דייטינג וירטואלי : בין JDate לפייסבוק

הרשו לי לגלות לכם סוד כמוס : למרות שאני מבלה את רוב זמני ברשת, מעולם לא יצא לי דייט מוצלח במיוחד מאתרי הכרויות ומערכת היחסים המשמעותית ביותר שהייתה לי בכלל לא נולדה באינטרנט.  בספר "לא רציונאלי אבל לא נורא" , מסביר דן אריאלי שנקודת המוצא ממנה יוצאים אתרי הכרויות והיא שניתן למדוד בני אדם באמצעות תכונות כמו גובה, משקל, הכנסה ואפילו שאלות פתוחות היא לקויה מהבסיס. אחרי הכול, אנחנו יצורים מורכבים למדי ולא משנה כמה פרטים, שאלונים וטפסים נמלא על עצמנו, מעולם לא נצליח להעביר את החוויה השלמה שהיא אנחנו כמכלול דרך הרשת (השלם עולה על סכום חלקיו). דבר נוסף שאותו אריאלי לא כתב ונתקלתי בו לא מעט מאז שחידשתי את המנוי ל – JDate הוא שרבים מהמנויים באתרי ההיכרויות לא טורחים אפילו למלא את הפרטים הבסיסיים וחושבים שתמונות בלבד מספיקות, כך שהמשימה הופכת להיות עוד יותר מתישה.

בין היתר, אריאלי מצא כי הגולש הממוצע משקיע באתרי הכרויות לא פחות מ – 12 שעות בשבוע (כולל פניות והתכתבויות), אבל מסיים רק עם 1.8 שעות של דייטים שאינם וירטואליים. גרוע מכך, רוב הדייטים האלו מסתיימים אחרי פגישה אחת.

ההצעה של אריאלי היא להפוך את הדייטים הוירטואליים לדומים יותר לחיים האמיתיים. לדוגמה, אם כל משתתף בוחר לעצמו Avatar ומסייר במעין מוזיאון וירטואלי בו משולבות תמונות או קטעי מדיה אחרים, קל הרבה יותר לפתח שיחות וללמוד כיצד הצד השני מתנהל בסיטואציות אמיתיות. לאחר מכן אריאלי בדק את הטענה באמצעות סביבה וירטואלית שנבנתה במיוחד לניסוי, וגילה שהמשתתפים אכן גילו נכונות גדולה הרבה יותר לפגוש את האדם איתו שוחחו פנים מול פנים לעומת צ'אט או התכתבות באתר הכרויות סטנדרטי (קבוצת הביקורת).

Second Love?

אם כל זה נשמע לכם מוכר, כנראה שאתם צודקים : הפתרון שאריאלי מציע דומה מאוד לאתרים שכבר קיימים ברשת ומציעים הכרויות באמצעות סביבת עולם וירטואלי דמוי Second Life (שלא לדבר על מספר הזוגות שהכירו באמצעות Second Life עצמו). הנה למשל דף המציע לא פחות משמונה סביבות כאלו שאולי לא הכרתם. הגרפיקה של רובן לא מתחילה אפילו לגרד את זו של משחקים מודרניים, אבל אם אתם בעניין (באמת שאין לי מושג כמה ישראלים יש שם אם בכלל), זו אופציה מעניינת שכדאי לבדוק אותה…

פייסבוק : התקדמות בכיוון הנכון

אני מניח שרבים מאיתנו שהתאכזבו מאתרי הכרויות סטנדרטים בארץ, חושבים על פייסבוק כאופציה נוספת. לדעתי היתרון המרכזי של פייסבוק הוא שהתקשורת שם היא הרבה פחות מקוטעת : אם התמזל מזלכם ויש לכם חברים משותפים עם בן הזוג הפוטנציאלי, מהניסיון האישי שלי, הרבה יותר כדאי לשלוח קודם כל בקשת חברות ורק אחר כך לשלוח הודעה פרטית.

הסיבה לכך היא כפולה : קודם כל, דווקא שליחת בקשת חברות נחשבת לפחות מטרידה מאשר שליחת הודעה (מעבר לכך שההודעה שלכם עשויה למצוא את עצמה בדואר הזבל של פייסבוק, תיקייה בשם Other שיש אליה גישה רק מאתר פייסבוק המלא ולא מהאפליקציה).

