ארכיון הקטגוריה: iOS (אייפון) ואנדרואיד

האם רובוטים חולמים על בחורות חשמליות?

Girls Like Robots הוא משחק חדש שמופץ על ידי אתר האנימציה המחתרתי משהו למבוגרים, Adult Swim.

שלא כמו מרבית משחקי החשיבה שבשלב מסוים משרים על השחקן תחושה של לחץ ופאניקה, אני חייב להודות ש – GLR הוא בדיוק ההפך הגמור, והוא הצליח להרגיע אותי במובן כמעט ZENי בתקופה לא קלה בכלל בחיים האישיים שלי.  אחת הסיבות לכך היא שהמשחק מעודד את השחקן לבטל את הצעדים האחרונים שלו ולשפר את המצב שלו לפני שהוא מגיע למצב מתוסבך יותר ול – Game Over.

הרעיון הוא פשוט ומזכיר קצת את חידות ההיגיון בפסיכומטרי : בנות אוהבות רובוטים, אבל הן לא אוהבות חנונים (Nerds). התפקיד שלכם הוא לסדר רובוטים, בחורות, חנונים ושאר אורחים שקופצים לביקור על גבי הלוח. כל שילוב טוב מעלה את רמת האושר הכוללת, וכל שילוב רע, מוריד אותה. בסופו של דבר, יש רמת אושר מסוימת שצריך להגיע אליה כדי לעבור לשלב הבא, והניקוד בשלב ניתן בהתאם (כמו ב – 99% ממשחקי הטאצ').

את האווירה המאוד מרגיעה והלא אלימה של המשחק, משלימה מוזיקה בסגנון קלטי , וקשה לחשוב על מוזיקה אחרת שהייתה יותר מתאימה למשחק הזה.

למרבה הצער, המשחק זמין כרגע אך ורק ל – iOS ולמק, אבל בעתיד הוא אמור לצאת גם למחשב ורצוי שתצביעו לו ב – Steam Greenlight. ללא ספק מדובר באחד ממשחקי הטאצ' חשיבה הטובים שראיתי השנה!

להורדת המשחק מהאפסטור במחיר של 12 ש"ח פחות עשר אגורות…

 

 

 

קבוצת המאגניבים

Team Awesome  הוא משחק שמבט ראשון נראה כמו חיקוי של Jetpack Joyride, רק עם גיבורי על מעופפים במקום סתם רחפת, אבל ככל ששיחקתי בו יותר, כך הוא התגלה בתוך אחד מהמשחקים המקוריים והמגוונים ביותר בז'אנר הארקייד שיצאו השנה למכשירי הטאצ'. אני חושב שעד עכשיו "בזבזתי" עליו קרוב ל -15 שעות ועל חלקן הגדול קשה להגיד שאני מצטער…

(יש גם טריילר כמעט זהה לאנדרואיד)

גיוון זו לא מילה גסה

הדבר הראשון שמבדיל את Team Awesome משאר כל המתחרים הוא כאמור הגיוון : המשחק מחולק למשימות, ועל מנת לפתוח את המשימה הבאה, צריך להביא את הגיבור לשלב הבא שלו. כל משימה מחולקת גם לכמה יעדים, והמעניין הוא שכל אחד מן היעדים דורש להתמקד בדברים אחרים לחלוטין במשימת האב. לדוגמה, אם יש משימה שבו עפים בין פורטלים, אז יעד אחד יכול להיות לאסוף 240 מטבעות (למעשה אחד היעדים תמיד קשור למטבעות), ויעד אחר יהיה לעבור בין 30 פורטלים שונים באותו הסיבוב. מה שמאפשר לשחקן להתמקד כל פעם ביעד אחר, היא העובדה שהמשחק בנוי לגובה והשחקן יכול לבחור לעוף בכל אחד מן המפלסים בשלב או לעבור ביניהם.

איך הופכים משחקיות אינסופית למשחקיות מבוססת שלבים?

