ארכיון הקטגוריה: מוזיקה

אלבומים בהשראת משחקים – המצעד

בזמן שכולם עושים סיכומי שנה, אני החלטתי לעשות סיכום מעט שונה ולרשום את עשרת האלבומים המוזיקליים הטובים ביותר שאני מכיר בהשפעת משחקי וידאו, או אלבומים שיש להם קשר מיוחד למשחקים.

לפני שאמשיך עם הסקירה עצמה, חשוב לי להסביר שישנו הבדל עקרוני בין שרות ה – iTunes שהגיע זה מכבר לארץ ובין שרות Bandcamp  הוותיק יותר : שני השירותים מאפשרים להקשיב לשירים ללא הגבלה, אך השרות של Bandcamp נוח יותר , רץ ברשת, ואינו דורש התקנה של תוכנה מיוחדת. מעבר לכך, האמנים יכולים להעלות אלבומים בחינם או לקבוע מודל של "שלם כפי יכולתך". בנוסף, ב – iTunes יש הרבה אלבומים שיצאו באמריקה בלבד וחסומים לשאר העולם (מקבלים הודעה שיש לעבור חנות). לעומת זאת, עד כמה שידוע לי, בבאנד קאמפ אין הגבלות אזוריות.

למעשה, הסיבה העיקרית לכך שהרבה אנשים עדיין בוחרים ב – iTunes היא בגלל ההסכמים הבלעדיים עם חברות המוזיקה הגדולות שאת חלקן הגדול Bandcamp כלל לא מעניין. גם מבחינת המבחר הישראלי ניתן למצוא שב – iTunes יש יותר זמרים מוכרים החתומים בחברות הגדולות (שרית חדד, שלמה ארצי), ולעומת זאת, בבאנד קאמפ תמצאו אמנים כמו מאור כהן, רמי פורטיס ולהקות אינדי (מי אמר שוליים?!) כמו "דפנה והעוגיות", או "שיטי סיטי".

ועכשיו, אחרי שההבדלים ברורים ככל שניתן, תנו לי לעבור לסקירה :

RocketBirds – ללא ספק האלבום הטוב ביותר ששמעתי בהשראת משחק וידאו. רוב השירים באלבום אמנם לא נכתבו במקור למשחק, אבל האנימטוריים של המשחק עצמו, דאגו לכך שהקליפים במשחק ישקפו את רוח השירים.

מבחינת סגנון, מדובר כאן ב – "רוק חללי" עם הרבה מאוד נגיעות אלקטרוניות בשילוב כלי נגינה קלאסיים כגון גיטרות אקוסטיות ותופים, מה שבעצם מציב את האלבום יותר קרוב לרוק הפרוגרסיבי ואופרות הרוק (מכיוון שכל הרצועות באלבום מתחברות לקונספט אחד).

 הפעם אני מביא לכם קטע אחר מזה שהצגתי בפעם שעברה :

על האלבום עצמו תוכלו למצוא גם גרסאות אלטרנטיביות שמופיעות בתוך המשחק מחוץ לקליפים. בתור מי שהזמין את האלבום לפני שהיה אייטיונס בארץ, הוא שווה כל שקל! (ולי הוא עלה כפול שלוש!)

לקניה ב – iTunes – מחיר 29.90 ש"ח

Shatter – עוד פסקול נהדר עם נגיעות אלקטרוניות, אבל מלודיות חזקות מאוד שמכניסות אתכם הישר למשחק. ניתן אפילו להזמין גרסת וינל מיוחדת בצבעי כחול וצהוב בוהקים.   מבחינת סגנון, אני אתן ליוצרים לדבר בעד עצמם : electro rock and retro beats, epic guitar solos and spacey vibes. נשמע מוזר? תנו לאוזניים שלכם לקבוע!

