
7 באוקטובר לאייפון (בלעדיות של קצת פחות משבוע)

ב11 , 12 ו13 הוא יגיע לרשתות האמריקאיות של הPS3, Wii ו – Xbox 360  בהתאמה. (ברשתות האירופאית  דווקא הWii יקבל ב15 והשאר ב13).

אני לא יודע מה לחשוב, אני עדיין די בטוח שזה יהיה משחק לא רע (חוץ מזה שה12 זה יום ההולדת שלי 🙂 ), אבל עדיין קשה לדעת כמה הוא יהיה נאמן למקור (ראו גם את הפוסט הקודם בנושא). מעבר לזה, יותר ויותר משחקים בהפצה דיגיטאלית עולים 15$ ולא 10$. הבדל קטן? תלוי כמה משחקים אתם קונים בחודש.

האם סגה וסוניק באמת יוכלו לבקש סליחה?

עדכון –  והנה הביקורת של אותו הבחור , אחת מהיותר מחמירות ברשת.

באחד משיטוטי הליליים ברשת נתקלתי במאמר מעניין מאוד של מגזין Wired , אמנם קצת ישן, אבל עדיין רלוונטי מאוד. Wired אמנם אינו מגזין אשר מתמחה במשחקים, אבל הכתבות שלו בנושא הן מעמיקות מאוד ולפעמיים עולות על אלו של המגזינים והאתרים הייעודים לנושא. Wired  טוען כי למרות כל הכוונות הטובות שיש לסגה, סוניק טים  ו – Dimps (שאחראים על סדרת סוניק לDS ולגיים בוי) , יכול מאוד להיות שהם מפספסים לחלוטין את מה שהפך את סדרת סוניק הראשונה (1 – סוניק ונקאקלס) למה שהיא. לפני שאמשיך, חשוב לסייג ולהדגיש כי מאז יוני המשחק עבר לא מעט שיפורים ושינוים.

Wired טוען כי משחקי סוניק הראשונים אמנם הדגישו מאוד את המהירות המסחררת של הקיפוד, אבל עיקר המשחק נסב בכלל על עיצוב השלבים המצוין. למעשה, בסוניק הראשון השחקן בכלל לא היה יכול לצבור מהירות מהמקום והוא היה צריך קודם לרוץ לא מעט או לעשות את הסלאלום המפורסם. העיצוב הייחודי של השלבים לא רק שהכריח את השחקנים להיות זהירים ואיטיים מאוד במצבים מסוכנים , הוא גם נתן להם חופש לבחור באיזה מסלול הם רוצים להתקדם. השלבים היו ארוכים מאוד לא רק "לאורך" , אלא גם לגובה . לא כל המסלולים היו באותה רמת קושי, וזו הייתה אחת מנקודות החוזק של המשחק שהפכה אותו לפופולארי בקרב שחקנים מנוסים מאוד ומתחילים כאחד.

לאחר הטענה הזו, Wired הולך ומפרט את כל מה שנהרס במעבר לתלת ממד. חשוב לשים לב בעיקר לכך שהמשחקים החדשים יותר הפכו את המהירות לאלמנט המרכזי בהם על חשבון מבנה השלבים שהפך להיות לינארי מאוד. Wired שוכח לציין אמנם שאחרי שעוברים את השלב במסלול הרגיל, יש עדיין עוד משימות בונוס שאפשר לבצע, אבל הטענה שלו עדיין חזקה מאוד.

לאחר מכן Wired  ממשיך וטוען כי מעט החומר הרשמי והדליפות הלא רשמיות מסוניק 4 מראים בברור כי הנטייה במשחק החדש היא לשלבים לינארים בדיוק כמו במשחקים התלת ממדים. משפט המחץ הוא "אי אפשר פשוט לקחת את המצלמה ולשים אותו במיקום קבוע רק כדי להגיד שעשינו מה שצריך". (Call it a day). ובאמת, אם תסתכלו למשל בקטע המציג את הפרק הראשון, תראו שסוניק משגר את עצמו ממטרה למטרה בצורה אוטומטית. האלמנט הזה לא היה קיים באף אחד מן המשחקים הקלאסים וברור שפשוט לקחו אותו מהשלב היותר מתקדם באבולוציה של הקיפוד (וכאמור, לא בהכרח השלב הטוב).

