ארכיון הקטגוריה: עיתונות משחקים

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

בתקופה האחרונה פיתחתי לי מעין "הרגל מגונה" לקרוא את הביקורות על כמעט כל משחק חדש שיוצא ומעניין אותי ולראות האם יש נקודות בולטות שחוזרות על עצמן. אני חושב שזה התחיל אצלי מאז שהתרגלתי לפורמט הביקורות ב- XBLA Fans , פורמט שבו הביקורת בנויה מרשימה של "דברים שאהבנו" ו – "דברים שלא אהבנו" כאשר גזר הדין יכול להיות "שווה קניה" , "שווה ניסיון", או "דלגו עליו". הסיבה שאני אוהב דווקא את הפורמט הזה היא שהוא מאפשר לי לרפרף על הביקורות במהירות ולהבין די מהר אם החסרונות של המשחק הם בלתי נסלחים מבחינתי או שלא . מפה גם התחיל הקטע של להשוות ביקורות אחת לשנייה ולחפש נקודות דמיון.

…ואז גיליתי דבר די מעניין ויש שיגידו אפילו צפוי : מרבית הביקורות אוהבות להתלונן בדיוק על אותם החסרונות, ומדובר בדרך כלל בדברים שבולטים הישר מהשנייה הראשונה שבה משחקים במשחק (לא צריך אפילו את המשחק המלא בשביל זה). הנה שלוש דוגמאות מהזמן האחרון –

The Baconing , המשחק שעליו כתבתי בפוסט הקודם – מרבית הביקורות מסכימות על כך שהקרבות מתישים מדי ומונעים מהשחקן להגיע לחלקים הכיפיים של הסיפור. כשהתקדמתי קצת במשחק גיליתי שבניגוד לעבר, יש הרבה פחות שיקויים שמפוזרים ברחבי העולם ,השיקויים שמאפשרים לכם למלא את מד הכוח באופן מיידי. כך לא משנה כמה חזקים אתם, כמעט בכל מבוך תמצאו את עצמכם מתים עשרות פעמיים, אלא אם כן פיתחתם יכולת על להשתמש במגן או יכולת ריצה מהירה תוך כדי אכילה (האוכל גם ממלא את מד הכוח , אבל לאט יותר ורק אם לא משתמשים בנשק באותו הזמן).

BloodRayne: Betrayal – כאן מרבית הביקורות אוהבות להתלונן על שליטה לא מספיק מדויקת שהופכת את רוב קטעי הפלטפורמה במשחק (שמהווים חצי ממנו) למייאשים ומתסכלים. אני אישית לא חושב שהם כל כך גרועים, אבל התלונה הזו מאוד בולטת והיו כמה ביקורות שזה הספיק להן כדי לתת למשחק ציון מאוד נמוך.

Burnout Crash! – משחק שלא כתבתי עליו בעבר ולכן דורש הקדמה קצרה : מדובר בספינאוף של סדרת Burnout  בו המטרה היא לזרוע כמה שיותר הרס באמצעות התנגשות במכוניות אחרות ויצירת תגובות שרשרת באמצעות פיצוצים.

כל אזור במשחק (צומת) מחולק לשלושה מצבי משחק שנפתחים תמיד בסדר קבוע. במצב הראשון שצריך לעבור, המגבלה היא שברגע שחמש מכוניות עוברות את הצומת בבטחה, המשחק נגמר. זה אולי נשמע פשוט, אבל מכיוון שאפשר להזיז את המכונית שלכם רק כשמד ההרס מתמלא, נוצר מצב שבו חוסר תשומת לב של כמה שניות או מזל רע יכולים לסיים את הסיבוב בפתאומיות. התלונה הזו חוזרת כמעט בכל ביקורת, גם בכאלו שבסך הכול נתנו למשחק ציון סביר. הביקורות היותר מחמירות טוענות שבגלל שזה מצב ברירת המחדל בכל אזור חדש, המשחק אינו מהנה כפי שהיה יכול להיות.

