סיפורו של ארפד

אני חייב להודות שאחרי 'הבריחה מאי הקופים'  עשיתי הפסקה ארוכה מאוד עם קווסטים. איכשהוא, הם תמיד היו או קשים מדי או קלים מדי, ובכלל, העדפתי אותם מצוירים. כמובן שאני לא יכול שלא לציין לטובה את סאם ומאקס, אבל האפיזודה היחידה ששיחקתי בה (104, זו ששוחררה בחינם) הייתה קצרה מדי, וקצת יותר מדי מאתגרת. לכן התלהבתי למדי כאשר שמעתי על Vampyre Story, קווסט באורך מלא מיוצאי לוקאס ארטס. כנראה שגם העובדה שהספקתי לראות כמה סרטי ערפדים לא רעים בכלל (הטרילוגיה של דרקולה 2000) ולקרוא את 'חלום קדחת' (שהוא לא ממש סיפור ערפדים קלאסי, אבל שיהיה…) תרמה לכך.

משום מה, למרות מצבם העגום של משחקי ההרפתקאות המסחריים, המשחק משווק בשיטה המיושנת למדי של קופסה ודיסק, וכרגע ניתן להשיג אותו אך ורק באנגליה וגרמניה. בפריק הוא ימכר במחיר של 249 שקלים, שזה סביר אולי לחובבי קווסטים מושבעים, אבל קצת יקר מדי למי שסתם רוצה להנות ממשחק עם אורך חיים מוגבל. בהתאם לכך, הביקורות היחידות ניתנו על ידי אתרים או עיתונים גרמניים, והן היו דווקא חיוביות למדי. מי שמציץ במובי גיימס פה ושם יודע שבדרך כלל הציונים שלהם דווקא הרבה יותר נמוכים, אבל יתכן כי העובדה שהמשחק מתורגם ומדובב כולו גם לגרמנית תרמה לכך. מהצצה חטופה בפורום של הקווסט העברי, נראה כי מדובר בקווסט נחמד,  אך בהחלט לא בפריצת דרך.

לאור כל האמור למעלה, נאלצתי להסתפק בדמו. למרות שהוא שוקל 450 מגה והוא אינו ארוך במיוחד, אין פתיחה או הקדמה, וחבל שנאלצתי לנדוד עד לויקיפדיה על מנת לקרוא את סיפור העלילה : אתם משחקים בתור מונה, נערה צעירה שחלמה להיות זמרת אופרה עד שנרדפה על ידי ערפד בשם שוורדי שהפך אותה לערפדית כמוהו ולהינשא לה. על מונה לברוח ולנסות להגשים את חלומה למרות הכל.

ברגע שמפעילים את הדמו, אפשר כבר לשים לב לדימיון הבולט ל'קללת אי הקופים', ומן הסתם המשחק עוצב על ידי אותם אנשים. ההבדל העיקרי נעוץ בכך שהפעם לרקעים יש מספר שכבות וכאשר זזים לקצוות המסך, השכבות הקדמיות זזות בהתאם. הצבע השולט הוא סגול – שחור, אבל עם הטראומה מהפעם האחרונה שמישהוא השתמש בטכניקה הזו (דה דיג),הייתי שמח לקצת יותר צבע, גם כשרוב המשחק מתרחש בלילה. לעומת הרקעים, כל מה שזז על המסך  (וגם חלק מהחפצים ) מרונדר בתלת ממד. למרות כל הכוונות הטובות, התוצאה לא נראית חלקה לחלוטין, וההבדל בין הדמויות לרקע הוא בולט מאוד. המודלים עצמם אינם מפורטים כל כך, ובהכללה גסה ניתן להגיד שהם באמת תקועים איפשהוא בעבר מבחינה גרפית. נראה לי שדווקא ההחלטה ללכת על גראפיקה שכל מחשב יכול להריץ היא זו שגורמת לחלק מהשחקנים הכבדים יותר להסתכל על המשחקים האלו בזלזול… אפילו את הרזולוציה לא ניתן לכוון!  למרבה הצער,כאשר יש קלוז אפ , הנחיתות הזו בולטת אפילו יותר.

בהתאם לגראפיקה, גם הממשק זהה לחלוטין לזה מאי הקופים השלישי. אתם יכולים לשכוח מכל קיצורי המקלדת, פה העכבר שולט! כשרוצים לבצע פעולה מסוימת, פשוט לוחצים על המקום הרלוונטי ומחזיקים את הכפתור לחוץ עד שבוחרים את הפעולה (המקש הימיני משמש לכניסה למלאי). תכונה מעניינית של המשחק מאפשרת לזכור חפצים או פעולות לפני שלוקחים או מבצעים אותם. אני רק יכול לנחש שבמשחק המלא התכונה הזו משמשת לשימוש בחפצים מרוחקים. עוד תכונה מפתיעה למדי (או שלא) מאפשרת לרחף למקומות מסוימים כאשר אי אפשר להגיע אליהם ברגל. ואם כבר הפתעות, למונה יש  ערפד בשם פרדריק שמלווה אותה לאורך כל המשחק ומשמש כבדרן התורן.

מבחינת החידות, מההתרשמות המועטה שדמו יכול לספק, האתגר אינו רב במיוחד. הפעם היחידה שנתקעתי הייתה כאשר הייתי צריך להשתמש בחפץ שלא ידעתי עליו מספיק (כנראה משום שהדמו מתחיל קצת אחרי המשחק המלא). אני מאוד מקווה שבמשחק האמיתי יש יותר מקומות להסתובב בהם כל פעם, אחרת באמת יהיה ניתן לסיים אותו בכמה שעות או ימים.

אם יש נקודה אחת כאובה במיוחד, הרי שהיא נעוצה בדיבוב : פרדריק מדובב בצורה יוצאת מן הכלל, אבל מונה ניחנת במעין מבטא טראנסלווני (או שאולי רומני?) מעצבן וצווחני מאוד. שוודריק מדבר כמו רשע בסרטים מצוירים, ומוסיף עוד יותר לתחושה שבתור משחק אימה, המשחק הזה הוא ממש לא מנסה להפחיד או לפנות לקהל מבוגר.. פה המקום לציין שבקטעי המעבר אין משום מה כתוביות…

אז בסופו של דבר לא ממש קיבלתי חשק לשחק במשחק המלא, לפחות לא במחיר הנוכחי שבו אני יכול לקנות אותו. אבל מי שמתגעגע לקווסטים הדו מימדים  המרשימים של סוף שנות ה90, עלול בהחלט למצוא כאן את מבוקשו.

אתר Vgames המאפשר להוריד את הדמו (מה לעשות, השרת שלהם סופר מהיר ולא דורש הרשמה)

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.