אחרי שקראתי את כל הכתבה לא יכולתי שלא לחשוב על כך שזה באמת מדאיג. המשחק אמור לצאת ממש עוד חודש או חודשיים ובנתיים נחשפו רק שני אזורים באופן רשמי (השני בתמונות בלבד). המפתחים אומרים שהם מקשיבים למעריצים, אבל בנתיים השינויים הכי גדולים שהם הכריזו עליהם מתבטאים בסך הכול  בכמה שינויים קוסמטיים או פיזיקה מעט שונה. כל זה טוב ויפה, אבל לא קשור בכלל לעיצוב השלבים.

אני אגלה לכם סוד קטן, לפעמים אני מעדיף ליניאריות ומאוד יכול להיות שסוניק 4 יתאים לי כמו כפפה ליד, אבל בסופו של דבר זה כנראה לא מה שרוב השחקנים הנוסטלגים היו רוצים. מישהו בצוות הפיתוח כבר הודה שהגראפיקה התלת ממדית למחצה נבחרה בעיקר על מנת לפנות גם לקהל היעד היותר צעיר. האם יכול להיות שכל עניין הרטרו המודגש בסרטונים הוא רק עלה תאנה שמסתיר מאחוריו משחק מאוד לא מתוחכם? אני רוצה להאמין שזו לא הכוונה, אפילו לא בתת מודע, אבל כשהכסף מדבר, הכול יכול להיות..

עד שהמשחק ייצא, אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם. חיפוש של leaked video ביו-טיוב יעלה לכם כמה קטעים שסגה עדיין לא הצליחה לשים עליהם את הידיים, וגם קטעי המשחקיות מe3 האחרון חושפים לא מעט. ואולי בכלל לרוב השחקנים לא יהיה ממש אכפת? נחכה ונראה.

Sega & Sonic All Stars Racing

כשרציתי לכתוב ביקורת על Sega & Sonic All Stars Racing חשבתי שזה יהיה מצחיק לראות איך תרגמו את המשחק בכל מיני אתרים בארץ. חשבתי ש'סוניק מירוצים' זה שם לא רע בכלל שגם תופס במידה מסוימת את הרוח של המקור, אבל אז הסתבר שכנראה אנשים כבר התרגלו לקרוא ל Sonic R בשם הזה. לרגע הייתי קצת מאוכזב, עד שגיליתי כי Razor73 מ – Wnet (כבר נפגשנו בעבר) התעלה על עצמו והחליט לתרגם את SEGA בעברית לווגה (Vega?) . עכשיו לפחות אנחנו יודעים מהו אחוז ההורדות הפיראטיות של סטריט פייטר 4 בארץ…

אבל קצת יותר ברצינות, ASR הוא אחלה משחק וכנראה הזדמנות חד פעמית גם לבעלי הPC לשחק במשחק מירוצים קליל כמעט בלי להתפשר. כן, הוא בהחלט לא מושלם, אבל אחרי שסגה אכזבה עם כל כך הרבה משחקי סוניק בינונים, זה בהחלט מרענן (אפילו אם לא מדובר כאן במשחק פלטפורמה). למרות שהגרסה האמריקאית יצאה בהפצה דיגיטאלית בלבד (30$), אפשר למצוא את הגרסה האירופאית גם על גבי DVD ואפילו בארץ אם אתם מאמינים שהפאונד שווה עשרה שקלים…

כבר לאחר התפריט הראשי ניתן להבחין במערכת דומה למדי של Outrun 2006 בה פותחים מעין רישיון וירטואלי על שם הנהג ובוחרים מדינה. (אחרי הכול מדובר באותה מפתחת, Sumo Digital). מסך בחירת המדינות היה יכול להיכנס בקלות לחדשות של ארץ נהדרת ומי שחשב שתורכיה אמרה את המילה האחרונה, עוד לא ראה כלום!

למרות הפגיעה בכבוד הלאומי שלי, המשכתי הלאה לתוך המשחק עצמו וגיליתי שלמרבה המזל מערכת התפריטים קצת פחות מבוכית מזו של Outrun – במשחק לשחקן יחיד ניתן לבחור בין מירוץ בודד, מירוץ נגד השעון, ליגות (סדרות מירוצים ברמת קושי עולה) ומצב משימות. מעבר למצב לשחקן יחיד ישנו גם מסך מפוצל (אני עוד אגיע להעדרו של המשחק ברשת) וחנות בה ניתן לפתוח דמויות, מסלולים ומוזיקה לכל מצבי המשחק.

