Owlboy – כמעט עשר שנים ו..?

המשאבים המצומצמים של מרבית מפתחי האינדי המסורתיים (לא אלו שמקבלים תקציבי עתק ממפיצים גדולים), מביאים לכך שהפיתוח של משחק אינדי ממוצע יכול להגיע לכמה שנים טובות, ולכן אין פלא שאנחנו רואים יותר ויותר משחקים שיוצאים ב – Early Access כדי לתת לשחקנים משהו לטעימה ולקבל מהם פידבק.

אבל הפיתוח של Owlboy לעומת זאת נמשך זמן רב אפילו יותר מהממוצע, כמעט 10 שנים (החל מ – 2007, כאשר המשחק עצמו יצא בנובמבר 2016). אישית לא עקבתי אחרי הפיתוח והמשחק גם לא פומפם כ"כ באתרים המוקדשים לאתרי אינדי, אבל הטריילר שלו נראה מעניין והציונים הגבוהים שהוא קיבל גרמו לי לרכוש אותו כבר בהשקה. (לשאלת המחיר אגיע בהמשך).

Owlboy נפתח בסצנה לא שגרתית בה אנחנו פוגשים את Otus והמורה שלו Asio (השם המדעי לינשוף) שמנסה ללמד אותו כיצד לעוף ולהעביר חפצים ממקום למקום, שתי פעולות שבהן הוא נכשל באופן נמרץ… ואם הכישלון הזה לא מספיק, הרי שבהמשך Otus מוביל את הפיראטים, אויבי הינשופים, למקום המסתור של אחד מהאוצרות החשובים ביותר בכפר שלו, ובכך גורם ל – Asio  לאבד את מעט התקווה שעוד הייתה לו לגביו…

למרבה המזל, למרות הפתיחה הלא מאוד מוצלחת הזו, Otus נעזר בחברו הטוב Geddy ויוצא לנסות ולתקן את מה שהרס. בדרך הוא יגלה מספר חברים נוספים ובלתי צפויים ועוד כמה דברים מעניינים על ההיסטוריה של הינשופים.

מבחינת משחקיות, ל – Owlboy יש מכניקה ייחודית למדי שמאפשרת לשחקן לעוף באופן חופשי ולירות במקביל בכל כיוון שירצה בעזרת החבר שצמוד אליו באותו הרגע. זה נשמע קצת כמו Twin Stick Shooter, אבל העובדה שהמשחק מתרחש במבוכים סטייל Castlevania ולא בחלל, הופכת את כל העניין לשונה מאוד ממה שאנחנו רגילים אליו.

מלבד קטעי היריות המתבקשים בהם עוברים במבוכים ומנסים לירות או להתחמק מאויבים, יש גם קטעי פאזל קלילים בהם צריך לפתוח שער כזה או אחר. בחלקים אחרים צריך להתגנב או לירות באויבים מבלי שהם יראו אתכם. למי שלא ממש אוהב התגנבות כמוני, אני יכול להרגיע שהקטעים האלו די קצרים..

ואם כבר הזכרתי קטעים קצרים, כדאי לדעת שבניגוד למשחקי "רטרו" אחרים שיצאו בשנים האחרונות, Owlboy  הוא מאוד סלחן ואפילו אפשר להגיד קל : את רוב הקטעים הסטנדרטים אפשר לעבור בלי יותר מדי ניסיונות חוזרים, וגם אם נתקעתם, המשחק שומר את ההתקדמות שלכם כל כמה מסכים, כך שבמקרה הכי גרוע תזרקו דקה אחת או שתיים אחורה בסך הכול.

כמובן שאם תרצו לאסוף את כל המטבעות כדי לשדרג את עצמכם (ולמרות שחוץ מהשדרוג האחרון מספיק להשיג בערך רק חצי מהמטבעות), תוכלו להיכנס למסכים יותר קשים שבדרך כלל ידרשו ממכם לירות בהרבה מאוד אויבים בזירה סגורה. גם ברובם לא מצאתי אתגר גדול במיוחד למעט קטע מסוים שאני לא רוצה להרוס, אני רק ארמוז שהוא מאוד מהיר…

אגב, אם קראתם איפשהו שהמשחק הוא סוג של Metrovania, צר לי לאכזב אתכם : נכון, יכול להיות שבסיבוב ראשון לא תגלו את כל מה שיש לגלות, אבל רוב האזורים הסודיים הם פשוט מעברים נחבאים  ונדיר שתגלו אזור שגדול יותר מחדר או שניים שלא ביקרתם בו כבר. במילים אחרות, אתם יכולים לחזור לכל מבוך שהייתם בו, אבל המבוכים עצמם הם יחסית ליניאריים……

למרות שהמשחקיות עצמה לא מאוד מתוחכמת, מה שבאמת הופך את המשחק לטוב היא המוזיקה הנפלאה והדיאלוגים השנונים. ומכיוון שאוטוס עצמו הוא אילם כפי שתיווכחו מיד בהתחלה, הרבה פעמיים תצטרכו להבין מהי התגובה שלו בהתאם להבעות הפנים והתנועות שהוא עושה, קצת כמו במשחקים הישנים של Final Fantasy, וברוב המקרים זה הרבה יותר עוצמתי מכל טקסט שהיה אפשר להכניס לו לפה.

אז בסופו של דבר יש לנו משחק לא רע בכלל, אבל כזה שרחוק מלהיות מאתגר, וכאן אתם צריכים לשאול את עצמכם אם המחיר היחסית גבוה שלו (25$ בלי מבצעים) שווה את זה? לדעתי אם לא אכפת לכם שהוא גם לא מאוד ארוך ואתם מחפשים חוויה שתאיר שוב את ימי ה – 16 ביט העליזים סטייל אמיגה או הסופר נינטנדו, המשחק בהחלט שווה את המחיר אפילו בלי הפסקול שלו (שהיה בחינם למי שביצע Preorder).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.