ועכשיו אני מגיע לפואנטה או לשאלה המסכמת : כיצד ייתכן שכל כך הרבה מבקרי משחקים מצליחים לראות את מה שמעצבי המשחק פספסו שוב ושוב?  ואפילו אם לוקחים בחשבון שלמעצבים יש נטייה טבעית לא לשים לב לפגמים של היצירה שלהם (Bias), זה בדיוק התפקיד של הבטא טסטרים , לא? יותר מזה, שלושת המשחקים שהבאתי כדוגמה הם פשוטים יחסית ולכן סביר להניח שהמקור של הפגמים הללו הוא לא בתקופות פיתוח ארוכות וחוסר תיאום בין צוות הפיתוח , מצב שהוא דווקא די שכיח בתעשייה וגורם להרבה משחקים להיראות כמו ערמה של טלאים שנבנו אחד על השני (דוגמה קלאסית – Duke Nukem Forever).

חשוב לי להדגיש שאני לא מגיע מתחום העיצוב  או בדיקות התוכנה / גיימינג (תחום שאני בהחלט רוצה ללמוד יום אחד) ואין לי מושג איך הדברים באמת עובדים בפועל בחברות השונות, אבל התחושה שאני מקבל היא שמדובר בבעיה נפוצה שמאוד קל יהיה לפתור באמצעות קצת יותר "איזונים ובלמים" ותהליכי בדיקה קפדניים יותר . כמובן שיש מקרים בהם משחקים בנויים בצורה כל כך גרועה עד כדי כך שאיזון מחדש שלהם ידרוש לפרק את הכול ולהרכיב שוב מחדש, אבל אלו בהחלט לא המקרים שאני מתכוון אליהם.

אם במקרה אתם קוראים את הפוסט הזה ובמיוחד אם יש לכם נגיעה כלשהי לפיתוח של משחק שהזדהב (עבר לשלב הייצור או ההפצה הסופיים), אשמח לשמוע את נקודת המבט של הצד השני.

מחשבות אקראיות

והנה עוד פוסט שלא קשור לכלום ובעצם קשור להכול:

הורדת מחירי המשחקים – הטור הזה של יובל זכה ללא מעט תגובות, אבל מעניין שאף אחד לא שם לב לכתבה המאוד רלוונטית הזו ובה משפט המחץ של נועם ויייסברג (מנכ"ל נמקו-בנדאי AKA אטארי) : "ניסינו להוריד מחירים אפילו ב-50% , וזה לא עזר למכירות ולא הגדיל אותן. אנשים אוהבים להתלונן, אבל המחיר הוא באמת לא הבעיה".אגב, זה גם מה שאומר מנהל המכירות של בליזארד בכותרת המשנה.

וואו ! מתי בדיוק זה קרה (אולי כשהיינו על הירח) ?! למעט אחד ממשחקי פיפא (09 או 08 נדמה לי) לא מדובר בתופעה רחבת היקף – מה עם משחקים כמו גיטר הירו, ניד פור ספיד? כולנו היינו שמחים לקבל תגובה, אבל כידוע – תגובות נשלחות כנראה רק לבעלי המניות (אולי זה הזמן לקנות כמה?)

פארם וויל עושה שמות גם בעיתונות הכתובה – וטוב שיש גם מהדורת אינטרנט – באמת שניסיתי למצוא טעויות מביכות, וחוץ מהקטע שנקודות ניסיון נשמע קצת מצחיק בעברית לא ממש מצאתי. עדיין, חבל שישנן כאלו כתבות רק כאשר קורים כאלו דברים.

טוב, השתכנעתי – אנשים לא קוראים ביקורות – במסגרת הניסיון להאריך את הזמן הממוצע שבו אנשים נמצאים באתר הראשי ואת מספר העמודים הממוצע לגולש,  הזזתי את הסיקורים לראש העמוד מתחת להורדה לכמה ימים – נראה שזה לא ממש עבד ורוב הגולשים מגיעים , מורידים והולכים (העברת ההורדה לתחתית העמוד זה כבר לשחק מחבואים). אני לא מופתע ולא מתלונן, אני מעדיף את המצב הזה על פני אתר מוצף במשחקי פלאש מטופשים ודביקים. חוץ מזה, סביר גם להניח שבסך הכול מספר הגולשים שכן קוראים הוא לא קטן מאלו שמבקרים כאן בבלוג. השלב הבא יהיה אולי להוסיף עוד קטעי וידאו וכך להפוך את העמודים לאטרקטיבים יותר. FRAPS הולכת לעבוד קשה… :-D.