מכיוון ש – TA הוא בבסיסו משחק ריצה אינסופי (Endless Runner), המעצבים היו צריכים לחשוב איך לא לגרום לשחקן להיתקע שעתיים באותו שלב. הפיתרון שהם מצאו הוא מעניין מאוד : השחקן אינו יכול להיפגע משום דבר בשלב עצמו, והדבר היחיד שיכול להרוג אותו הוא מחסור בכוח הקריסטל הכחול, כוח שהולך ואוזל ככל שעובר הזמן. על מנת לחדש את כוח הקריסטל, צריך לקחת עוד קריסטלים כחולים או להשתמש ב – Refiller שאותו קונים בחנות של המשחק.

למען האמת,  יש גם קריסטלים אדומים שמורידים את הכוח של הקריסטל הכחול, אבל אלו הדברים היחידים שממש פוגעים בשחקן (וזו היא כמובן מחווה ברורה לקריפטונייט!).

על מנת שהשחקן לא יבלה כאמור לנצח באותו השלב, ככל שעובר הזמן, כך הקריסטלים הכחולים נעשים נדירים יותר ויותר, ובנוסף לכך, אי אפשר להשתמש ב- Refill  יותר מפעמיים. כל זה לא אומר שהשחקן לא יצטרך לשחק באותו שלב פעמיים, אבל זה כן גורם למשחק לזוז בדיוק בקצב שאליו המעצבים רצו להגיע מבלי לגרום לשחקן להרגיש שכופים עליו להתקדם בקצב הזה… נשמע פרדוקסאלי, אבל זה ממש לא…

מערכת של איזונים ובלמים

עוד אנקטודה מעניינת במשחק היא שהגרסה המקורית שלו לא הייתה ממש מאוזנת : לאחר שהשחקן הגיע לשלב הבא, הוא היה מקבל מספר מסוים של מטבעות, אבל על מנת לפתוח את הגישה לשלב הבא בפועל, הוא היה צריך לשלם בדיוק את הסכום הזה… רוב השחקנים לא אהבו את המערכת הזו, והמעצבים החליטו לוותר על הדרישה הזו בגרסה 1.02. בנוסף לכך, כל מי שהתחיל לשחק בגרסה המקורית, קיבל לא פחות מ – 50,000 נקודות בונוס, סכום שמספיק לפתוח את הדמות הכי חזקה במשחק, זו שכל מטבע שהיא אוספת שווה כפליים (בדרך כלל כל מטבע שווה רק נקודה אחת). אני לא מכיר הרבה חברות שמקשיבות בצורה כזו לפידבק מהשחקנים, וזו רק מראה שאנחנו באמת נמצאים בעידן מהפכני בו ערוץ התקשורת בין המפתחים לשחקנים באמת פועל בערוץ דו כיווני.

פרספקטיבה מעניינת

לסיום ההמלצה שלי על המשחק, אני רק רוצה לציין שלמרות שהגרפיקה שלו רחוקה מלהיות מרשימה לעומת משחקים אחרים , זווית המצלמה והפרסקפטיבה הן יוצאות דופן ותלויות במהירות שבה השחקן מחליט לנוע, כאשר ככל שהוא עולה יותר למעלה (מחזיק את האצבע שלו לחוצה יותר זמן), כך הוא זז יותר מהר וגם המצלמה מתרחקת ממנו. הוותיקים מביננו בוודאי זוכרים שזהו גם היה האופן בו פעלו GTA 1  ו –  2, והנה עוד הוכחה שטכניקות ישנות לא מתות, הן רק משתפרות.

מהבחינה הזו, יש מעט מאוד משחקים שבאמת דומים לו, אבל אם הייתי צריך לקחת משחק אחד, זה היה יכול להיות רק Comic Jumper, משחק הקומיקס  המצחיק ביותר שנתקלתי בו מעולם,ומשחק שבאופן כללי אם יש לכם אקס בוקס ויש לכם איזושהיא חיבה מינימלית לקומיקס או להיסטוריה של הקומיקס האמריקאי, אל תרשו לעצמכם לוותר גם עליו (אפילו אם לעיתים הוא נוטה להיות מעט מחזורי מדי).

