כל הפוסטים של איתי ברנר

דבר המפרסם

למרות ששוק היבוא וההפצה של משחקי המחשב והוידאו בארץ מעולם לא היה גדול במיוחד, מסתבר שפרסומות היו דווקא לא מעט. בדרך כלל הן כללו בסך הכל תמונה מוגדלת של עטיפת המשחק או הקונסולה, אך לעיתים המפרסמים היו מעט יותר נועזים. הדבר נכון במיוחד למקרים בהם היה מדובר במכשיר או חנות שקשה יותר להעביר את חווית השימוש בהן בתמונות.

[ad#ad-1]

אז הנה לפניכם כמה פרסומות נוסטלגיות :

הסיפור מאחורי הפרסומות הזו הוא פשוט מאוד : הסופר נינטנדו האירופאי (בשיטת שידור PAL) הגיע עם כפתורים בצבעים  כחול, אדום ירוק וצהוב, בעוד הסופר נינטנדו האמריקאי (NTSC) הגיע בצבעי סגול כהה ובהיר.  הפרסומת כולה נועדה להדגיש שכל מכשיר שלא כולל את הצבעים האלו הוא "מזויף". למרות שבשוק הסתובבו אז מכשירים שנראו כמו סופר נינטנדו והיו למעשה מגאסונים ("סופר מגאסון"), סביר להניח שהפרסומת פשוט נועדה להילחם ביבוא האפור של מכשירי אמריקאים שפשט אז בארץ . היבוא האפור אמנם לא הבטיח אחריות מלאה , אך הוא סיפק מבחר משחקים גדול יותר מבלי צורך לחכות לשיווק האיטי של נינטנדו אירופה.

התותח הענק שאליו מתייחסת הפרסומת הוא הSuper Scope, הרובה שהיה אמור להחליף את הזאפר הותיק של הNES. הקלטת המדוברת של ששת המשחקים חולקה עם הרובה כדי להדגים את היכולות שלו, אך למרבה הצער לא היו כמעט משחקים נוספים שתמכו בו. אפילו המעטים שכן עשו זאת, לא היו טובים במיוחד.

זול הוא משחק פלטפורמה חביב למדי, אך סטנדרטי מכל בחינה אחרת. הפרסומת לא חושפת שום דבר על מהות המשחק, אלא כל המטרה היא ליצור אווירה של מיסתורין והפתעה.

לסיום, פרסומת לחנות פריק : קודם כל, שימו לב לשגיאה – חברת Lucasarts נקראת פשוט Lucas, כמה אופיני לארץ… דבר שני – מכיוון שבמדובר בערך בשנת 94', הרי שמשחקי CD-Rom באמת לא נמכרו בכל חנות, והיה צורך לציין את זה במיוחד :-).

אם יש לכם עוד פרסומות , נשמח לקבל אותן

מגה מן 9 – חוזרים לשורשים

עדכון 21/09/2009 – המשחק יוצא מחר בארה"ב ויפן. IGN כבר עשו סיקור וידאו ונתנו למשחק 86 ביחד עם אות 'בחירת העורכים' ! הם שיבחו בעיקר את עיצוב השלבים הנהדר , רמת הקושי המאתגרת (אפילו כשיודעים את הסדר של הבוסים) ואת מצב האתגר שמאפשר לפתוח בונוסים אם ממלאים משימות מסוימות.

לפני קצת יותר מחודש הכריזה Capcom על משחק חדש בסדרת מגה מן הקלאסית. המשחק האחרון בסדרה : מגה מן ובאס , יצא לסופר נינטנדו אי שם בשנת 98' (גרסה מתורגמת לאנגלית יצאה ב2003 לGame Boy Advance). בתחילה המשחק היה אמור להיות בלעדי לWiiWare – שירות המשחקים להורדה של נינטנדו, אך בהמשך הוא הוכרז גם עבור הPSN וה – X-box Live Arcade.

עד כאן הכל נשמע כמו עוד אחד מעשרות ההמשכים שיוצאים בוקר וערב לסדרות קלאסיות, אך ההפתעה הגדולה היא כי מגה מן 9 הולך להיראות ,להישמע ובעיקר לתפקד כמו משחקי המגה מן לנינטנדו הישן (NES או מגאסון), או ליתר דיוק , כמו מגה מן 3!

