נעים להיזכר – פריק

הפעם הייתי רוצה להציג בפניכם את המגזין הישראלי האהוב עלי ביותר באופן אישי – פריק. אם אני לא טועה, הייתי מנוי על המגזין החל מגיליון מספר 6 ועד שנה לפני סגירתו (2000). למעשה , אני חושב שאם לא הייתי קורא אותו, לא היה לי שום מושג מה קרה בעולם הקונסולות של שנות ה90, מהסיבה הפשוטה שהייתה לנו רק טלווזיה אחת בבית, ורוב הקלטות להחלפה לגיים בוי בדינמיקה לא היו משהוא… אגב, כמו במקרה של זומביט, גם כאן לא היה שום קשר בין החנות פריק לבין המגזין. למעשה, שיתופי הפעולה ההדוקים ביותר היו דווקא עם חנויות אחרות ,כגון מגה סאן סנטר.

שער הגיליון הראשון, נלקח מאתר VGfreak
שער הגיליון הראשון, נלקח מאתר VGfreak

אם יש משהוא שמאפיין את 'פריק' יותר מהכול, הרי שמדובר בסקירה הנרחבת מאוד של עולם הקונסולות. בעוד למגזינים אחרים היו פינות קבועות ומוגבלות מבחינת אורך לכל קונסולה, חלק מהגיליונות של פריק עסקו כמעט אך ורק בקונסולות, החל מהNES דרך המגה דרייב, ועד לPS2. כנראה שחוץ מהאמיגה , כל קונסולה או מחשב שאי פעם יכולתם לחשוב עליו זכה לסיקור. הסיבה לכך בין היתר נעוצה בעובדה שרבים מהכותבים היו בצד ההרד קורי של החומרה, ולכן פורסמו סקירות נרחבות אפילו על קונסולות יקרות במיוחד כגון 3DO וניאו גאו שהיום זוכות למעמד פולחני משהוא בגלל איכות המשחקים שלהן ( גם מבחינת המשחקיות , וגם מבחינה טכנית). ובכל זאת, לפעמיים היו סקירות מיותרות לחלוטין, כמו משחק מכות עלום שם לקונסלה כושלת של Bandai…

גם בכל מה שקשור לחדשות, משחקים בפיתוח, הכרזות, ותערוכות אקסלוסיביות, פריק היה המלך. הכתבים החרוצים לא היססו לנדוד עד ליפן וארה"ב על מנת להביא לקורא הישראלי את החדשות המעודכנות ביותר ממקומות כמו E3 ו – Tokyo Game Show. אני בטח לא צריך לספר לכם עד כמה הייתה לכך חשיבות, בימים בהם קו האינטרנט המהיר ביותר היה 56K, אנגלית למדו בעיקר מהטלווזיה והיה הרבה יותר קשה להוריד משחקים לא חוקיים, גם לחדשות מלפני שבועיים היה ערך. באותה נשימה, גם משחקים מיובאים שעוד לא יצאו בארה"ב זכו לסיקור מכובד ביותר. אין לי אמנם מדד להשוואה עם עיתונות מחו"ל, אבל אני בטוח שהסיקור על FF7 הופיע הרבה לפני שהוא יצא באנגלית..

לפריק היו את כל המדורים הרגילים כגון שאלות הקוראים ("פריקשטיין הצעיר") ובשלב מסוים אפילו פינת סיקורי גולשים. כמו כן, פריק היה אחד מהמגזינים הראשונים שלקחו את נושא הפיראטיות כחלק עיקרי באג'נדה שלהם, ובלוח המודעות (המקביל לפורום מכירות והחלפות היום) הוצב שלט גדול – "אין כניסה למשחקים מועתקים ולרכוש גנוב", חבל רק שהרבה מאוד פרסומות המשיכו להציע כונני קסם וקלטות גיבוי (ותאמינו לי שאז אף אחד לא קנה אותם בשביל Home Made Software…). מדור אחד יוצא דופן הוא ללא ספק "טיפ טופ" . מדובר היה במוסף ציטים ארוך במיוחד שכלל פתרונות מלאים לקווסטים ורשימות ארוכות מאוד של ציטים. המדור הופיע בדיוק מעל הפוסטר, כך שהיה ניתן לתלוש אותו בקלות מבלי לפגוע בעיתון. מדורים אחרים עסקו בחדשות טכנולוגיות כגון DVD, מסכים דקים ו – Virtual Reality , אותן מכונות מגושמות שבשלב מסוים נחשבו לבאזז הבא לפני שהגראפיקה התלת ממדית כבשה את עולם הגיימינג…