לקניה ב – 3$ לאלבום דיגיטלי או 34$ למהדורת וינל

הטרילוגיה של Souleyeמדובר בשלושה אלבומים שונים המבוססים על הפסקול של VVVVVV שכבר הפך לקלאסיקה ואפילו לחבילת DLC עבור אודיו SURF ו – OSU! (משחקי אודיו ויזואלי). האלבום הראשון , PPPPPP מכיל את הפסקול של המשחק המקורי כאשר כל רצועה מתחילה באות P. האלבום השני, Powered Up, כולל מיקסים של אנשים בולטים בתעשיית המוזיקה למשחקים בכל מיני סגנונות, החל מאורגן ועד לטכנו. האלבום השלישי, Adventure, כולל מיקסים שנעשו לכמה משחקים אחרים, שתי רצועות שנוספו בגרסה 2 של VVVVVV וכמה רצועות מקוריות כמו "לדבר עם בחורות על משחקי וידאו…".

מבחינת סגנון, מדובר ב – Chiptune ברובו, אבל כזה שיגרום לכם לצמרמורת.

לאתר של SoulEye בו תוכלו לבחור כמה לשלם על כל אלבום מתוך רשימה קבועה של מחירים

Bloodrayne Betrayal Soundtrackמדובר באלבום של מוזיקאי יהודי בשם ג'ייק קאופמן. המשחק עצמו אמנם סובל מרמת קושי גבוהה ולעיתים נוטה להיות מתסכל, אבל הפסקול פשוט מדהים ומשלב אלמנטים של גוטיקה ורוק ברמה מעוררת הערצה. בחצי השני של האלבום יש גם גרסאות NES (מגאסון) אותנטיות אותן ניתן לנגן בנגן NSF באמצעות הקבצים המצורפים לאלבום.

כל שאר האלבום של קאופמן לא פחות טובים, אבל זו לדעתי היצירה הטובה ביותר שלו!

הפעם החלטתי לבחור בקליפ מתוך המשחק בו ניתן לשמוע בברור את המוזיקה וההתאמה המדהימה שלה לקצב והאנימציה.

לדף האלבום עם קישור לשאר האלבומים של קאופמן – ניתן להוריד בחינם או לשלם כפי יכולתכם

 

Identify SequenceZircon  הוא יותר אמן של מוזיקה ממוחשבת מאשר משחקי וידאו וידוע בכך שהוא מכיר את כל סוגי המוזיקה האלקטרונית, אבל מושפע בראש ובראשונה מעולם משחקי הוידאו (Zircon היא טבעת בסדרת קאסלוואניה).  האלבום האחרון שלו שנוצר באמצעות קיקסטארטר והצליח לגרוף סכומים גדולים פי שלושה ממה שנתבקש, הוא ללא ספק פסקת היצירה שלו עד כה , וכמו בשאר האלבומים כאן, כל היצירות ביחד מהוות סוג של אופרה ורצוי לשמוע את האלבום מתחילתו ועד סופו ללא הפסקה (או לעשות צעדה ארוכה לאורך החוף כפי שאני נוהג לעשות).

טריוויה : באחד מהפרקים של הסדרה האהובה עלי "הירוס", היה קטע טכנו במועדון שכתב Zircon

לדף האלבום בבאנד קאמפ   במחיר של 10$.

גם הפסקול של Return all Robots מומלץ מאוד והוא עולה רק 4$ 

The Gamer Generation – מדובר בבחור שוודי שהושפע חזק ממחשבי האמיגה והקומודור שנחשבו לעילוי של המחשבים לעריכת מוזיקה בזמנם. הוא נוהג ליצור מיקסים של מנגינות ידועות ולחבר אליהן מילים שמתכתבות עם עולם משחקי הוידאו. גם המיקסים שלו למנגינות ממשחקים לא רעים בכלל, במיוחד זה של Warcraft.

מעניין לציין שעד לפני כחודש, האלבומים עצמם היו בחינם, אבל כנראה שהבחור הבין שיש לו כישרון ביד וששווה לו לבקש עליהם כסף. לא אוכל להסכים איתו יותר :-).

http://www.youtube.com/watch?v=5qX1TXIj6ZM

20 רצועות ב – 5$ בלבד – לא תקחו?

Super Meat Boy – מהדורת דלוקס

מדובר בפסקול הנפלא של SMB עם תוספת של מנגינות שנחתכו בעריכה , המוזיקה של מפות העולם וכמה מיקסים ייחודים של אמנים אחרים שאין באלבום הרגיל. DB הוא ללא ספק המלחין האהוב עלי ואין פלא ש – Team Meat  ובמיוחד אדמונד (החצי הפרוע של TM), החליט לעבוד בעיקר איתו.

