Watch Dogs : לייק ודיסלייק

מכיוון שאני בטוח שאם עדיין לא שיחקתם ב – Watch Dogs, בוודאי כבר קראתם לפחות ביקורת אחת או שתיים, זו לא הולכת להיות סקירה במובן הקלאסי של המילה, אלא רשימה של חמישה דברים שאהבתי במשחק וחמישה שממש לא אהבתי.

אני חייב להודות שיחסית לשחקנים אחרים, מאז שפורסם הטריילר הראשון של המשחק, לא ממש טרחתי לעקוב אחרי כל פיפס שיובי סופט פרסמה, גם בגלל שלא רציתי לעשות לעצמי יותר מדי ספוילירים, אבל גם בגלל שידעתי שגם אם המשחק לא יהיה משחק העשור, הוא כנראה עדיין יהיה משחק שכיף מאוד לשחק בו, ולפחות בנקודה הזו אני שמח שלא טעיתי.

 מצד שלישי, וזו ההערה האחרונה שלי, קניתי את הגרסה הרגילה בהנחה הקבועה למחצה של  GMG של 20-25% עוד לפני שהחליטו להעלות את המחיר ל – 70$ לגרסת הדלוקס, כך שבעוד חלק מהשחקנים התלוננו שהמשחק עלה להם לא מעט אני הסתפקתי ב – 38$ לגרסת המחשב (אם כי גם היא לא הייתה נטולת בעיות טכניות, אך ביחד עם זאת בהחלט שחיקה).

למה אהבתי את WD

HackerUנכון, המשחק לא באמת נותן לכם להיות האקרים של ממש (כפי שאתאר בהמשך), אבל העולם שבו הוא מתרחש ובו להאקרים יש שליטה מוחלטת בכמעט כל ציוד אלקטרוני בסביבה, הוא בהחלט שינוי מרענן. זה נכון במיוחד כששמים לב לכמות הרבה של "סרטוני גולשים" שצולמו ללא ידיעתם שאפשר למצוא ברחבי המשחק, שלא לדבר על השיחות הרנדומליות המשעשעות שאפשר לקלוט מהעוברים ושבים באמצעות פריצה לסמארטפונים שלהם…

קטעי האקשן לא מרגישים "על מסילה" – למרות שלצערי לא שיחקתי בכל משחקי העולם הפתוח שיצאו בעשור האחרון או זה שלפניו, אפילו GTA V נופל לא פעם למלכודת המוכרת של קטעי אקשן בהם האויבים ניצבים במקומות קבועים וכל מה שצריך לעשות זה לזכור מאיפה הם צצו בפעם שעברה.

לכן, לזכותו של WD ייאמר שלאויבים יש קצת יותר חופש פעולה ולכם יש יכולת התגנבות טובה הרבה יותר. חוץ מזה, בניגוד למשחקים אחרים, קל להבין למה פישלתם או למה האויבים עלו עליכם, וכשהם מתחילים לירות, קשה מאוד לגרום להם לעצור אפילו אם אתם מחליטים לשחק בחתול ועכבר ולהתחבא…

כי כל השטיקים מתחברים בסופו של דבר – לכאורה WD לא ממציא שום דבר חדש : את השליטה במלכודות על הכביש הוא "גנב" מ – NFS, את זמן הקליע מיותר מדי משחקים מכפי שאפשר למנות ועד כמה שהבנתי, אפילו מערכת ההתגנבות שמצאה חן בעיני לקוחה משתי סדרות הדגל האחרות של יוביסופט (AC וספלינטר סל שלא ממש שיחקתי בהן). ובכל זאת, הוא מצליח לאזן בין כל האלמנטים האלו וליצור משחקיות שבבסיס שלה היא מגוונת למדי, לפחות בקמפיין העלילתי. לעזאזל, יש אפילו שתי משימות שבהן אתם צריכים לחמוק מהרדאר המשטרתי במקום לדרוס כמה שיותר שוטרים ולברוח, וחבל שאין יותר משחקים שדורשים את זה…

כי בכל זאת קשה שלא לאהוב את הדמויות – גם כאן אני חייב להקדים קצת את המאוחר : העלילה של WD רחוקה מלהיות גאונית, אבל הדמויות הראשיות מעוצבות בצורה משכנעת ועם אלו שעומדות לצדכם קל מאוד להזדהות גם כשהן מפשלות או עומדות בפני דילמות לא פשוטות. אני חושב שזו הסיבה העיקרית שהחזיקה אותי גם במשימות מייאשות במיוחד.

