ביקורת – Saints Row IV

Saints Row IV בנקודת זמן מאתגרת ביותר – בערך שבועיים לפני יציאת המשחק האחרון בסדרת GTA. העובדה ש – GTA V נחשב למשחק המצופה ביותר בדור הנוכחי ולמעשה מכפר על האכזבה היחסית של GTA IV (אני פשוט לא הצלחתי לשחק בגרסת המחשב מרוב שהיא עצבנה אותי), לא הופכת את התחרות לקלה יותר.

אבל אם יש דבר אחד שסדרת Saints Row ידעה לעשות זה לא לקחת את עצמה ברצינות רבה מדי, ו – IV ללא ספק מביא את המסורת הזו לנקודת הקיצון. מה שהתחיל בתור הרחבה ל – Saints Row 3 שהייתה אמורה להעביר את חברי הכנופיה האהובה לחלל, הפך למשחק שלם שלוקח את המטריקס כסיפור המסגרת שלו, אבל בדרך מצליח להסתלבט על כמעט כל סרט קולנוע / משחק / תוכנית טלוויזיה המתרחשים בחלל או מעורבים בהם חייזרים… לפעמיים הרפרנסים מוכרים יותר (You are a Horrible Person) ולפעמיים פחות    (Zero Cool , רפרנס לסרט Hackers), אבל המשחק אף פעם לא נגרר לעודף מהם על חשבון העלילה הראשית שלו, מלכודת שהרבה מאוד משחקים פרודיים אחרים נופלים אליה יותר מדי בקלות.

http://www.youtube.com/watch?v=vTMBFn52fKs

מי צריך מכונית?

למרות ש – Prototype עשה את זה קודם, כוחות העל ב – SR IV משתלבים בצורה נהדרת במשחקיות הקיימת של הסדרה. מעבר למהירות על וקפיצות מגוחכות בגובהן, אפשר גם לירות אש מהידיים, לירות אל האויבים קרן מכווצת, להוסיף אלמנט של קרח לכלי הנשק הקיימים או לתקוף מהאוויר במעין Slow Motion. את כל אחד מהכוחות ניתן לשדרג באמצעות מערכת שדרוגים נפרדת שלא מבוססת על כסף, אלא על אשכולות מידע (Clusters) הנגנבים כביכול מהמערכת דמויות המטריקס בה כלואים חברי הכנופיה.

למעשה, לאחר ששדרגתי את מערכת הריצה / קפיצה שלי ואת היכולת לדאות באוויר, מצאתי שהנסיעה במכוניות שכל כך מאפיינת את משחקי העולם הפתוח הפכה להיות מיותרת לחלוטין מכיוון שהרבה יותר כיף לטפס על גורדי שחקים ולגמוע מרחקים עצומים תוך כדי דאייה איטית כלפי מטה. אני גם די בטוח שמי שלא מפתח את היכולות האלו עשוי להתקשות בכמה מן המשימות האחרונות בקמפיין המרכזי.

משימות צד עם מוטיבציה

אחד מן הקשיים העיקריים בעיצוב משחק בעולם פתוח הוא לתת לשחקנים מוטיבציה אמיתית להשלים משימות צד מעבר על מנת להרוויח עוד כסף ולשדרג את היכולות שלהם. Saints Row IV עושה את זה בצורה מצוינת ומתגמל שחקנים שמשלימים את המשימות הללו בשדרוגים שאת רובם הגדול אי אפשר להשיג בשום דרך אחרת או שהשחקן אמור להגיע אליהם רק במשימות האחרונות. למשל, אחת ממשימות הצד הראשונות נתנה לי את היכולת להשתמש ברובה הדאבסטפ המפורסם שגורם לאויבים לרקוד עד מוות והקל עלי מאוד את הרבע הראשון של המשחק. משימות צד אחרות פותחות חליפות או שדרוגים אחרים כגון מפה החושפת את כל האלמנטים שאפשר לאסוף במשחק (Collectibles).

למרות שכל משימת צד בנויה מרצף אחר של פעילויות קטנות יותר כגון השתלטות על נקודות מפתח בסטיל פורט הוירטואלית (העיר בה מתרחש המשחק), או פריצה לחנויות על מנת שיהיה ניתן לקנות מהן נשקים, יש מספיק פעילויות כדי להפוך כל אחת ממשימות הצד לייחודית. בסך הכול אני חושב שמשימות הצד לקחו לי בערך עשר שעות וסיימתי כמעט חצי מהם. במשחקים אחרים לא הייתי חושב אפילו להגיע ליחס הזה.