למיטבי לכת, מומלץ לנסות גם את הפסקול של The Binding of Issac שניתן לרכוש בסטים (הפסקול כולל גם את המוזיקה של ה – DLC ללא צורך לקנות את ה – DLC עצמו!)

מבחינת סגנון, גם כאן מדובר בשילוב של רוק עם אלקטרוניקה, אבל החתימת סאונד של דני DB כל כך ייחודית, שהיא לא דומה לשום דבר אחר (מבחינתי הוא ה – QUEEN של משחקי הוידאו, כן, לא פחות!). כמו תמיד,יש כאן מבחר מפחיד של מיקסים, כולל זה של המלחין של Minecraft!

הנה גרסת רוק כבד ! תנו בראש!!

מי שקנה את SMB בחבילת ההמבל בנדל, כבר קיבל את הפסקול

לדף של האלבום בבאנד קאמפ ב – 6$ בלבד

לדף של TBOI בדולר אחד בלבד!

Scott Pilgrim The Game OST– אני לא הולך לכתוב פה שוב את הסיפור של המשחק כי קישרתי לביקורת שלי מהפוסט המעודכן על הסרט, אבל מדובר ללא ספק בפסקול המרשים ביותר של ההרכב "אנאמאגוצי" שמתמחה ביצירת מלודיות רוק ב 8 ביט. למרות שהם הוציאו רק עוד אלבום אחד, אין ספק שמדובר ביצירת מופת שאף אחד ששיחק במשחק לא יכול להתעלם ממנה.

הנה קטע מהטריילר של המשחק, ולא זה של E3 שהוא קצת בוסרי,רק כדי שתיכנסו לקצב שלו

משום מה יש את האלבום רק באייטיונס,  30 ש"ח לפי מיטב זכרוני (משום מה הסתבכתי עם הדף בישראל, אבל קניתי את האלבום משם, כך שזה עובד!).

WANNA HLD YR HANDHELD, VOLS. 1&2. BEATLES Tributeונסיים (כמעט) עם משהו באמת מיוחד : שיתוף פעולה נדיר בין כל אמני ה – Chiptune, הביא לנו אלבום מחווה לביטלס כפי שהם היו נשמעים אם הם היו מקימים את הלהקה בשנות השמונים.

באופן אישי , אני לא מתחבר כאן לרוב העיבודים ואני חושב שהם עושים עוול למקור ואפילו לקאברים הנהדרים של הסרט Across The Universe, אבל יש כאן שני שירים שאני מאוד אוהב גם בגרסה המקורית והצליחו לשמור כאן על המלודיות הנהדרות שלהן. אני מדבר כמובן על Eleanor Rigby  ו  – When I am 64. (אלו גם השירים שבעצם דרכם הכרתי את הביטלס כשצפיתי לראשונה בצוללת צהובה)

כאן ניתן לקנות את כל האלבום או רק את הרצועות שהזכרתי (מספר 2 ו – 13). מחיר מלא 9.99$. מחיר של חולצה שמשלבת בין לוגו ילדי הפרחים לבין הלוגו של אטארי – 20$, והמשלוח חינם (כן כן).

Poets of The Fall

בעבר הקדשתי ללהקה הזו פוסט משלה, אבל אין ספק שהאלבום האחרון שלה, Temple of Thought הוא יצירת מופת ואחד האלבומים הטובים של 2012 בסצנת המוזיקה כולה, רק חבל שבארץ רק מעטים מאוד שמעו עליה (ומשום מה המעטים האלו כוללים את העורכים של ויקיפדיה, לכו תבינו…).

בחרתי להביא דווקא את הרצועה הכי לא שגרתית באלבום, שירו של מר סקרצ', בגלל שזה השיר המזוהה ביותר עם Alan Wake's American Nightmare .

(סביר להניח שמדובר בקטע מקומנטרי)

לדף של הפאוטס ב – iTunes

 

לסיום – הזווית הישראלית: זימה, הקרטל

נכון, האלבום הזה לא נעשה בהשראה ישירה של משחקי וידאו, אבל הרצועה "לשים לך דיסק" היא הדבר הכי קרוב שתוכלו למצוא למעט "קובי" של דפנה והעוגיות (שם יש רפרסנס ברור לסופר מריו 2). הקטע המדובר נמצא בתחילת הרצועה, כך שלא תצטרכו לחכות.