מאז מגה מן 3 הסידרה עברה שינוים רבים. בתור התחלה, נוספה למגה מן יכולת החלקה (Dashing) וטעינה מרוכזת של הרובה, ה X – Buster. מגה מן 7 הוסיף שלב פתיחה נפרד (כמו בסדרת הX) וחנות שבה היה אפשר לקנות שידרוגים תמורת ברגים הפזורים ברחבי השלב. מגה מן 8 יצא לPlaystation וה Saturn (הקונסולוה המתחרה של סגה) והציג קטעי מעבר וגראפיקה משופרת הרבה יותר מכל מה שנראה עד אז בסדרה. חבל רק שהדיבוב הנוראי שגרם למגה מן להישמע כמו ילדה בת 10 (בשיא הרצינות) פגע כל כך בחוויה… אחרון אחרון חביב : מגה מן ובאס (שנקרא בעצמו מגה מן 9 לפעמיים) הוסיף יכולת לשחק בדמות נוספת והגביל את בחירת השלבים, מה שהפך את המשחק למעט יותר לינארי.

מגה מן 9 זונח את כל השיפורים האלו, למעט חנות השידרוגים, ומציב לפנינו משחק שבאמת נראה כאילו הוא יצא לפני 20 שנה. כמו בסדרה המקורית, העלילה מתרכזת בDr Light (הגאון הטוב והיוצר המקורי של מגה מן) ו – Dr Wily (הגאון המרושע והיוצר של רובוטים לא נחמדים במיוחד, למעט Zero ,אבל הוא סיפור לכתבה אחרת). הפעם דווקא הרובוטים של Dr Light  משתוללים וגורמים הרס, בעוד ווילי מצהיר כי זו הוכחה לכך שד"ר לייט תמיד היה בעל כוונות זדוניות. הוא מצידו מוסיף כי הוא בונה רובוטים שיעצרו את הרובוטים המשתוללים, ולשם כך הוא פתח חשבון בנק שוויצרי לתרומות… אוקי, אולי זו לא העלילה הכי מקורית בעולם, אבל לפחות אי אפשר להגיד שהיא לא מתעדכנת במה שקורה בעולם :-). כמו שאפשר לראות העלילה מועברת בצורה של תמונות סטטיות, אף על פי שהן נראות קצת יותר צבעוניות, כנראה שגם לנוסטלגיה יש גבול.

בכמה סרטונים שצולמו בE3 ניתן לראות כמה אויבים ותיקים כמו הMET (יצורים עם קסדות מפלדה שנוהגים להתחבא בתוכה), הTelly ( מעין חביות מעופפות) וכמובן הSniper Joe (יצורים שניתן לפגוע בהם רק כשהם מסירים את המגן ויורים). למרבה המזל, יש כמה אויבים חדשים כמו למשל העתקים שחורים של מגה מן אשר רודפים אחריו.

בנוסף לסרטונים אלו שוחרר גם טריילר רשמי שבו ניתן לראות בנוסף כמה אלמנטים חדשים אחרים כמו בועות חמצן שעליהן מגה מן יכול לטפס במים או מנופים מעופפים שיעבירו אותו ממקום למקום. באופן כללי נראה גם כי יש יותר עומס על המסך מבלי ההאטות המעצבנות שהיו במקור. השיפורים האלו מתיישבים מצוין עם הצהרת היוצרים כי הפעם מדובר במשחק קשה למדי שיכפר על הרמה הקלה יחסית של חלק מהמשחקים בסדרה (בעיקר בסדרת הX).

מכיוון שאף אחת מן הרשתות שהוזכרו בפתיחה לא מאפשרת גישה רשמית לישראלים, אך ניתן להתחבר אליהן בעזרת נתונים פיקטבים , נראה כי חוץ ממעריצים כבדים, לא יהיה למשחק קהל רב בארץ. למרות זאת, אני אישית לא אתפלא אם אמולטורים פרוצים של NES יצוצו פתאום ויאפשרו להריץ את המשחק (בדיוק כמו שאמולטורים פרוצים של הDS מריצים את משחקי הפוקימון החדשים).

אם כל הציפיות יתגשמו, מצפה לנו אחד ממשחק המגה מן הטובים ביותר מאז סוף שנות ה80! אבל יותר מעניין יהיה לראות עד כמה המשחק יצליח ואילו חברות נוספות יקפצו על הטרנד. אנחנו כמובן נמשיך לעדכן…

Chiptune

מבוא

כידוע, עולם המוזיקה האלקטרונית נחלק לסוגים שונים ומשונים עם חלוקות משנה בדרגות שונות. העסק כל כך מורכב עד שנוצרו כמה וכמה מדריכים (כמו זה) שמנסים לעשות סדר בבלגן.  אחד הז'אנרים הפחות מוכרים, לפחות בארץ, הוא הChiptune שנקרא לפעמיים גם Video Games Music  – VGM, Oldskool Music ולפעמיים אפילו Nintendo (כנראה בגלל הפופולאריות של מוזיקה ממשחקים למכשיר הNES / מגאסון).

