פינת המשחק הנחבא : Seraph

מאז עליית הפופולאריות של משחקי האינדי בשנים האחרונות והכניסה שלהם גם למיינסטרים אנחנו רואים יותר ויותר משחקים מעולים שספק אם היינו יכולים לראות בתעשיית המשחקי המסורתית. המבחר הזה רק הלך וגדל מאז יצירתם של אתרים כמו Desura  ופרויקטים כמו Greenlight  של סטים שמאפשרים גם ליוצרים בתחילת דרכם להפיץ את המשחקים המסחריים שלהם (זאת בניגוד לעבר, אז רוב משחקי האינדי של יוצרים מתחילים היו חופשיים ולכן לא תמיד כיסו את עלויות הפיתוח שלהם אם בכלל).

אבל למטבע הזה יש שני צדדים : ביחד עם משחקים מעולים שזכו להכרת המבקרים והשחקנים כאחד  בשנים האחרונות (Ori and the Blind Forest, Undertale, Shovel Knight, Stardew Valley), ישנם גם לא מעט משחקים שהאיכות שלהם מוטלת בספק ובדרך כלל תמצאו אותם במכירות השבועיות של החנויות הדיגיטאליות בהנחות גדולות למרות שהם חדשים יחסית.

הקיטוב הזה מקשה בעיקר על מפתחים שיוצרים משחקים טובים אבל לא זוכים להכרה מסיבות שונות, ואם אתם שחקנים שלא מאזינים לפודקאסטים, רואים המון קטעים ביו-טיוב או קוראים מגוון גדול במיוחד של אתרי גיימינג, מאוד יכול להיות שפספסתם אותם. אני למשל מצאתי את אחד ממשחקי ה – Metrovania  הכי ייחודים ומצחיקים שיש בשם Pharaoh Rebirth ממש במקרה במכירת סוף שבוע של המפיצה שלו, ולמרות שאני לא הולך להרחיב עליו כאן, שווה לכם לבדוק אותו.

Seraph

המשחק שאני כן הולך לכתוב עליו הוא Seraph שאמנם יצא גם לחנות הדיגיטאלית של ה – PS4, אבל אני מניח שגם שם הוא לא זכה להכרה גדולה כל כך… למרבה המזל, שמעתי עליו דרך הסרטון המפורט של סייד קווסט (מהפודקאסט "חומוס צ'יפס שלט") שגם עקבו אחרי הפיתוח שלו, ואחרי שנהניתי ממנו כל כך, חשבתי שיש מקום לכתוב עליו גם כאן.

Seraph  ללא ספק שואב השראה ממשחקים כמו Abuse  (שהיה אחד ממשחקי היריות הדו ממדיים הראשונים שעשו שימוש בעכבר), אך מתאים אותו למשחקיות דמוית Rougelike בכך שהוא מציע רמות קושי שונות בשלבים עם אויבים רנדומליים.

אבל הקונספט העיקרי של Seraph שהופך אותו לכל כך ייחודי הוא המכניקה שלו שמייתרת את הצורך בכיוון והופכת אותו לאוטומטי כמעט לחלוטין, זאת בעוד השחקן צריך לבצע שלל תמרונים אקרובטים על מנת שלא להיפגע ולהתמודד מול כמויות גדולות במיוחד של אויבים. הדרך העיקרית לעשות זאת היא באמצעות ה – Blink, יכולת שמאפשרת לבצע זינוק באוויר (Dashing) לכל כיוון לזמן מוגבל. בזמן  ה – Blink , השחקן הופך למעשה לבלתי פגיע וכך יכול לעבור דרך אויבים ובמקרים מסוימים אפילו לגרום להם נזק.

מערכת ה – Crafting

אבל בתור Rougelike, Seraph הוא הרבה יותר מורכב מכך וכולל שתי מערכות קרב שונות : אחת מורכבת מכלי הנשק החמים הפופולאריים (שוטגנים, מכונות ירייה, אקדחים וכו') שנמצאים בתיבות מיוחדות (כל פעם אפשר לשאת רק את האקדח הבסיסי וכלי נשק נוסף) והשנייה מיכולות מיוחדות שגורמות נזק כבד (Holy Damage) לזמן מוגבל. למשל, ישנה יכולת שיוצרת סוג של בומרנג שיכול לפגוע באויבים פעמיים ואחרת שמסמנת את האויב וגורמת לו לנזק מוגבר מכלי הנשק החמים… יש לציין שהיכולות המיוחדות האלו פועלות כל אחת ברדיוס וצורה שונה, כך שהכיוון האוטומטי לא רלוונטי בעבורן…

מערכת ה – Crafting  של המשחק גם היא יוצאת דופן לטובה ולרעה : מלבד היכולת לשדרג את היכולות המיוחדות וכלי הנשק, במהלך השלבים אוספים גם רסיסים צבעוניים (Shards) שיש להם מערך שדרוגים משלהם. לדוגמה, הם יכולים לגרום ליותר נזק מהמתקפות השונות, להגביר את הסיכוי לנזק קריטי, להפחית את הזמן שלוקח ליכולות או ל – Blink להיטען מחדש וכך הלאה. המערכת הזו מחולקת לשלוש חטיבות שונות, כאשר ככל שמשקיעים יותר רסיסים בחטיבה אחת, כך אפשר לפתוח בה עוד יכולות. הרסיסים היותר נפוצים מגבירים את האפקטיביות של כל תכונה באחוזים בודדים, אך הרסיסים היותר נדירים שנמצאים בעיקר ברמות הקושי הגבוהות יכולים לשפר את התכונות האלו בעד 10% בדר"כ.