האלבום הראשון הוא אמנם היותר פשטני מבחינת המילים,אבל לדעתי המוזיקה בו היא טובה יותר. חבל מאוד שהלהקה התפרקה לאחר שני אלבומים בלבד, ממש כמו  הדורבנים ו – "נוער שוליים" הנהדרים כל אחד בדרכו שלו.

עשו לעצמכם טובה וקנו את האלבום המקורי –  50 ש"ח במוזיקה נטו (לא מתחייב האם נשארו עותקים). ניתן למצוא את האלבום גם בוואלה מוזיקה, אבל מבחינה אידיאולוגית,אני לא יכול להמליץ על חנות שנותנת לכם להוריד אלבום רק ב- 48 השעות הראשונות. זה פשוט רצח!

 

אלבומים שלא נכנסו למצעד :

הקרטל, עם כל מה שהיה

דפנה והעוגיות  (האלבום הראשון הנושא את שם הלהקה)

אולטראס (ניסו להיות "דפש מוד" הישראלים, אבל נכשלו בגדול,  לדעתי, בגלל המילים המטופשת למדי, במיוחד השיר ההזוי ההוא על סופרמן. יש גרסה מלאה וגרסת מיני).

תיקון טעות : מסתבר לאולטראס יצא אלבום שני ב – 2011 ואפילו החתימו אותם בחו"ל, אבל הרושם שלי הוא שבארץ מעט מאוד מכירים אותם, ואולי זה אותו התסמין של להקות כמו "התפוחים" (מבחינת המיינסטרים כמובן).

[מעודכן] סקוט פילגרים נגד העולם : קאלט טרם זמנו?!

את הפוסט הזה כתבתי לדעתי לפני כמעט שנתיים בבלוג האישי שלי , שבנתיים הפך לבלוג המקצועי.

אז הנה, אני מחזיר לכם חוב ישן. ראוי לציין שמאז שפירסמתי את הפוסט, קרו כמה דברים :

0.תליתי פוסטר של הסרט מעל למיטה שלי, ומה שמדהים שכל מה שהייתי צריך לעשות זה ללכת לחנות הפוסטרים של תומר. מחיר של 60 ש"ח לפוסטר גדול באריזה נגד שריטות , זה פשוט מחיר מצחיר לאספנים.

אגב, בין היתר  קניתי שם עוד כמה פוסטרים :

בהמשך החודש אני רוצה מאוד לפרסם פוסט בשם 60X90 שיעסוק יותר באריכות במרצדייז של משחקי וידאו

1.הסרט נבחר לסרט השנה של עין הדג

2.חלק מהספרים תורגמו לעברית!

3.יצאה מהדורה צבעונית לספר הראשון בסדרה

4.הספיק לצאת סרט של דיסני שגם הוא מתרחש בתוך עולם של משחקי וידאו ולא סתם נכתב בהשראת משחק X. אז הנה תראו מי נותן (אולי) השראה למי…

5. והכי חשוב – הסרט באמת הפך לקאלט! מסתבר שיש נבואות שמגשימות את עצמן והן לא בהכרח רעות…

[סוף חפירה]

קשה לי קצת לתאר את הרגשתי בזמן שיצאתי מהסרט "סקוט פילגרים נגד העולם" ( או "האקסים של החברה שלי" אם אתם ממש מתעקשים). יכול להיות שהמשפט "כמו נסיעה בשבע רכבות הרים" יהיה הדבר הכי קרוב לכך. סקוט פילגרים הוא סרט מטמטם חושים שהגבול בינו לבין ספרי קומיקס ומשחקי וידאו הוא דק ביותר עד בלתי קיים. למען האמת, די הופתעתי שבתחילת הסרט לא הוצגה שום אזהרה בנוגע לאפילפסיה : הלחץ שאותו יוצר הסרט על העיניים ועל המוח יכול להתעלות בקלות על כל סרט תלת ממד או שטיק דומה (גילוי נאות – אני לא באמת יכול לשפוט כי לצערי נבצר ממני לראות בתלת ממד עקב ראיה חד עינית).

