ארכיון הקטגוריה: עיתונות משחקים

בן לא נו10

בזמן שיטוטי לחיפוש משחקים עבור האתר נתקלתי במשחק און ליין שבאמצעתו ניתן ליצור משחקי פלאש של בן 10, אך למרבה ההפתעה, כאשר ניסיתי לגשת לעמוד באתר קרטון נטרווק האמריקאי הופנתי לעמוד בחירת מדינה. הקטע המעצבן הוא שהעמוד מתחיל לעלות וההפניה נעשית בצורה מאוד בוטה, בטח ובטח לגולשים שלא תמיד מבינים אנגלית. מסתבר שCW הלכו רחוק אפילו יותר עם התעלול הלא מצחיק הזה והחליטו לחסום אפילו את הטריילר! כמו כן, נראה שהרשת לא הסתפקה בזה ,וביקשה מאתרים אחרים לחסום כל ניסיון לקבל פידבק :

השאלה הזו ("למה האתר אינטרנט מפנה אותי ישירות?")  נמחקה מאתר התשובות של יאהו (ומישהוא טרח למנוע מהרובוט של גוגל מלקחת תמונת מטומן):

ben

חשבתי שהמלחמה הקרה ומסכי הברזל מאחורינו, מסתבר שהם רק עברו לאינטרנט… מה שעוד יותר מוזר שמשחקים אחרים באתר האמריקאי דווקא כן פועלים.

יאללה, גם ככה חוץ מפאור פאף אף פעם לא היה מה לראות בערוץ הזה…

כתום נגד כחול

לאחר שבזק פתחה שירות השכרת משחקים ובכך יצאה מתחום הטלפוניה אל שוק הבידור, גם פרטנר החליטה לנסות את מזלה ב'ניומדיה' ופתחה שרות השכרת משחקים דומה תחת המותג Orange בשם Orange Time, למעשה השרות מאפשר להוריד גם סרטים, מוזיקה וסדרות, אבל אלו פחות מעניינים אותנו… (וגם כתבו עליהם לא מעט כבר בעיתונות).

מבחר המשחקים ממוקד מאוד – כמעט כולם הינם משחקי Casual מחברות ידועות כגון PopCap או Mumbo Jumbo, מה שאומר לצד שללי חיקויי הזומה (והמקור כמובן), ניתן למצוא גם לא מעט פנינים אמיתיות כגון Peggle המקבל שבחים מקיר לקיר בזמן האחרון..

כל אחד יכול להיכנס לאתר ולהוריד גירסאות ניסיון הטובות לחצי שעה בלבד, אך אם רוצים לפתוח את המשחקים ליותר זמן, יש לרכוש מנוי במחיר 19.90 שקלים על בסיס חודשי. כאן מתחילות הצרות : למעשה אך ורק לקוחות אורנג' יכולים לרכוש אחד כזה. אגב , אין שום קישור של הרשמה, פשוט צריך ללחוץ על המבצע של 'חודש ניסיון חינם' , או להקיש את שם המשתמש בתוך מסך הפתיחה של המשחק עצמו (כמו שניתן לראות בתמונה).

מי שאינו לקוח של אורנג' ואין לו מספר וסיסמה לאתר Orange (הכללי) יכול לבצע הרשמה נפרדת ולקבל מספר, אך המספר לא יעבוד על שירות המשחקים. אגב, התהליך ממש לא נעים, ואני חייב להעיר עליו כמה הערות:

  • למה לעזאזל צריך להקיש כרטיס אשראי לפני הרכישה הראשונה? לא מעט אנשים בישראל חוששים גם ככה להעביר מידע רגיש כזה באינטרנט, ולא נראה לי שמדובר בצעד בונה אמון.
  • כאשר שוכחים פרט מסוים – העמוד לא נגלל בחזרה למעלה, והמשתמש צריך לנחש שהטופס באמת נשלח…
  • עם כל מספרי הטלפון שצריך להקיש – אתם באמת מצפים מאיתנו להאמין שלא תעשו במידע הזה שום שימוש?

העובדה שהשרות חסום למי שנרשם ברישום הארוך לא מצוינת בשום מקום בעמוד הפתיחה של פורטל המשחקים או כאשר מורידים משחק. הסיבה לכך היא העיצוב האחיד של כלל הפורטל, ועם כל הכבוד לרצון לשמור על מראה אחיד, עדיין לא מדובר בתירוץ מוצלח! [בBgames הבעיה קיימת גם כן, אבל אין גרסאות הדגמה, ולכן ממדיה קטנים יותר, וחוץ מזה – לבזק יש עדיין יותר לקוחות 🙂 ].

למרבה המזל, כל הגולשים יכולים למצוא טיפים כמעט לכל אחד מן המשחקים (ובעברית מלאה) או להיכנס לפורום המשחקים שהוא בעצם פורום המשחקים של תפוז (אז אם ראיתם שם כל מיני הודעות משונות, עכשיו אתם מבינים למה 😉 ).