אמולוציה כשרה למהדרים של הNES והסגה מאסטר סיסטם – Easy Retro , אחד האתרים האהובים עלי, הוסיף שני משחקים למערכות האלו (1, 2)  שעד היום כמעט לא זכו לייצוג (זול היה שם ונעלם) – אלו חדשות טובות מאוד כי מדובר באמולטורים מבוססי פלאש ולא JAVA. כמובן שהסיכוי לראות שם שמות גדולים הוא אפסי בגלל שהרוב המכריע שלהם נמכר בוירצואל קונסול של הווי , אבל עדיין יש לא מעט משחקים נסתרים שגרסאות פלאש שלהם הן פשוט מתבקשות  – מישהוא זוכר למשל את המשחק הזה?:

ובאותו עניין – סגה התחילה למכור משחקי מגה דרייב על בסיס מנוי חודשי : החדשות הרעות (ששוב מתקשרות לקטע של המחירים) : מבחינתה אנחנו שייכים לאירופה, ולכן המחירים הם בפאונד. תמורת כ30 שקל בערך לחודש, תוכלו לשחק בכל משחקי המגה דרייב הקלאסים בדפדפן שלכם. לקחתי את סיבוב הניסיון לעשרה ימים.החדשות הטובות : מדובר באחד האמולטורים היותר מדויקים ומהירים שיש עם אופציה לשמירת מיקומים. החדשות הרעות – FireFox גורם לצרות צרורות ואיכשהוא ממלא את קיבולת הזיכרון שמיועדת ליישומי JAVA. גם אחרי שמצליחים לשחק אי אפשר לעבור למסך מלא. המסקנה – אם כבר , עדיף להישאר בGameTap שמציעים בערך את אותו המגוון ב5$ ביחד עם משחקים נוספים ממגוון קונסולות (ואפילו מחשב).

חוויות מאייקון – חלק ב – התא

(המשך מהפוסט הקודם)

לאחר שהסתיימה ההרצאה הראשונה מיהרתי לאשכול 4 ליד ובדרך קלטתי שאת המציאות הטובות בנושא ספרים היה ניתן למצוא בכלל שם (ואני לא אכנס לדיון האם הוזלת מחירי הספרים למחיר של כיכר לחם תורמת או מזיקה). באשכול 4 התכנסו רוב האנשים שכותבים על גיימינג בארץ במטרה ליצור את "תא כתבי המשחקנות (גיימינג) הישראלי" – רעיון שהתחיל כיוזמה של ניר ואיתמר מהמשחקיה . אכן, כמעט כל מי שכתב כתבה או בלוג כולשהוא על משחקים בשנה האחרונה היה שם בתוספת כמה אורחים. דווקא המבקרים של "קפטן אינטרנט" ו"מוסף המחשבים של ידיעות" לא הגיעו, וחבל – כי דווקא הם יכלו ליצור שער גם אל העיתונות המודפסת.

עד כמה שהבנתי. הקמת התא נועדה לקדם מספר מטרות שכנראה לא ממש תואמו עם רוב המשתתפים. הרעיון הראשון שכתבות על משחקים צריכות להתפרסם בפינות התרבות ולא המחשבים של האתרים והעיתונים זכה להרמת לא מעט גבות מכיוונים שונים. לא היה ברור למה צריך לשנות הגדרה שהתקבעה באמצע שנות ה90 ובאופן אישי אני חייב להסכים עם הטענה הזו, לא נראה לי שדחיפה של תכנים בכוח תיצור יותר מודעות אצל הקהל הבוגר (שאכן לעיתים מתייחס אל המשחקים בזלזול), אלא רק תקומם אותו. למרבה הצער, הדיון על העניין הזה שהיה אמור לתפוס רק כמה דקות נמרח בערך לחצי שעה (אורכו של המפגש היה בסך הכול שעה אחת!). בחצי השעה הזו הנציגים של האתרים הגדולים ניסו להסביר לניר ואיתמר (ואולי גם לשאר הקהל) שבעצם פינת המשחקים היא מאוד פופולארית כמו שהיא ולא צריך בדיוק לדאוג לה. אני ניסיתי לטעון שעם כל הכבוד ,כתיבה של חמש שורות בכתבה על משחקים להורדה בY-Net היא מבישה (השינוי הזה התחיל לאחר שהפינה עברה מהידים של Vgames ל – Net Games), אבל בהמולה שנוצרה רק קולם של מעט מאוד אנשים נשמע. זה אולי המקום להתנצל לפני ארז רונן, הכוונה שלי לא הייתה בכלל לכתבות החומרה והקונסולות המצוינות שהוא מפרסם , אלא לטורים אחרים במדור המשחקים כמו אלו שהזכרתי.