סקוט הוא נער די ממוצע בן 24 אשר היכולת שלו לזגזג בין בחורות מסבכת אותו בקרב על ליבה של אחת מהן עם השם הבלתי רגיל, רמונה פלווארס  . למרבה הצער, לאותה בחורה היו שבעה אקסים קודמים ולכל אחד מהם כוחות על טבעיים או סתם מוטיבציה ממש גבוהה לנקום בחזרה בסקוט שלא ממש מבין עד אמצע הסרט מאיפה כל זה נפל עליו…

אם סרטים כמו ספרות זולה או אפילו Kick Ass ניסו לשלב אלמנטים מעולם הקומיקס בתוך העולם הריאליסטי כמחווה למעריצים או סתם בשביל הסגנון, סקוט פילגרים אפילו לא מנסה להסוות את המדיום ממנו הוא מגיע – הוא גאה בזה והולך עד הסוף! כמעט בכל שוט או סצנה תוכלו לראות אותיות קומיקס מעוצבות או איזו דמות עפה במהירות בלתי סבירה בעליל למרחק בלתי סביר גם כן. הרבה סרטי פנטזיה מנסים לגרום לנו להאמין שהעולם שלהם אמיתי, כאן לא צריך להאמין, פשוט לחשוב על ספר קומיקס שמישהו החליט ישר להסריט אותו במקום לצייר.

הקשר לעולם משחקי הוידיאו, בעיקר הקלאסיים שבהם,  מתבטא במוזיקה מתאימה (Chiptune) אשר מתנגנת ברקע כמעט לכל אורך הסרט ובכל מיני קריצות נוספות כלליות יותר או פחות. אם אתם לא רוצים להרוס לעצמכם, פשוט אל תצפו בטריילר. (נו טוב, בטח כבר מאוחר מדי בשביל זה…). קראתי מספר תלונות על כך שהסרט נוטה יותר מדי לכיוון הזה לעומת הקומיקס. לדעתי הטענה הזו מוגזמת ובסך הכול הסרט מספיק שנון ומצחיק כדי להחזיק גם את מי שלא יבחין בכל הקריצות הללו. באולם שבו ישבתי היו בסך הכול ששה או שבעה איש, ואני בספק כמה משחקים קלאסיים אלו שלידי הכירו, ובכל זאת היו בדיחות שלא הצליחו לדלג מעל אף אחד.

מכיוון שהספר מבוסס על כל ששת חוברות הקומיקס, הוא מתנהל בקצב מהיר ביותר ואני אישית הולך לצפות בו שוב בDVD על מנת לקלוט את כל הגירויים והדיאלוגים שאולי פספסתי בצפייה ראשונה. למען האמת, קראתי רק את החוברת הראשונה והיא מוצגת פחות או יותר ב20 הדקות הראשונות של הסרט כמעט כמו שהיא. במקום שהיא נגמרת, הסרט מתחיל לתפוס קצב גבוה אפילו יותר, ואין לי ספק שמי שרוצה לקבל את החוויה המלאה, עדיף שיקרא את כל ששת החוברות (המחיר שלהן בארץ הוא בטווח ה60 ₪ שזה בהחלט סביר ). למרות שהשוטים המהירים בהחלט עלולים לגרום לכאב ראש, הם גם מהווים נקודת מוצא נהדרת להומור ויזואלי שלמרבה הצער קשה יותר ויותר למצוא בקומדיות מודרניות.

אם מפשיטים את הסרט, מגלים אולי שהתסריט והסיפור המרכזי שניהם בסיסים למדי, אבל די קשה להבחין בכך במהלך הצפייה ורוב השחקנים בהחלט עושים את העבודה שלהם כמו שצריך, אולי דווקא בגלל שהדמויות והסיטואציות כל כך מוגזמות ובלתי שגרתיות.

לסיכום, לא אגזים אם אומר שסקוט פילגרים הוא אולי הסרט המרענן ויוצא הדופן ביותר שיצא לי לראות השנה. תמיד יהיו את אלו שיעקמו את האף , אבל אם הסרט יהפוך לקאלט ורק בעוד עשר שנים אנשים יתחילו להבין את ההשפעה שלו על העשור הנוכחי, אני אהיה האחרון שאהיה מופתע. מומלץ לכל מי שעדיין מרגיש צעיר, אם לא בגוף, אז לפחות ברוח.

