שישה סיקורים קצרים : מספיידרמן ועד Shadow Warrior

מדי כמה חודשים אני אוסף את המשחקים האחרונים שיצא לי לשחק בהם כדי להפוך את המבצעים הבלתי פוסקים כמו מכירת האביב של Humble Bundle והמכירות הקרובות של סטים שבטח יצוצו בקרוב (כדי לחגוג מאורע כזו או אחר) לקצת יותר פשוטות עבור חלק מכם.

The Amazing Spiderman 2 – המשחק היחיד שקניתי במחיר "מלא" (40$ לגרסת המחשב). את שני המשחקים הקודמים המוצלחים יחסית, Shattered Dimensions ו – TASM1 שיחקתי באקס בוקס ובגדול מאוד נהניתי מהם : הראשון אמנם היה לינארי ורפטטיבי, אבל הציג את כל האויבים הקלאסיים של ספיידרמן בצורה אותנטית ועשה להם כבוד, תוך כדי איזון לא רע בין ארבעת סגנונות לחימה והתגנבות שונים. המשחק השני שכבר התבסס פה ושם על סרט הקולנוע אמנם הציג רק את ייקום ה – Amazing (מן הסתם), אבל שכפל בצורה לא רעה בכלל את הנוסחה של משחקי באטמן, גם אם הניסיון שלו ליצור עולם פתוח באמת היה קצת פתטי.

https://www.youtube.com/watch?v=iNdANl8RyGE

מהטריילר (המצוין דווקא) היה אפשר לצפות שב – Beenox ילמדו מטעויות העבר ויצרו משחק שישלב בין הצגת הגיבורים המרשימה של המשחק הראשון עם האלמנטים הנוספים מהמשחק השני ויוסיף על זאת עולם פתוח מרשים יותר, אבל בפועל המשחק עצמו נראה כמו סלט שלא השקיעו באף אחד מהרכיבים שלו כמו שצריך : משימות הצד  הן מגוחכות ודורשות בדרך כלל לחימה של כמה דקות לכל היותר בכנופיות רחוב, הדיאלוגים עם האויבים השונים נראים מאולצים ואפילו חלק ממשימות ההתגנבות מתגלות כיותר מטרידות ממהנות מכיוון שברגע שמישהו מן האויבים זיהה אתכם, סביר להניח שהם יחליטו להתחפף מהמקום ותצטרכו להתחיל את המשימה מהתחלה…

מה שנשאר היא מערכת לחימה ושדרוגים חביבה אבל פשטנית מאוד יחסית לשני המשחקים הקודמים ועיר גדולה שאפשר לרחף בה , אבל אין בה הרבה מה לעשות חוץ מלאסוף חוברות קומיקס ומכיוון שהעלילה עצמה לא מאוד מעניינת, נטשתי את המשחק אחרי ארבע משימות ראשיות וקצרות בלבד שמהוות 20% ממנו (בין המשימות צריך כאמור לבצע את אותן משימות צד משמימות). כל זה מבלי להזכיר את התקיעות והקפיצות של גרסת ה – PC שלא עברה אופטימיזציה נורמאלית ודיווחים כללים על באגים וגליצ'ים שתוקעים את האויבים. בקיצור, כנראה שיש סיבה לאמברגו ביקורות על משחקים בכזה סדר גודל…

Broken Age –  בתור מי שלא עקב באדיקות אחרי כל הסאגה של פיתוח ושחרור המשחק, הגעתי אליו בלי ציפיות מתקדמות לגבי איכות ההפקה, והופתעתי מאוד לגלות שהוא בהחלט זכאי לתואר היורש הרוחני הטוב ביותר לקלאסיקות האמיתיות של Lucas Arts  : המנוע של המשחק עושה שימוש מצוין בדו מימד מצויר ביד ומעניק לכל דמות זמן מסך גדול במלוא מובן המילה. העלילה אולי נראית פשטנית בתחילה והמשחק עצמו קל למדי (למעט קטע אחד מעצבן שכנראה אי אפשר בלעדיו בשום קווסט), אבל לקראת סוף החלק הראשון וכשנופל האסימון, הציפייה להמשך בהחלט מוצדקת.

Poof vs. The Cursed Kitty – משחק קטנטן שמגיע מהסטודיו הצרפתי הלא שגרתי ארקדו ומוכיח שוב שהם הרבה יותר טובים כשהם עושים משחקים מינימליסטים ולא מנסים ללכת על משחקים באורך מלא כמו Hell Yeah!. מדובר על שילוב בין מריו ברוס המקורי  (מהארקייד, לא ה – NES) ו – Tower Defense.