בחצי השעה שנותרה היה ניסיון להציג את שאר הרעיונות , אבל גם כאן נראה כאילו מדובר במפגש של חמישה איש ולא 30+ , והפעם האש הופנתה לכיוונים של חנויות המשחקים שמציעות מבחר דל במחירים גבוהים ומתמקדות לפעמיים במשחקים לילדים שאותם קל למכור. אילן גלר מGamer ציין שהוא דווקא ניסה לשתף פעולה עם BUG, אבל זו דרשה ממנו כסף (!) תמורת "הזכות" לפרסם המלצות על משחקים מסוימים בחנויות.המפיצות עצמן לא זכו להתעלמות, אך עליהן כבר דובר מספיק והותר.

לסיום, נשמע גם קולו של De Panther מקהילת פיתוח משחקי מחשב בתפוז – הוא טען (ובצדק) שרוב הכתבים מתעלמים מהמפגשים החודשיים שהקהילה מארגנת. כמתבונן מהצד, אני חושב כבר מזמן שהקהילה צריכה לפתוח אתר או מינימום בלוג עם סיכום של הפעילות החודשית. כשהצעתי לתת במה לעניין כאן בבלוג, הבנתי שבשביל זה אצטרך להגיע לכל מפגש ומפגש, אבל כמו שכבר ציינתי, אני לא גר באזור המרכז, ושעות המפגשים הן בדרך כלל בלילה, כך שמבחינתי זו לא משימה שאוכל לעמוד בקביעות, הפורום בתפוז הוא גם לא ממש הפלטפורמה האידיאלית לשליפת מידע , וצריך לדלות אותו בשיטוטים וקריאת אין ספור שרשורים (מנוע החיפוש המתוסבך הוא גם כן לא בדיוק כלי נוח).

לסיכום, נדמה לי שלמרות הפסימיות שהורגשה, יש לאן להתקדם, אבל מפגש פנים מול פנים הוא כנראה לא הפתרון האדיאלי. לדעתי יש ליצור פורום סגור או לכל הפחות קבוצה מסודרת בפייסבוק שבה כל אחד יוכל להביע את דעתו ורשימת הנושאים תהיה יותר מאורגנת. לאחר שדנים על רעיון מסוים ושיטות פעולה לפרט פרטים, אפשר ליצור מפגש אמיתי שיהיה ממוקד ופורה יותר. מיותר לציין שאני מתכוון להציע את המתכונת הזה גם לניר ואיתמר. אז כמו תמיד  – צפו לעדכונים.

נ.ב

ואולי יש אור בקצה המנהרה – מוסף תרבות של מעריב משבוע שעבר (שלא תגידו שאני קורא רק הארץ) הקדיש כתבה בת שלושה עמודים להוצאת האלבומים החדשים של הביטלס ולמשחק החדש בסדרת רוק בנד  – רק שגם כאן נכתב בתקציר "משחק מחשב" ואילו בגוף הכתבה נכתב "משחק וידאו". יש גם אי דיוק מביך שממנו ניתן להבין כאילו  גיטר הירו המקורי לא נוצר כלל על ידי הרמוניקס!("להרמוניקס יש תחרות. גיטר הירו הושק ב2005…").

מכל זה אני מגיע למסקנה שאולי המשימה הראשונה של התא היא ליצור קבוצת מתנדבים שיבדקו כל כתבה מודפסת שיורדת לדפוס וימנעו טעויות מביכות כגון אלו… :-O.