כי יש כאן פוטנציאל לסדרה נהדרת – זה לא יהיה ספוילר לחשוף שהסוד של WD הוא סוף פתוח מאוד שסולל את הדרך למשחקים נוספים או חבילת DLC מושקעת (יותר מהמשימות של גרסת הדלוקס / Access Granted שלפי הדיווחים לא מאוד מעניינות).

זה נשמע מוזר, אבל הדבר הכי טוב שקרה ליובי סופט לדעתי הוא שלא היה לה רקורד עם משחקי עולם פתוח, ולכן אני לפחות הרגשתי שהמבקרים לא מיישרים קו ומוטים לטובתה (לדעתי יש לא מעט משחקי המשך שמקבלים ציונים כמעט מושלמים והם טיפה Overrated).

רוב הבעיות של המשחק שאתאר בחצי הבא שהן לא בעיות טכניות בהחלט ניתנות לאיזון במשחק הבא בסדרה, וטוב שהקהל הרחב מצביע בידיים ולא הפך את המשחק לפלופ מסחרי. (כרגע מדברים על משהו כמו 8 מיליון עותקים, בהחלט מכובד אפילו אם לוקחים בחשבון שההייפ היה טיפה מוגזם).

ולמה פחות אהבתי אותו :

כי העלילה נדושה – סביב העידן שבו מידע זורם לכאורה בחופשיות, אבל רק למעטים יש גישה מלאה אליו, היה אפשר לבנות עלילה הרבה יותר טובה משל סרט אקשן קלישאתי. גם כשהמשחק מגיע לשיא שלו, זה נראה כאילו מי שכתב את התסריט החליט לקחת סיפור קצר ולמתוח אותו לתסריט באורך מלא.

כשמשווים את העלילה של WD לדוקו כמו "ילד הפלא של האינטרנט", רואים שהמציאות באמת עולה על כל דמיון.

כי עולם ההאקינג שלו הוא עצל –  אני חושב שאת עניין "הקש X" כדי לפרוץ – זה כזה פשוט" כבר מיצינו, אבל לא ברור לי למה כל חידות ההיגיון במשחק הן זהות כשפשוט לוקח יותר זמן לפתור אותן… יש אמנם כמה מיני משחקים מגניבים, אבל בקושי נעשה בהם שימוש במשימות הראשיות.

כי הגרפיקה לפעמיים מעצבנת – שוב, אני לא מדבר על פרשת הפאצ' המפורסמת, אלא על זה שדמויות משניות כמו ג'ק או שרה נראות כאילו הן נתקעו בתקופת ה – Playstation 2, ואני לא בטוח אפילו שמדובר ב – Texture Popping או שוב פעם בסתם עצלנות…

כי יש משימות שפשוט אפשר לרמות בהן – אני חייב להודות שהאינטליגנציה של האויבים לא רעה בכלל, אבל יש כמה דברים מוזרים כמו העובדה שאתם יכולים לעלות על סירה ולברוח בלי בעיה אפילו ממסוקים… (נראה לי שהם אמורים להיות יותר מהירים, לא?).

במשימה אחת שעצבנה אותי במשך משהו כמו שעתיים, גיליתי שבמקום להרוג את המטרה תחת אש צלפים הרבה יותר קל לדרוס אותה ולברוח (כי הסקריפט של המשימה בכל מקרה מתפתח למרדף)…

כי עדיין לא ברור לי מה הקטע עם השכירי חרב – אני מבין שבכל משחק עולם פתוח צריכים להיות גנגסטרים ומאפיונרים לרוב, אבל הקטע שכל האקר מסכן הוא מיליונר ששוכר לעצמו צבא שלם קצת לא מתחבר לי לקונספט הכללי של המשחק, במיוחד כשנראה שכל האקר כזה שלובש מגן הוא כמעט בלתי מנוצח, אלא אם כן יש לכם את כלי הנשק הכי טובים או שמהירות התגובה שלכם עם פצצות טובה מאוד (ע"ע קרב הבוס מול Iraq).

כמו שאתם רואים, רוב התלונות שלי מהמשחק הן לא תלונות שבאמת הצליחו להרוס לי את ההנאה ממנו, ומבחינתי רוב הזמן המשחק בהחלט סיפק לי את הסחורה. בעולם מושלם הייתי מחכה ל – DLC בסגנון GTA, אבל אני אסתפק גם בהכרזה על Watch Dogs 2 ב – E3 הבא…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.