קראו עוד : ביקורת על המשחק לPS3/Xbox 360

היפה והחנון 4, גיקים , חנונים ומה שבניהם (פוסט אישי)

פוסט פוסט (7.12.13)

ערוץ 10 שחררו ארבעה פרומואים ליפה והחנון 4 עם הסלוגן "לא שינינו כלום"… רק אני חושב שזו בדיוק הבעיה?!

עדכון

 בצירוף מקרים די מדהים – גיליתי את קטע הסטנאדפ הזה שצילם האתר החביב עלי TopGEEK. בקטע יש סטנדאפ של משחקי נוסטלגיה , בדיחה על E.T. (הכינוי הישן שלי) וגם הסתלבטות ספונטית על היפה והחנון 3.

(בסוף אני עוד אכתוב על זה תזה)

הפוסט המקורי

הגיע זמן לחשוף סוד אפל מעברי : השתתפתי באודישנים של שתי עונות של היפה והחנון : עונה שנייה ועונה שלישית. אמנם מאז עברו הרבה זרמים חשמליים באייפונים ובגלקסי שלנו, אבל כשהשבוע הוכרז באופן סופי שתהיה גם עונה רביעית בשעה שערוץ 10 עדיין מנסה לשכנע אותנו שהוא נאבק על קיומו, זה מחזיר אותי למסע האפי  שעברתי מ – "חנון" ל – "Geek" וכל מה שקרה בדרך.

זה בטח לא יפתיע אתכם לשמוע שעד סוף התיכון בעצם הייתי החנון הקלאסי : מעבר לעניין הזה של משחקי מחשב מכל הגדלים והמינים והשאלת ספרים בפינת בני הילדים והנוער של הספריה הציבורית על בסיס יומי, הייתי מאלו שחרשו למבחנים ועשו את  כל שיעורי הבית בזמן, לא יכלו לחשוב על העתקה במבחנים ותמיד הלכו לישון בעשר כדי להגיע לשעת אפס בחמש יחידות מתמטיקה.

רק בשנה האחרונה שלי בצבא אי שם ב – 2005, התחלתי להבין שעם כל הכבוד ללימודים, פספסתי לא מעט בשנים האלו , וגם אם הממוצע שלי לא היה 93 (לפני בונוסים), סביר להניח שהייתי מסתדר בחיים לא רע. לאחר מכן הגיע השלב המייאש של אינספור פתיחת כרטיסים באתרי הכרויות ושיחות עם בחורות שבמקרה הטוב נעלמו באמצע השיחה בלי להשאיר עקבות, ובמקרה הרע גררו אותי לדייטים מהגיהינום (כולל אחד שנמשך בדיוק שתי שניות עד שהבחורה החליטה ש – "אני לא נראה לה"…).

את העונה הראשונה של היפה והחנון לא ראיתי בגלל אותם לימודים באוניברסיטה ומגורים במעונות נוראיים ברחוב הכבאים ברמת גן, אבל כשהתחילו הפרומואים לעונה השנייה, החלטתי לשלוח טופס באתר של ערוץ 10 (היום נענע) ולראות מה יקרה. בסופו של דבר הגעתי לאודישנים, אני די בטוח שהפגנתי חוסר ביטחון ברמה קיצונית, כולל הרקורד המתבקש של מחסור היסטורי בבנות זוג.

לאחר "הכישלון" הזה  , החלטתי לעשות שינוי בחיים, נרשמתי לקבוצת לבב והכרתי את בת הזוג הראשונה שלי (זה המקום להבהיר שאין שום לי מגבלה רגשית מאובחנת אף על פי שלחלק מהחברים הכי טובים שלי שהכרתי בקבוצה יש). אני לא אשקר לכם, זו הייתה מערכת יחסים קצרה ומשונה בלשון המעטה , אבל היא כן שיפרה לי את הביטחון העצמי ואת היכולת הכללית לגשת אל בחורות.