וכמובן אי אפשר בלי לגעת קצת בSEO (קידום אתרים). מי שחיפש 'משחקים בגוגל' בוודאי שם לב שהאתר טיפס במהירות עצומה לעמוד השלישי (כרגע ראיתי אותו מזגזג אפילו למקום ה – 20, עמוד שני). יתכן מאוד שפרטנר חושבת על העתיד בו היא תהיה שחקן חזק למדי (לפי חזונהׂ) בשוק התקשורת הלא סלולארי ותצטרך להציע תוכן בלעדי ללקוחותיה גם על תשתיות נוספות. בטווח הקצר סביר להניח שחלק מהגולשים ירגישו מאוכזבים או אפילו כועסים לאחר שיגלו שאין להם שום דרך להמשיך לשחק (במיוחד כאשר כמעט כל אתר אחר במילה משחקים מציע משחקים חופשיים או משחקי פלאש). כנראה שהבעיה הקטנה הזו מתגמדת לעומת הפרסומת לאורנג' שמוצמדת לכל משחק ומשחק בצורת הלוגו הכתום והמוכר.

לסיכום, אם אתם לקוחות אורנג' , יש לכם סוף סוף אפשרות לשחק בגרסאות מלאות של המשחקים האהובים עליכם במחיר מצוין (בהנחה שהמילה 'להשכיר' נשמעת לכם פחות פרידמנית מהמילה 'לקנות'), כל השאר יצטרכו להסתפק בשירותים המתחרים ,וזה המקום להזכיר שSteam מציעה מבחר דומה מאוד בלי אפליה על בסיס גיאוגרפי (טוב, כמעט…). מעניין מאוד כיצד יגיבו שאר החברות למהלך, והאם בכלל הוא יוכיח את עצמו כריווחי בסופו של דבר.

נעים להיזכר – פריק

הפעם הייתי רוצה להציג בפניכם את המגזין הישראלי האהוב עלי ביותר באופן אישי – פריק. אם אני לא טועה, הייתי מנוי על המגזין החל מגיליון מספר 6 ועד שנה לפני סגירתו (2000). למעשה , אני חושב שאם לא הייתי קורא אותו, לא היה לי שום מושג מה קרה בעולם הקונסולות של שנות ה90, מהסיבה הפשוטה שהייתה לנו רק טלווזיה אחת בבית, ורוב הקלטות להחלפה לגיים בוי בדינמיקה לא היו משהוא… אגב, כמו במקרה של זומביט, גם כאן לא היה שום קשר בין החנות פריק לבין המגזין. למעשה, שיתופי הפעולה ההדוקים ביותר היו דווקא עם חנויות אחרות ,כגון מגה סאן סנטר.

שער הגיליון הראשון, נלקח מאתר VGfreak
שער הגיליון הראשון, נלקח מאתר VGfreak

אם יש משהוא שמאפיין את 'פריק' יותר מהכול, הרי שמדובר בסקירה הנרחבת מאוד של עולם הקונסולות. בעוד למגזינים אחרים היו פינות קבועות ומוגבלות מבחינת אורך לכל קונסולה, חלק מהגיליונות של פריק עסקו כמעט אך ורק בקונסולות, החל מהNES דרך המגה דרייב, ועד לPS2. כנראה שחוץ מהאמיגה , כל קונסולה או מחשב שאי פעם יכולתם לחשוב עליו זכה לסיקור. הסיבה לכך בין היתר נעוצה בעובדה שרבים מהכותבים היו בצד ההרד קורי של החומרה, ולכן פורסמו סקירות נרחבות אפילו על קונסולות יקרות במיוחד כגון 3DO וניאו גאו שהיום זוכות למעמד פולחני משהוא בגלל איכות המשחקים שלהן ( גם מבחינת המשחקיות , וגם מבחינה טכנית). ובכל זאת, לפעמיים היו סקירות מיותרות לחלוטין, כמו משחק מכות עלום שם לקונסלה כושלת של Bandai…

גם בכל מה שקשור לחדשות, משחקים בפיתוח, הכרזות, ותערוכות אקסלוסיביות, פריק היה המלך. הכתבים החרוצים לא היססו לנדוד עד ליפן וארה"ב על מנת להביא לקורא הישראלי את החדשות המעודכנות ביותר ממקומות כמו E3 ו – Tokyo Game Show. אני בטח לא צריך לספר לכם עד כמה הייתה לכך חשיבות, בימים בהם קו האינטרנט המהיר ביותר היה 56K, אנגלית למדו בעיקר מהטלווזיה והיה הרבה יותר קשה להוריד משחקים לא חוקיים, גם לחדשות מלפני שבועיים היה ערך. באותה נשימה, גם משחקים מיובאים שעוד לא יצאו בארה"ב זכו לסיקור מכובד ביותר. אין לי אמנם מדד להשוואה עם עיתונות מחו"ל, אבל אני בטוח שהסיקור על FF7 הופיע הרבה לפני שהוא יצא באנגלית..