בתור אחד שלא ממש קשור לתחום המוזיקה, לא יודע לנגן ואפילו לא לקרוא תווים, קצת קשה לי לתאר את המוזיקה הזו בצורה מדויקת, אבל מה שברור זה שהיא הרבה יותר מלודית ונעימתית (מלשון נעימה) מאשר רוב המוזיקה האלקטרונית מלאת הביטים והבאסים שבה שולט בעיקר הקצב. (ויסלחו לי חובבי הIDM והמלודיק טראנס,לא, זה לא אותו דבר). והנה דוגמה קטנה.

מקור השם מתייחס לכך שמוזיקת Chiptune נוצרת מאותם סינתיסיזרים פשוטים אשר ישבו בדרך כלל על מספר שבבים מועט במערכות המחשוב או המשחקים המוקדמות. אחד השבבים הידועים ביותר שימש את מחשב הקומודור 64 ונקרא SID.  האמת היא שבדרך כלל מקובל להתייחס לפורמט שבו מופצת המוזיקה ולא דווקא לשם הספציפי של אותו השבב. קיימים מספר פורמטים ידועים ופופולארים במיוחד:

Speaker – טוב נו, לא ממש פורמט, אבל הכוונה היא למוזיקה שמורכבת אך ורק מהביפים של הרמקול הפנימי במחשבי הPC. השימוש במוזיקה כזו נפסק עם הוצאת כרטיסי הקול הראשונים. מוזיקה דומה אפשר למצוא במכשירי האטארי 2600, אף על פי שבדרך כלל המשחקים לא הכילו ממש מוזיקה, אלא רק קולות בודדים ששימשו כאפקטים.

SID – כמו שנאמר, פורמט זה מייצג את הקומודור והוא כולל עד שלושה ערוצים.

YM – אטארי ST

AMD – מייצג את המוזיקה ממשחקי הPC הראשונים שעשו שימוש בכרטיס הקול ADLIB. כרטיס הADLIB המקורי לא שרד זמן רב, אך שבב המוזיקה שבו קיים בכל כרטיסי הSound Blaster  ששלטו בשוק ללא עוררין עד אמצע שנות ה90. לכן, סביר להניח שאם אתם שומעים מוזיקה ממשחק מחשב ישן, היא בפורמט הזה או פורמט דומה מאוד.

NSF – פורמט המוזיקה של הNES.  עובדה מעניינית היא שבמקור הNES שידר במונו בלבד, אך חלק מהמנגינות נוצרו בצורה כזו שיהיה קל מאוד לנגן אותן בסטריאו על ידי חלוקה שווה לשני ערוצים. קיים גם פורמט דומה עבור הGameboy בשם GM, ששונה מפורמט הNSF בעיקר בכך שהצליל בו גבוה יותר (למתעניינים, יש עוד כמה הבדלים).

אמיגה – מחשב האמיגה נחשב לבעל שבבי צליל מתקדמים מאוד לתקופתו מהסיבה הפשוטה שבמקום להשתמש בסנטוז של צלילים, נעשה שימוש בדגימות קצרות שחוזרות על עצמן בתווים שונים. כל דגימה יושבת על מסילה (Track) אחרת, כאשר באמיגה יש בדרך כלל מגבלה לארבע מסילות. מבחינת פורמט, באמיגה ישנם פורמטים שונים ומשונים , אך הפורמט הנפוץ והמייצג נקרא  MOD (מהמילה מודולרי). למעשה , הרעיון הבסיסי שמאחורי הMOD משמש עד היום את כל תעשיית המוזיקה האלקטרונית.

SPC – פורמט הצליל של הסופר נינטנדו שדומה מאוד לזה של האמיגה. למרות שהוא עולה עליו מבחינה טכנית, הרי שמגבלת הגודל של 64 קילובייט לא מאפשרת בדרך כלל ליצור שירים מורכבים במיוחד או לדגום כלי נגינה של ממש . עם זאת, התוצאה עדיין יכולה להיות מדהימה (כמו שמוכיחה סדרת Final Fantasy).

GYM – פורמט הצליל של הג'נסיס (או מגה דרייב). הסינטיסיזר המשמש את הפורמט נשמע מתכתי מאוד , אפילו יחסית לNES. לכן,  גירסאות המגה דרייב של רוב המשחקים נשמעו הרבה פחות טוב מאשר אחיהם למערכות האחרות. שוב, יש כמובן כמה יוצאי דופן כמו סידרת סוניק (בעיקר סוניק 2) או Phantasy Star.

בנוסף קיימים גם כמה פורמטים נוספים ופחות מוכרים , כמו אלו של הנינטנדו 64 למשל.