מגוון הדמויות והמסלולים לקוחים כולם ממשחקים ותיקים יותר ופחות של סגה, החל מאלכס קיד , דרך סמבה דה אמיגו ועד לHouse of the Dead ו – Billy Hatcher. כיאה לשם,  לסדרת סוניק יש ייצוג  גדול יותר ובעצם כל אזור (ZONE , המקביל לעולם במשחקי סוניק) תופס כאן מקום של משחק שלם. לכל דמות ישנו כלי רכב משלה, והכוונה בכלי רכב היא בעצם לכל מה שיכול לזוז על הקרקע בכל דרך שהיא : לטיילס למשל יש את המטוס הצהוב שלו ולשאדוו יש אופנוע. ההבדל בין כלי הרכב מתבטא בעיקר באחיזה, אבל אם אתם יודעים מה אתם עושים, זה לא ממש משנה במה תנהגו. החסרון של כמה משחקים ודמויות כמו שינובי ואפילו גולדן אקס (כמה מגניב זה היה יכול לדהור על גבי דרקון ענקי?) בהחלט מורגש, מה שקצת פוגע בתחושה הנוסטלגית אם היה רצון ליצור כזו.

כל מי ששיחק אי פעם במריו קארט ירגיש מיד בבית : מכיוון שהמרוץ לא ממש ריאליסטי, הדרך הכי טובה לגבור על היריבים היא באמצעות קיצורי דרך ובונוסים (חיזוקי כוח) המפוזרים על המסלול, לדוגמה , פצצות , מוקשים , טורבו ואפילו קשת שמקשה על הראיה . מבחינת קיצורי הדרך, יש כאן לא מעט, אך מפעם לפעם ישנם מסלולים עם המון פניות ועיקולים כך שבקושי יש זמן לחפש אותם בהכרה הראשונית עם המסלול . בנוגע לבונוסים, הרבה מאוד משחקים נתנו לשחקנים אפשרות לאגור מספר בונוסים ובכך סיבכו להם לא מעט את החיים (למי יש כוח להחליף נשק באמצע סיבוב?). ASR מנסה לפשט את המערכת אבל עדיין להשאיר אותה אפקטיבית : חלק מהבונוסים שתיקחו יאפשר לכם להשתמש בהם כמה פעמיים או רק פעם אחת, אבל בעוצמה מוגברת. בנוסף, לכל דמות יש בונוס מיוחד משלה אשר משפיע על כל הרוכבים במסלול ואפילו משנה את המוזיקה. הבונוסים האלו הם יחסית נדירים אבל מגניבים למדי (לדוגמה, סוניק יהפוך לסופר סוניק צהוב ויעוף ברחבי המסלול במהירות מסחררת) מעבר לבונוסים יש גם נקודות האצה המוכרות ממשחקי סוניק התלת ממדים ומופעלות כאשר נוגעים בהן.

הבעיה עם מערכת הבונוסים היא שהם לא תמיד מתאימים לסיטואציה. למשל,  מה בדיוק תעשו עם טילים כאשר אתם גם ככה מובילים בהפרש גדול על כולם ? אולי בגלל הסיבה הזו החליטו המעצבים להוסיף את האפשרות לבצע Drifting (זריקת זנב) בה המכונית תחליק על המסלול ותוך כדי כך תטען את הטורבו העצמי שלה. ככל שמחזיקים את הכפתור זמן רב יותר, כך הטורבו נטען יותר. האתגר הוא לבצע את ההחלקה הזו בכיוון ובזמן הנכון בהתאם לתנאי הדרך, אחרת קל מאוד להיתקע בקיר או לעוף מהמסלול ולאבד את המיקום. ברמות הקושי הקלות לא חייבים להשתמש במהלך הזה, אבל ברמה הבינונית ומעלה, מדובר ממש בהישרדות. רק לשם ההגינות, אציין שבמריו קארט Wii יש מהלך דומה, אך במצב אוטומטי הדריפט אינו מלווה בהאצה.

מצב המשימות הוא אולי התוספת הכי משמעותית לנוסחה המוכרת והשחוקה של הז'אנר. במצב זה אתם שולטים בנהג הנקבע מראש וצריך לבצע משימה מסוימת כמו למשל להישאר כמה שיותר זמן במקום שאינו אחרון , לשבור כמה שיותר כדים או לאסוף כמה שיותר טבעות. יש בסך הכול כשישים משימות, ולמרות שחלקן חוזרות על עצמן, המגוון הוא יחסית רחב ואפשר לבצע משימה משימה משימה שלא כמו בליגה, שם חייבים לשחק ברצף בכל המסלולים (למרות שישנן משימות המורכבות בעצמן משלושה מירוצים שונים, אבל עם מספר סיבובים קטן יותר).