 כמו שאפשר לצפות מהצרפתים וההומור הביזארי שלהם, מדובר במשחק מטורלל לגמרי בו אתם צריכים להגן על חתולה מקוללת מפני גלים על גבי גלים של אויבים. על מנת לחסל את האויבים הללו אתם יכולים לקפוץ עליהם ולהשתמש בחפצים שונים וחיזוקי כוח, אבל האופציה הכי מעניינת היא לשלשל בחזרה את אותם חפצים וליצור מוקש נעל חביב שיתקע אותם במקום…

בתחילת המשחק השליטה לא מאוד מדויקת, אבל כמו בהרבה משחקים אחרים שמיועדים לשסנים קצרים, אתם ממלאים משימות קטנות והופכים לחזקים יותר. למרות זאת, כדי לפתוח חדרים חדשים תצטרכו להזיע לא מעט, מה שיגרום לכך שרוב השחקנים כנראה ימצו את המשחקי אחרי כמה שעות (במיוחד שהוא לא ממש נגיש כמו משחק אייפון או אנדרואיד נניח), אבל זה עדיין משחק משעשע מאוד ששווה לקנות במבצע כזה או אחר.

 Mercenary Kingsקחו את מבחר הנשקים והחיילים של Metal Slug, הוסיפו לזאת עלילה מטופשת בסגנון כוח המחץ יחד עם עיצוב שלבים ממגה מן ומערכת שפצור נשקים ("WeapnCraft") וקיבלתם את Mercenary Kings. הנקודה הכי טובה במשחק היא שהוא אינו קשוח כמו ההורים שלו, ולכן מתאים גם לשחקנים שלא מכורים לז'אנר הרטרו.

מצד שני, הוא רפטטיבי ביותר ו – 100 המשימות שלו הן למעשה 10 שלבים שונים עם מודיפקציות, מטרות ובוסים שונים בכל אחד מהם. סביר גם להניח שלקראת המשימה ה – 70 תצטרכו חבר שיעזור לכם בשביל כוח אש עודף. ובכל זאת מדובר במשחק שחובבי הז'אנר לא יכולים לעצמם לוותר עליו בגלל רמת הליטוש הגבוהה שלו. חוץ מזה, אין עוד משחק בו תוכלו לבנות נשק מחלקים  של בית שימוש או לנעוץ באויבים שלכם סכין סטיקים…

JazzPunk – JazzPunk אולי נראה בהתחלה כמו מחווה לארט סטייל של שנות החמישים והשישים וסרטי ריגול מתקופת המלחמה הקרה, אבל ככל שמשחקים בו יותר, מגלים שרוב הבדיחות האקראיות בו עוסקות ב – BBSים, מודמים אנלוגים, עותקים פרוצים , משחקי יריות מתקופת Quake 1 ושאר דברים שגיימרים מזדקנים כל כך אוהבים… זה לא משחק קשה והוא רק קצת ארוך יותר מ – The Stanley Parable  , אבל דווקא בגלל שאין לו שום אמירה או יומרה להיות יותר ממה שהוא, הוא כל כך מוצלח ומגוחך עד אימה.

אגב, רוב הטריילר הוא לא חלק מהמשחק ולכן כדאי להתייחס אליו בפני עצמו…

https://www.youtube.com/watch?v=_T0UOy03_IE

Shadow Warrior  – אוקי, אני יודע שהמשחק הזה היה בהמון מבצעים, אבל רק לאחרונה יצא לו דמו ויכול להיות שאתם שואלים את עצמכם אם שווה להשקיע במשחק המלא : בהנחה שהזזתם את הגרפיקה לאיכות נורמלית (ברירת המחדל מזעזעת ונראית יותר כמו המשחק המקורי מ -97'), תגלו שמדובר במשחק עם המון רעיונות טובים כמו מבחר של מהלכים מטווחים שונים (כמו היכולת לגרום לאויבים לרחף או לבתר אותם ב – 360 מעלות), אלימות גרוטסקית מודעת לעצמה וסייד קיק שנון באותה מידה שהוא קוץ בתחת… למעשה זה משחק היריות הראשון ששיחקתי בו מאז Half Life ואני שמח להגיד שנהניתי ממנו במשך כמה ימים טובים.

 מצד שני, לטעמי המשחק המלא ארוך מדי והיתרון של משחקי FPS לא ריאליסטים בעליל שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות ומרשים לעצמם להעיף גלים על גבי גלים של אויבים הופך להיות יותר מעיק ממגניב.

https://www.youtube.com/watch?v=pwjB2Re_Sso

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.