שנית, ברגע שיש לכם גישה לעמוד הסטטוס של בן הזוג, אתם יכולים לפתח שיחה הרבה יותר בקלות אם בדרך ישירה ואם בדרך עקיפה, דרך שליחת תגובה לסטאטוסים שהוא מפרסם. לפעמיים תגובה אחת שמשדרת עניין  ואכפתיות, שווה עשר הודעות סתמיות שאולי הייתם שולחים סתם כך.

ולמה פייסבוק היא בכל זאת לא האופציה המושלמת?

 עם כל היתרונות שיש לפייסבוק, חשוב לזכור שאם מישהו פותח קבוצה ענקית בסגנון "X שווה בין חברות / חברים", זה עדיין לא הופך אותה לקבוצה שיותר קל לנווט בה. ממש כמו באתרי הכרויות, גם בקבוצות האלו, מי שמעלה את הסטאטוס הראשוני בדרך כלל מקבל המון פניות וקשה לו לסנן אותן, כך שלעיתים קרובות שני הצדדים יוצאים מאוכזבים והיחס שמקובל באתרי הכרויות (מבחינת מתמטית) לא באמת משתנה לטובה.

 לעומת זאת, לקבוצות האלו בהחלט יש את היכולת לשבור את ההגמוניה המקובעת שרק הצד הדומיננטי יותר (ולא משנה אם מדובר בסטרייטים או להט"ב) הוא זה שיוזם, וכאן נמצאת לדעת נקודת החזקה המשמעותית שלהן. (למרות שבאופן אישי עוד לא ניסיתי לשים את המודעה שלי ב – "גיקים שווים בין חברות" 🙂 ).

מתי לשבור את הקיר?

עוד שאלה חשובה שאני לפחות מוצא את עצמי מתחבט בה לא פעם, היא מתי לשבור את הקיר ולעבור לשלב המעשי של פגישה פנים או פנים או שיחת טלפון. לדעתי דווקא החופש שמאפשרת לנו הרשת פוגע ביכולת קבלת ההחלטות שלנו – הרבה יותר קל לנו למשוך עוד ועוד את ההתכתבות הוירטואלית, אם מתוך ביישנות ואם מתוך חשש אמיתי וחוסר ביטחון. מעבר לכך, קשה לנו לקרוא את שפת הגוף של הצד השני ולדעת אם הוא ממשיך לדבר איתנו רק מתוך נימוס (לא בהכרח מובן מאליו בתרבות שלנו) או שהוא באמת מעוניין בנו.

בכל אופן, מדובר בקטע אינדיבידואלי שלומדים עם הזמן, אבל גם הטיימינג חשוב. למשל, אם נפלנו על בן הזוג הפוטנציאלי ביום או שבוע לא טוב, לפעמים עדיף לסמוך על החושים שלנו ואולי לחכות יום או יומיים (אם חיכנו בסבלנות עד עכשיו, לא ייקרא שום דבר אם נחכה עוד כמה ימים).

לסיכום, אני אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם, אתם מאמינים בכלל במציאת אהבה דרך האינטרנט ומקדישים לזה חלק מסוים ביום? או שאתם לא מקדישים לזה יותר מדי זמן ופשוט "זורמים" עם ההזדמנויות שהרשת מציעה לכם? אני בוחר להקדיש לזה זמן פנוי מתי שיש לי, אבל לא נלחץ אם יש גם ימים בהם אני פחות מחפש.

2 תגובות בנושא “דייטינג וירטואלי : בין JDate לפייסבוק”

  1. היי אתי
    לפני שנה או פחות בערך כתבת איפשהוא על אתר היכרויות חינמי (שהוא אינו לבב) שנרשמת בו.
    אני בטוח ששמעתי זאת אצלך. אני נכסנתי לאתר, נרשמתי אך כל האימיילים מהאתר שקיבלתי לפני המון חודשים מחקתי ואני לא זוכר את שם האתר…
    ככה זה שגם אני בעל זיכרון נמוך מאוד.
    תכל בבקשה להיזכר באיזה אתרים חינמיים היית ?
    זה מאוד חשוב
    אני רוצה להוריד את הפרופיל שלי מהאתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.