מצב המשימות הוא המצב היחיד בו אתם יכולים להתנסות בכל הנהגים, ואולי זה המקום להסביר קצת על החנות. בחנות אתם קונים באמצעות סגה מיילס. הסגה מיילס הם למעשה המטבע של המשחק, ומרוויחים אותו בכל מצבי המשחק בהתאם לביצועים או כל מיני טריקים שמבצעים. בחנות ניתן לקנות נהגים מסלולים ומוזיקה לשמיעה חופשית. המסלולים שקונים נפתחים במצב מרוץ יחיד ונגד השעון ,ואילו הנהגים שפותחים  נעשים זמינים בכל המצבים חוץ ממצב המשימות (בו הנהג הרי נקבע מראש).

SAR עובד מצוין כל עוד אתם משחקים נגד המחשב, כשמדובר במירוצי מרובי משתתפים זה כבר הרבה פחות נעים. נתחיל מזה שמשום מה אי אפשר לשנות את המקשים לפי ההוראות שיש על המסך ונמשיך בזה שאין שום תמיכה במשחק ברשת בגרסת ה – PC. כל זה מותיר את האופציה של מסך מפוצל שבדיוק בגללה כל מערכות המשחק כיום כבר כוללות תמיכה מובנית במשחק רשת. יותר מזה, תמיכה כולשהיא במשחק ברשת הייתה מאפשרת להתחרות נגד "רוחות" (העתקים מוקלטים מראש) של שחקנים אחרים מרוחקים  ולא רק נגד השיא של עצמכם או של מי שטרח לשחק אצלכם בבית. מהבחינה הזו מדובר בפספוס רציני.

עוד מגבלה של גרסת הPC מתבטאת דווקא בגראפיקה או ליתר דיוק, בחוסר האפשרות להשתמש בפילטרים מתקדמים כמו Anti Aliasing ו – Anisotropic Filtering . בלי להיכנס יותר מדי להגדרות טכניות, המשמעות היא שהקצוות והגבולות של כל מה שזז על המשחק חדים ובולטים יותר, במיוחד ברזולוציות נמוכות. גם המודלים של הרבה מן הדמויות הם קצת מופשטים, ולכן התוצאה הסופית מתאימה יותר למשחקים שיצאו לפני שנתיים שלוש.  כמו תמיד, ישנם כמה מסלולים שנראים טוב יותר מאחרים (כמו למשל מסלולי הקזינו) ובהם התופעות האלו קצת פחות מציקות בעין.

המוזיקה מן הסתם לא נפגעה במעבר למחשב והיא בהחלט מושקעת וקצבית אף על פי שחלקה הגדול פשוט נלקח הישר מהמשחקים המקוריים (אפילו מסוניק אדוונצר 2). זו תופעה נפוצה למדי במשחקי אוסף שכאלו, כך שלא בטוח שזו הייתה בהכרח החלטה רעה. לעומת זאת, מי שלא חובב רוק או פופ קליל כנראה גם לא בדיוק ישמח למרות שבאופן אישי אני חושב שסגה הייתה ונשארה אחת החברות היחידות שמצליחה להתאים את המוזיקה בצורה מושלמת במשחקים שלה, גם אם היא לעיתים באמת קלילה וטיפשית על גבול הילדותיות. גם הפרשנות מצליחה לשמור על איפוק מסוים עד שהיא עולה על העצבים (עוד תופעה מוכרת). טוב שאפשר לכבות אותה.

בסך הכול קשה מאוד לחדש בז'אנר מרוצי הקארטינג (שכבר מזמן לא כולל רק מכוניות קארטינג), אבל אני חושב שבסופו של דבר Sumo Digital הצליחה ליצור משחק מקורי למדי שלא מבייש את הז'אנר ובטח ובטח שלא את הארסנל המכובד של סגה. חוץ מזה, חייבים להצדיע למפתחת  שלומדת מטעויות העבר, גם אם הן היו בולטות מאוד (לדוגמה, מערכת התפריטים של Outrun) – לא חסרות בשוק מפתחות שעושות כל פעם בדיוק אותו דבר מתוך עצלנות והתעלמות כוללת מהביקורות. (*שיעול*, EA, *שיעול*). מעניין מה יכולה להיות התוצאה אם סומו הייתה לוקחת על עצמה גם את הפיתוח של משחקי סוניק "הרגילים", יתכן שהיינו מופתעים לטובה…