אז לסיום, אני מוכן להגיד כאן בפה מלא ש – TA הוא ללא ספק האנדרדוג הבלתי מעורער של 2012 בקטגורית הטאצ', וכדאי לכם מאוד למהר ולקנות אותו לפני שהמחיר שלו יעלה! למה אתם מחכים?

הורדה לאנדרואיד

הורדה ל – iOS

התפוח השחור – סקירת משחקים #1 ל – iOS

יום שישי השחור עבר בארץ כמעט ללא אזכורים מיוחדים עד עכשיו, אולי בגלל המצב הביטחוני ואולי בגלל שימי שישי השחור בשנים האחרונות לא היו מציאה גדולה למרות המבצעים של כל מיני רשתות (שהיום לא מהססות לייבא לכאן את האקס בוקס במחיר שערוריתי).

בכל מקרה, בתחום הדיגיטל המצב יותר טוב , עם מכירות מיוחדות ברוב אתרי ההורדות הדיגיטלים ולהיטים כמו מקס פיין 3 ב – 15$. אבל עם כל הכבוד לסטים וחברים, הזירה בה משחקים באמת ניתנים בחינם (פשוטו כמשמעו) בימים כאלו ובעצם בכל חג אמריקאי, היא כמובן האפסטור ולפעמיים גם אנדרואיד.

אז בחודש האחרון התנסיתי בכל מיני משחקים, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות, ומכיוון שהסיקור בתחום הזה בארץ לוקה בחסר, אני תורם את חלקי הצנוע –

הערה – המחירים הם בדולרים רק לשם נוחות הכתיבה, נכון להיום – המחירים בשקלים הם כמו המחירים בדולרים כפול 4, פחות 10 אגורות (משחק של דולר יעלה 3.90 ש"ח, של 2 דולר, 7.90 ש"ח וכך הלאה…)

Ashphalt 7 –  כרגע המשחק הזה ניתן בחינם  וגם בימים כתיקונים הוא עולה דולר אחד בלבד באפסטור. מדובר במשחק מירוצים די גנרי של גיימלופט,אבל כזה שבהחלט עושה את העבודה הודות לגרפיקה טובה ושליטה לא רעה בכלל, בתנאי שמשתמשים בכפתורים על המסך ולא בג'ירו המעצבן שגורם לכאב ראש…

Groove Zero (חינם) – הגרסה הניידת למשחקי הקצב , אבל כאן מסתפקים בלתופף עם האצבע ברגעים הנכונים. הגרסה החדשה של המשחק היא אמנם בחינם, אבל תוך בערך עשרים דקות כבר צריך להתחיל לקנות עוד שירים, אבל אין הרבה כאלה. בקיצור , אפשר להוריד ולהנות אם לא מצפים ליותר מדי חוץ מלשבור את השיאים של עצמכם.  למתקדמים, מומלץ לקנות את Child of Eden לקונסולות.

Gear Jack (דולר) – משחק הריצה קפיצה התורן, רק שכאן הדמות הראשית דומה דמיון מפתיע לרובוט הדכאוני מרווין מהסרט של מדריך הטרמפיסט. מרווין שלנו עסוק בעיקר בקפיצה מעל גלגלי שיניים וביצוע פעלולי מטריקס. המשחק חוזר על עצמו, אבל מאתגר יחסית והחלוקה לשלבים מונעת ממנו ליפול למלכודת המעצבנת של משחקים אינסופיים שנתקעים עליהם ימים בלי להתקדם לשום מקום. יש גם אפשרות לשפר חלק מהיכולות של הדמות באופן קבוע ובלי להזדקק לכל מיני בונוסים מעופפים שפתאום יועילו לחשוף את עצמם, משהו די נדיר במשחקים מהסוג הזה.