אם היינו רוצים לנגן את הפורמטים האלו על המחשב האישי בדיוק של 100% היינו צריכים כמובן לקנות המון המון כרטיסים מיוחדים, ולכן בדרך כלל אנחנו נעזרים בתוכנות הדמיה. כל אמולטור שאתם מכירים מכיל בתוכו גם אמולציה לחומרת הצליל,  אך אם רוצים לשמוע רק את המוזיקה, יש להשתמש בתוכנה ייעודית לכך. קיימות הרחבות לתוכנות כמו Winamp, אך כידוע, היום רובינו משתמשים בWindows Media Players שמכיל בעיקר Plugins עבור וידאו או אקוליזרים שונים ומשונים, אך לא לפורמטים אחרים של מוזיקה.רשימה של תוכנות חיצונית ומומלצות אפשר למצוא בסוף הכתבה.

מה שבאמת מעניין – הורדות

בגדול ,  ובהשראה מסוימת מצה"ל, האתרים והיוצרים העוסקים בChiptune נחלקים לשלושה:

1. אתרים המציעים בעיקר פסקול ממשחקים בפורמט המקורי. לפעמים מוזיקה ממשחקים נמכרת גם על גבי דיסקים,  אך נכון לעכשיו אף אחד לא מנסה לרדוף את האתרים הללו.

מוזיקה ממשחקי קונסולות – Zophar's Domain

מוזיקה ממשחקי קומודור 64 – Lemon 64

מוזיקה ממשחקי אמיגה UnExoticA

מוזיקה ממשחקי PC (אדליב ) – Adlib Music Archive (פורמט סטנדרטי), Chiptune.de (מכיל יותר משחקים, אך בפורמטים נדירים ובעייתים יותר).

Mirsoft.info – מכיל פורמטים ממערכות רבות, ולעיתים אפילו קבצי MP3 של משחקים מודרנים יותר או קבצי MOD ממשחקי PC (השימוש לא ממש נפוץ, למשל Jazz Jackrabbit 1 ו2).

2. יוצרים המציעים מנגינות מקוריות שנכתבו בפורמטים האלו, אך אינם קשורים בהכרח למשחק כזה או אחר. בתחום הזה באמת שקיימים אין ספור אתרים, והנה שניים גדולים יחסית:

Chiptune.com – הניווט נעשה בדיוק כמו במחשב Amiga, פשוט צריך להיכנס אל Chiptune Bench 1.3 בצד ימין.

Vibrants – אחת הקבוצות הותיקות ביותר בתחום, האתר מכיל את הסט המלא של כל אחד מחברי הקבוצה.

כדי למצוא עוד אתרים, הכי פשוט לחפש Chiptune בגוגל.

3. אמנים מופיעים (לא מצאתי תיאור יותר טוב) – מתברר שיש מספיק פריקים בעולם כדי שיקומו להקות מיוחדות המתמחות ביצירות Chiptune חדשות ואף מבצעות אותן בזמן אמת במקומות שונים בעולם. בין האמנים הבולטים בתחום ניתן להזכיר את Nullsleep ואת Goto80 שהופיעו בעבר אף בישראל. אתר מרכזי המאגד בתוכו יוצרים רבים בתחום הוא 8bitpeoples. ניתן להוריד אלבומים רבים בחינם או לקנות אותם באיכות טובה יותר מסתם MP3 (למי שבאמת יכול להוכיח שהוא מבחין בהבדל).

והחלק הקצת מבאס…

ועכשיו לקטע הטכני: למרבה הצער, יש המון נגנים שונים, ורובם לא ממש חדשים ויותר גרוע – מאוד לא ידידותים למשתמש. ניסיתי להביא לכם רק את הנגנים הפשוטים ביותר.

Meridian Advance 1.09 – למרות שהגרסה הזו היא מסוף 2001, זהו עדיין אחד הנגנים היותר נוחים לשמיעה של קבצי GBS,SPC,NSF וGY.

ModplugPlayer – מנגן קבצי MOD ברוב הפורמטים, כולל אלו של האמיגה ובעל ממשק נוח יחסית.

Deliplayer – אם במקרה נתקלתם בקובץ אמיגה שאתם לא יכולים לנגן, זהו כנראה הפתרון היחיד שלכם. חבל שממשק המשתמש על הפנים וההתקנה יכול לשגע פילים.

SidPlay – מנגן קבצי SID של הקומודור

Adplug/Adplay – נגן נוח מאוד לקבצי AMD וחבריו, אך לא קיים עבור Windows בצורה עצמאית, אלא כPlugin לWinamp. גרסה עצמאית קיימת עבור Dos ואפשר להפעיל אותה דרך Dosbox אחרי שמורידים את הקובץ הזה ושמים אותו באותה ספריה של Adplay.

ST-Sound  Player – מנגן קבצי YM של האטארי. (גרסה לWindows – הראשונה בטבלה השלישית).