אם כך, אל האודישנים לעונה השלישית של היפה והחנון הגעתי הרבה יותר מוכן ועם ביטחון עצמי ברמה אחרת לגמרי. הייתי בטוח שדווקא בגלל שהפגנתי ביטחון עצמי וסיפרתי שיש לי אקסית אחת ברקורד, אני אעוף כבר בשלבים הראשונים על סעיף "חוסר התאמה". לכן די הופתעתי כשהתקדמתי עד לשלב האחרון, במיוחד כשחזרתי על המנטרה שקבעתי לעצמי "אני רוצה להשתתף בתוכנית כדי שיכירו אותי גם מחוץ לאינטרנט, וגם להכיר מישהי יפה על הדר זה לא רע…". אני לא אפרט על הסיבות שבגללן לא קיבלו אותי בסוף מכיוון שאני לא בטוח שאני יכול להצביע עליהן בעצמי, אבל אם בהתחלה כעסתי על ההפקה שנפנפה אותי בתירוץ די עלוב שאני לא אחזור עליו כאן, בדיעבד אני מבין שככה עולם ה – Showbiz עובד.

בסופו של דבר , מסתבר שכל הזמנים האלו שבהם הסתובבתי בחברות הפקה עשו את שלהם, אני לא יכול לספק פרטים נוספים, אבל אני מאמין שהשם "איתי ברנר" יהיה מוכר הרבה יותר גם מחוץ לאינטרנט.

אבל הסיבה האמיתית שכתבתי את הפוסט הזה היא לא כדי לספר את הסיפור האישי שלי (שבקרוב תשמעו אותו בלאו הכי), אלא כדי לענות על השאלה האם בעידן שלנו יש עדיין "חנונים", "גיקים" יפים ויפות…

העונה שניפצה את הסטיגמה והעונה שהחזירה אותה לקדמת הבמה

העונה השנייה של היפה והחנון הציגה בפנינו לפחות שני זוגות שניפצו את כל הסטיגמות האפשרויות, ואני מדבר כמובן על אלכס וליטל ואור ונלה. אני לא חושב שיש מישהו שלא ראה את השינויים שארבעת האנשים האלו עברו ולא התרגש. אם הבנות הוכיחו לנו שאינטליגנציה זה לא רק IQ, אלא גם הרבה רגש והיכולת לקבל את האחר, הבנים הוכיחו לנו שבתוך תוכם הם נהנים בדיוק ממה שמאצו' הישראלי נהנה ממנו, והם הרבה יותר מגניבים מחלק גדול מאיתנו שמחשיב את עצמו "גבר גבר".

לדעתי האישית, העונה השלישית הרסה לחלוטין את הרושם החיובי של העונה השנייה : הבנות היו עילגות בצורה שקשה לתאר, וחלק נכבד מן הבנים לא הצליח להשתחרר אפילו לא מעט בתוכניות הראשונות. אפילו החנון היחיד  שממש התחברתי אליו, שמעון, נפלט בשלב יחסית מוקדם, ומהרגע הזה לא הייתה לי סיבה אמיתית להמשיך ולראות את התוכנית (לא שלפני כן ציפיתי בכל הפרקים באדיקות, בניגוד לעונה השנייה).

בתקשורת נכתבו הרבה מאוד מילים על העונה הזו (ובעיקר קטילות), ולכן אני חושב שזה יהיה די בטוח להגיד שהיא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של העונה השנייה.

גיק וחנון – הכול שאלה של הגדרות, או שבעצם לא?!

אני יכול לכתוב כאן עוד חצי פוסט על ההבדלים שבין גיק לחנון, אבל אני חושב שהפוסט של גל מור בחורימבה שנכתב לקראת העונה השלישית של "היפה והחנון" מסביר את ההגדרה הבעייתית בצורה הרבה יותר טובה ממני :

"בישראל אומץ המושג “גיק” לצורך תיאורו העצמי של אדם בעל נטייה טכנולוגית, משום שהמילה חנון, כמו גם יתר המילים הנרדפות הקיימות בעברית, טעונה משמעויות שליליות. המילים העבריות מהוות בדרך כלל כינויי גנאי, אך המילה “גיק”, לעומתן, מהווה מקור לגאווה בקרב אלו המזדהים כגיקים. הגיק עשוי לגלות התעניינות במגוון תחומים, לאו דווקא במחשבים, ובדרך כלל ישאף להפוך את תחום התעניינותו למקצוע.