למרבה הצער, רמת הכתיבה לא הייתה אחידה לאורך כל השנים. בשנים האחרונות לצאתו של המגזין, הוא הצטמצם , וחלק מהסיקורים כנראה לא עברו בדיקה שניה (באחד המקרים נכתב משהוא כמו "אני כותב בעברית בגלל שנמאס לי לעבור כל פעם לאנגלית במקלדת" :-D). אפשר לסלוח על זה כשמדובר בסיקור ארוך ומקיף, אבל המצב הביא לכך שחלק מהסיקורים נדחסו לעמוד אחד בודד,לפני הכנסת התמונות (!). מעניין לציין שבאותה תקופה גם הסיקורים באתרים כמו IGN (שאני עוקב אחריו החל מסוף שנות ה90) היו קצרים למדי יחסית להיום…

אם תשאלו אותי באופן אישי מדוע פריק נסגר, מדובר במטבע בעל שני צדדים : מצד אחד כל המגזינים מבוססי הדפוס סבלו מדעיכה בתחילת שנות ה2000, ומצד שני, פריק מעולם לא הראה שום סימנים רציניים לניסיון לעבור לאתר האינטרנט. אמנם היה קיים אתר , אך התחושה הכללית בו הייתה יותר של מדור פרסומי לעיתון עצמו מאשר הרחבה מתבקשת. למרבה האירוניה, המדור היחיד שכלל קישורים וחדשות על אתרים בתחום המשחקים, היה בעצמו אופליין (כלומר מודפס), ולא ממש אטרקטיבי,(הכתובות אז היו הרבה יותר ארוכות וכללו כל מיני סימנים ~ מעצבנים ). בשורה התחתונה, מצחיק לחשוב שאפילו תוכנית הטלווזיה זומביט ניצלה טוב יותר את המדיום.

באופן דומה, פריק לא ניסה למשוך תשומת לב באמצעות דיסקים או מתנות שחולקו איתו. אם אני לא טועה, החלוקה היחידה של משהוא בכל שנותיו של העיתון (להוציא הגרלות וחידונים) הייתה של דיסקט (לא טעיתי, דיסקט!) משחקי Shareware, שגם בעבורו היה צריך לשלם את עלות ההפצה.

כיום היורש האמיתי של פריק הוא אתר VGFreak שאותו הקים אבי בן נון , אחד הכתבים היותר רציניים של העיתון.באתר ניתן למצוא כתבות סרוקות מהעיתון ומעט מידע עליו, ובכלל מדובר, באחד הפורומים המקצועיים ביותר בארץ (ואולי היחיד) בנושא קונסולות רטרו. לא ידוע לי על כתבים אחרים של העיתון העוסקים היום במשחק וידאו , למעט יניב פלדמן שערך בעבר את iGames. על מנת להיות הוגן, יש לציין שמשום מה, כתבים רבים הזדהו רק בשמם הפרטי, ולכן קצת קשה לגלל אחריהם. רמי שיר (העורך) הוא כנראה היחיד שעוסק היום עדיין בעולם המדיה כחלק מהוצאת אצבעוני (אשר הוציאה גם את פריק). מי יודע, אולי הפוסט הבא יהיה ריאיון עם אחד מהם…

4 תגובות

  1. תודה רבה על האתר הנחמד, אהבתי.
    גם אני מזמינה אותך להכנס לבלוג שלי
    ולקרוא את ספר השירה הראשון שלי:
    המאהבת של האמת – אופנת השירה היפה
    90 שירים נוקבים סוראליסטים וציוריים של חיפוש אחר החופש המשמעות והיופי שבהלך
    החיים המתרחשים בכמה עולמות.
    באהבה ושמחה, רחל לוריא
    http://tinyurl.com/ckds5a

  2. לא זכור לי שמישהו שאל אותי בכלל לגבי השם. כלומר, אני מניח שכל עוד אף אחד לא אמר לרמי אחרת, הוא פרסם את הכתבות תחת השם הפרטי בלבד. אולי הסיבה היא שחלק מכתבי פריק (כמוני) היו בני נוער, שרמי חשש לפרטיותם – וגם לא היו ממש מועסקים אצלו. אם כי אני אהיה אסיר תודה לעד על כך שקיבלתי לידי עותקים של Planescape: Torment ו System Shock 2, מהמשחקים האהובים עליי בכל הזמנים.

  3. וואו, חשבתי בכלל שעבדת בזומביט בגלל ששם הייתה פינה בשם אנטי בסוף . טוב, האמת שזה לא ממש מפתיע אותי, היו שם לפעמיים כתבות בוסריות מאוד, אני בעצמי פעם כתבתי לפינה של גולשים כותבים…

  4. פינגבק:אור בזויות >> זומבים, דגים, אבני חן וכדורים דביקים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.