החיסרון הגדול של המערכת הוא שברגע שפותחים יכולות חדשות או משפרים כלי נשק, אי אפשר לחזור אחורה, ואם בחרתם למשל מתקפה מיוחדת שהתבררה כלא נוחה לסגנון המשחק שלכם, תצטרכו לאסוף הרבה מאוד חלקים נוספים כדי לפתוח עוד מתקפה, כאשר החלקים הנדירים יותר נמצאים מן הסתם ברמות הקושי הגבוהות (ארחיב על כך בהמשך).

הדבר נכון גם ל – Shards שאותם אפשר לאחד כדי ליצור גרסאות נדירות יותר שלהם, אך מרגע שאיחדתם אותם, אי אפשר לחזור אחורה (מה שאומר שתוכלו לשדרג מספר קטן יותר של תכונות). לכן, אני ממליץ לא למהר ולקרוא היטב את האפקטים של כל שדרוג, כמו גם לבחור בקלאס הנכון של כלי הנשק שאותו אתם רוצים לשדרג. בקשר למתקפות המיוחדות, אל תהססו להסתכל ביו-טיוב, העלילה של המשחק לא מעניינת במיוחד כך שאין ממש ספוילרים.

בנוסף, יש מערכת שלישית שלא יצא לי לנסות אותה בשם Rebirth והיא מאפשרת לכם להקריב את כל מה ששידרתם עד כה בשתי מערכות ה – Crafting, אך תמורת זאת לקבל בוסט קבוע לסטטוס שלכם.

רמת הקושי ומבנה השלבים

רמת הקושי במשחק מתאימה את עצמה לביצועים שלכם ועולה באופן הדרגתי ככל שאתם מתקדמים יותר בשלבים (למרות שגם כאן, הרבה כישלונות לא יחזירו אותה אחורה…). ככל שרמת הקושי יותר גבוהה, כך האויבים מהירים יותר וחלקם מציגים מתקפות שאינן קיימות ברמות הקושי הנמוכות יותר. ההתקדמות במשחק אף היא לינארית, ולכאורה ואי אפשר לחזור אחורה לשלבים קודמים יותר, אבל אתם צריכים למצוא את נקודת ה – Checkpoint בכל שלב כדי להמשיך ממנו, שכן אם לא תעשו כן, תחזרו לשלב בו מצאתם את ה – Checkpoint  האחרון. לכן, זה רעיון חכם לחפש קודם כל את הנקודה הזו (שבדרך כלל מתחבאת מאחורי דלת שנפתחת לזמן מוגבל) עוד לפני שניגשים לבצע את המשימה בשלב.

ואם כבר הזכרתי את המשימות, יש שלושה סוגים של משימות עיקריות – להשמיד את כל האויבים בשלב, להרוס את הטרמינלים שלהם או לחסל אויב חזק במיוחד. פה המקום להזכיר שגם ל – Seraph וגם לחלק מהאויבים יש מספר גלגולי חיים שמאפשרים להם לחזור מספר מוגבל של פעמיים גם לאחר המוות, שכאשר מדובר ב – Seraph, כל פעם היא מתחילה עם מעט פחות כוח.

האמת היא שבפעם הראשונה שתרוצו דרך הקמפיין של המשחק, הוא לא יהיה קשה במיוחד, למעט אולי הבוס האחרון שדורש לתכנן היטב את טקטיקת ה – Shards שלכם (שיכולה להיות שונה ממערך השדרוגים שלכם). לאחר שסיימתם את הקמפיין פעם אחת תוכלו להתחיל ברמת קושי גבוהה או גבוהה מאוד וכך לאתגר את עצמכם הרבה יותר תוך כדי שאתם צוברים יותר שדרוגים ושומרים את כל השדרוגים הקיימים. (סוג של New Game +). אם הצלחתם לסיים את הקמפיין גם ברמה הכי קשה ורוצים אפילו יותר אתגר, אתם יכולים להשתתף באתגר יומי או שבועי מול התוצאות של שחקנים אחרים.

המלצה נוספת לסיום

לסיכום, אם לא הדגשתי את זה מספיק, Seraph הוא אחד מהמשחקים היותר מרעננים שיצא לי לשחק בהם לאחרונה ואם אתם חובבים של משחקי יריות דו ממדיים, ממש לא כדאי לכם לפספס אותו בגלל שהוא שונה מרוב משחקי ה – Rougrlike. בנוסף לכך, יש שני משחקים דומים בסדרת Bleed שהם הרבה יותר ארקיידים וצבעוניים שגם בהם יש סוג של Dashing, אך במקום לכוון אוטומטית, אפשר פשוט להאט את הזמן ולצלוף בקלות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.