Pitfall  (חינם נכון להיום) – סוג של רימייק לאחד ממשחקי הפלטפורמה הראשונים. מדובר בחיקוי של טמפל ראן שעושה סוויצ' בין מבט צדדי לבין הזווית המוכרת יותר של "אל תוך המסך". להבדיל ממשחקי ריצה אחרים, יש כאן נקודות שמירה, אבל כל פעם שנפסלים, חוזרים לנקודה קודמת. סך הכול משחק חביב למי שיש סבלנות לדברים האלו. לפחות הגיבור כאן מדבר ויש לו טיפה אישיות.

1 ביט נינג'ה – (דולר, נכון לעכשיו) – עבור מי שמכיר את סופר מריו לנד, משחק המריו הראשון לגיים בוי, נינג'ה ייראה מוכר, ואולי אפילו מוכר מדי. הטוויסט כאן הוא שבאמצעות נגיעה בחלק העליון של המסך, אפשר להסיט את המצלמה וכך לחשוף אזורים סודיים בשלב. השליטה גם היא יוצאת דופן – צד שמאל של המסך משמש לריצה והימני לקפיצה. המשמעות היא שאם פספסתם בונוס או משהו, לא תוכלו לחזור אחורה, אלא אם כן תתקלו במקפצה. המשחק די קשה,  אבל חשוב לזכור שלא חייבים להגיע לניקוד מושלם כבר על ההתחלה.  המשחק אמנם לא תומך ברזלוציה של האייפד, אבל גם לא נראה רע כל כך על מצב X2.

ספיידרמן המדהים (1$ במקום 7$ היום), גרסה לאנדרואיד  – הגרסה הקטנה מזכירה באופן מפתיע את החלקים הפתוחים של גרסת הקונסולות והמחשב.  . הבעיה היא שהקרבות גורמים למשחק לגמגם והרבה פעמיים קשה להבין מה קורה בהם. העלילה טיפה ילדותית, אבל לא מהססת לזרוק בדיחות גיקים חביביות כל כמה דקות. לפחות הגרפיקה מצוינת יחסית למשחק נייד (אבל למה לעזאזל אף אחד לא מזיז את השפתיים כשהוא מדבר?!) וגם המוזיקה לא נשארת חייבת. במחיר הזה, תוכלו להעביר איתו כמה שעות אם לא תצפו ליותר מדי.

Verticulus (בחינם היום) – המשחק הזה התפרסם בתור "המשחק של סטן לי" , אבל עם כזה גיבור ג'נרי שנראה יותר מדי דומה לקורט מ – MDK ושהכוח העיקרי שלו זה לצנוח, אני לא בטוח שזה כל כך מרשים…   סטן לי מספק גם את הדיבוב שהוא די משעשע, חוץ מהמילים שאותן הוא הוגה בצורה מאומצת ומעצבנת. בתוך משחק נפילה חופשית, הוא הרבה יותר מוצלח מ – "פרד הנופל", בעיקר בגלל שהמכשולים באים בגלים שאפשר לראות אותם מראש והם לא נופלים מהשמיים (תרתי משמע) וגם השליטה מדויקת לשם שינוי . תחושת הגובה והסחרור בהחלט משכנעת. גם העובדה שאי אפשר לירות כל הזמן מכריחה אתכם לחשוב בצורה מעט יותר טקטית.

הדבר היחיד שלא אהבתי במשחק זו מערכת התשלומים הפנימית שלו שמכריחה אתכם לשלם לפחות 12 ש"ח כל פעם שאתם רוצים להמשיך ונגמרו לכם יחידות האנרגיה של המשחק. מכיוון שהמשחק הוא לינארי ומתחיל מהשמיים אל תוך העיר, כנראה שיש לו סוף שאחריו הוא הופך להיות די מיותר.

Beatdown  (דולר) – משחק מכות רחוב בסגנון של פעם. השליטה מצוינת יחסית לזה שמדובר במשחק טאצ', אבל באג מעצבן גורם לכך שאי אפשר לפגוע בחלק מהאויבים, ולכן הייתי מחכה עד שייצא לו טלאי. אם אתם רוצים משחק דומה , לכו על Punch Quest שיש לו גם הרבה יותר סטייל.