כדאי להיות מודעים לכך שכאשר אדם מכנה אחר בתואר “גיק” או “חנון”, קשה לדעת למה בדיוק הוא מתכוון ועוד יותר קשה לנחש כיצד השומע יפרש את המילה. “חנון” היא מילה בעלת קונוטציה שלילית המתייחסת להיות החנונים אנשי שוליים מוזרים ולא מקובלים. חנונים הם אנשים לא מושכים פיזית שמתקשים למצוא פרטנרים לאהבה ולסקס. הם נועלים סנדלים תנכיות, מרכיבים משקפיים עבים ולעתים מבורכים בגשר שיניים.

מנקודת מבט אישית, אני מאוד מסכים עם ההגדרה הזו :  לפעמיים מאוד קשה לדעת איפה לשים את הגבול. בתוך "גיקים" אנחנו לעיתים תופסים את עצמנו כנעלים יותר משאר האנשים שם בחוץ, ולכן אנחנו מאוד נרצה להתנער מהתדמית של החנון שלפעמיים מנסים להצמיד לנו. היום כבר ברור שאנשים כמו מארק צוקרברג , סרגי בריין ולארי פייג' מגלמים את הצד היפה של הגיקיות : יש להם אובססיה שגרמה להם להצליח בצורה פנומנאלית ולהפוך למיליונרים ברגע (או לכל הפחות תוך שנים ספורות), הם משמשים מושא לקנאה , אבל גם מטרה לביקורת לגיטימית מצד מתחרים ואנשים שמסרבים להשלים עם מותו של העולם הישן שאותו ניפצו באמצעות כישרון, אלתור ושבירת מוסכמות…

אבל גיקים הם כמובן לא רק אנשים שמגיעים מהעולם הטכנולוגי העסקי, אלא גם אנשים עם משיכה גדולה לנושאים איזטוריים  : משחקי וידאו, מדע בדיוני, סרטים, רוק פרוגרסיבי ,  תרבות יפן, אנימה,אופנה אורבנית , קומיקס והרשימה עוד ארוכה…

בארץ חלה בשנים האחרונות לא מעט התפתחויות בתחום הגיקי, לא מדובר רק בכנסים של מדע בדיוני ומועדוני קריאה, אלא גם בקהילת ענפה של מפתחי משחקים, ערבי מוזיקה גיקית ("פעם הייתי רוקד במסיבות, אבל אז חטפתי חץ בברך."…), הקרנות מיוחדות בסינמטקים וגם כאן היד עוד נטייה.

במילים אחרות, אנחנו בתור גיקים כבר עברנו מזמן את שלב ההגדרה העצמית, אבל  התקשורת המסורתית ועולם הריאליטי האכזרי בפרט עדיין מנסים להציג את השוליים בתוך הנורמה, ופה בעצם מתחיל המדרון התלול שאסור לנו ליפול בו! יש אמנם כמה צדיקים בסדום שמבינים שהגיק החדש הוא ממש לא חנון, אבל סטיגמה קשה לשנות ודמות החנון הקלאסי עם משקפי "אבו ארבע", הבננה וחולצת המשבצות המכוערת עדיין מקועקעת יותר מדי חזק בתודעה שלנו. תאמינו לי, אחרי שנאור ציון החליט לקרוא לי ולחבר שלי "פישנזונים" באמצע ההופעה שלו, אני יודע על מה אני מדבר… למרות שהיום אני כמובן לוקח את זה בהומור.

לסיום, אין לי מושג אם "היפה והחנון 4" תצליח להחזיר את  ערוץ 10 למרכז הבמה אחרי הסיפור המשפטי הסבוך עם הישרדות (ואני לגמרי בצד של ערוץ 10 בקטע הזה), אבל היכולת של העונה הזו להיות טובה כמו שתי העונות הראשונות, תיבחן ביכולת של העורכים ואנשי התוכן להיות רגישים מספיק ולאזן בין האמת למוגזם ובין הסטיגמה למציאות. בהצלחה חברים!

נ.ב

רציתי לסיים בשיר שאני חושב שאין יותר מתאים ממנו לסכם את הפוסט הזה , אבל צריך להקשיב עד הסוף כדי להבין את הפואנטה…