לפריק היו את כל המדורים הרגילים כגון שאלות הקוראים ("פריקשטיין הצעיר") ובשלב מסוים אפילו פינת סיקורי גולשים. כמו כן, פריק היה אחד מהמגזינים הראשונים שלקחו את נושא הפיראטיות כחלק עיקרי באג'נדה שלהם, ובלוח המודעות (המקביל לפורום מכירות והחלפות היום) הוצב שלט גדול – "אין כניסה למשחקים מועתקים ולרכוש גנוב", חבל רק שהרבה מאוד פרסומות המשיכו להציע כונני קסם וקלטות גיבוי (ותאמינו לי שאז אף אחד לא קנה אותם בשביל Home Made Software…). מדור אחד יוצא דופן הוא ללא ספק "טיפ טופ" . מדובר היה במוסף ציטים ארוך במיוחד שכלל פתרונות מלאים לקווסטים ורשימות ארוכות מאוד של ציטים. המדור הופיע בדיוק מעל הפוסטר, כך שהיה ניתן לתלוש אותו בקלות מבלי לפגוע בעיתון. מדורים אחרים עסקו בחדשות טכנולוגיות כגון DVD, מסכים דקים ו – Virtual Reality , אותן מכונות מגושמות שבשלב מסוים נחשבו לבאזז הבא לפני שהגראפיקה התלת ממדית כבשה את עולם הגיימינג…

למרבה הצער, רמת הכתיבה לא הייתה אחידה לאורך כל השנים. בשנים האחרונות לצאתו של המגזין, הוא הצטמצם , וחלק מהסיקורים כנראה לא עברו בדיקה שניה (באחד המקרים נכתב משהוא כמו "אני כותב בעברית בגלל שנמאס לי לעבור כל פעם לאנגלית במקלדת" :-D). אפשר לסלוח על זה כשמדובר בסיקור ארוך ומקיף, אבל המצב הביא לכך שחלק מהסיקורים נדחסו לעמוד אחד בודד,לפני הכנסת התמונות (!). מעניין לציין שבאותה תקופה גם הסיקורים באתרים כמו IGN (שאני עוקב אחריו החל מסוף שנות ה90) היו קצרים למדי יחסית להיום…

אם תשאלו אותי באופן אישי מדוע פריק נסגר, מדובר במטבע בעל שני צדדים : מצד אחד כל המגזינים מבוססי הדפוס סבלו מדעיכה בתחילת שנות ה2000, ומצד שני, פריק מעולם לא הראה שום סימנים רציניים לניסיון לעבור לאתר האינטרנט. אמנם היה קיים אתר , אך התחושה הכללית בו הייתה יותר של מדור פרסומי לעיתון עצמו מאשר הרחבה מתבקשת. למרבה האירוניה, המדור היחיד שכלל קישורים וחדשות על אתרים בתחום המשחקים, היה בעצמו אופליין (כלומר מודפס), ולא ממש אטרקטיבי,(הכתובות אז היו הרבה יותר ארוכות וכללו כל מיני סימנים ~ מעצבנים ). בשורה התחתונה, מצחיק לחשוב שאפילו תוכנית הטלווזיה זומביט ניצלה טוב יותר את המדיום.

באופן דומה, פריק לא ניסה למשוך תשומת לב באמצעות דיסקים או מתנות שחולקו איתו. אם אני לא טועה, החלוקה היחידה של משהוא בכל שנותיו של העיתון (להוציא הגרלות וחידונים) הייתה של דיסקט (לא טעיתי, דיסקט!) משחקי Shareware, שגם בעבורו היה צריך לשלם את עלות ההפצה.

כיום היורש האמיתי של פריק הוא אתר VGFreak שאותו הקים אבי בן נון , אחד הכתבים היותר רציניים של העיתון.באתר ניתן למצוא כתבות סרוקות מהעיתון ומעט מידע עליו, ובכלל מדובר, באחד הפורומים המקצועיים ביותר בארץ (ואולי היחיד) בנושא קונסולות רטרו. לא ידוע לי על כתבים אחרים של העיתון העוסקים היום במשחק וידאו , למעט יניב פלדמן שערך בעבר את iGames. על מנת להיות הוגן, יש לציין שמשום מה, כתבים רבים הזדהו רק בשמם הפרטי, ולכן קצת קשה לגלל אחריהם. רמי שיר (העורך) הוא כנראה היחיד שעוסק היום עדיין בעולם המדיה כחלק מהוצאת אצבעוני (אשר הוציאה גם את פריק). מי יודע, אולי הפוסט הבא יהיה ריאיון עם אחד מהם…