מעבר לכך, מי שאהב את הפעילויות ב – SR 3 ישמח לדעת שב – IV יש כמה פעילויות חדשות שחלקן מתבססות על כוחות העל. לדוגמה, משימות הצד של ה – Genki שהיו בעצם Last Man Standing במבוך, הפכו עכשיו למשימות שבמהלכן צריך גם להעיף מכוניות, אנשים ואת Genki עצמו דרך חישוקים בעזרת כוח הטלקינזיס.

תפסת מרובה לא תפסת

למרבה הצער, הפיתוח המרשים של משימות הצד בשילוב ההומור המודע לעצמו לא מצליחים לכפר על קמפיין ראשי שקצת אכזב אותי והוא גם קצר בערך ב – 1/3 מזה שהיה ב – SR 3. בלי להרוס יותר מדי את העלילה, ברוב הקמפיין הזה פשוט תצטרכו להשיג בחזרה את כל חברי הצוות שלכם שנכלאו בתוך הסיוטים האישיים שלהם שנוצרו על ידי סימולציית המטריקס.

אמנם יש בקמפיין כמה משימות יוצאות דופן, כמו זו שבה אתם נכלאים בארה"ב השמרנית של שנות החמישים ונאלצים להתעמת עם המשטרה המקומית, אבל בסך הכול, אין בקמפיין רגעים ממש אפים שגרמו לי לצעוק HOLY SHIT. אפילו המשימות במהלכן מטיסים את החללית (עם ניווט מוגבל משהו) או נמצאים בתוך שריון רובוטי אימתני הרגישו הרבה פחות מלהיבות ממשימות ההליקופטר במשחק הקודם, למרות שדווקא מהן ציפיתי להרבה יותר. כמו כן, עודף הקטעים שבהם צריך להשמיד גנראטורים או לפוצץ כל מיני אנטנות מתחיל להציק בשלב מסוים.

גם הנבל הראשי, Zinyak , אולי מעוצב בצורה מעניינת ומדובב נהדר על ידי J. B. Blanc (דיאבלו בדיאבלו 3 ו – ביין בארקם סיטי), אבל הניסיון להפוך אותו לדמות מתחכמת עם מידות שוות של מוח וכוח לא ממש מצליחה. במקום זאת, הוא חוזר על כל המנטרות והטריקים הרגילים של נבלים מסוגו בלי ניסיון להציג שום דבר מעניין באמת (ואחרי הכול, הנבלים תמיד צריכים לגנוב את ההצגה, לא?).

לסיום, לפני שאתם רוכשים את המשחק, אולי חשוב שתדעו שהמנוע שלו עדיין נוטה לגמגם על כרטיסים של AMD ואצלי גם נדרש אתחול של המחשב כל 4-5 שעות על מנת שהוא לא ייתקע לחלוטין. זה די מעצבן, אבל בזכות העובדה שאין במשחק קטעים מרונדרים מראש שהומרו מהקונסולות בלי התחשבות ב – FULL HD, אפשר לסלוח.

יש חיים אחרי GTA

בהנחה שאין לכם בעיה להתאזר בקצת סבלנות ולחכות לאחד המבצעים בסטים (או הקודים של GMG), ותוכלו לקנות את המשחק באזור ה- 40$ או אפילו פחות, אני חושב שהוא שווה את המחיר ובהחלט יכול לספק לכם 15-20 שעות של בידור והשתטות כהלכה.

כמו ש – Violition  הודו בעצמם, אם הם באמת רוצים להציב תחרות אמיתית ל – GTA, הם כנראה יצטרכו ללכת בפעם הבאה על משחק מעט יותר רציני ולנסות לשכלל את הנוסחה המוצלחת בשני המשחקים האחרונים. לדעתי בהחלט יש להם את היכולת לזה והם ממש עוד לא אמרו את המילה האחרונה שלהם.

כמה מילים על התוספת Enter the Dominatrix

Enter the Dominatrix היא חבילת DLC של עוד 5-6 משימות שבהתחלה הייתה אמורה להיות הרחבה ל SR 3, אבל בסופו של דבר נשארו ממנה בעיקר כמה קטעי קונספט ל – SR 4 עצמו שכעת שולבו בין המשימות. הסיפור הוא סוג של סוף אלטרנטיבי / המשך לעלילה הראשית של SR 4 שבו חברי ה – Saints צריכים להילחם בבינה מלאכותית שהיא במקרה גם חובבת סאדו מאזו ומתכננת להשתלט על סטיל פורט הוירטואלית באמצעות צבא עבדי המין שלה… וכן, זה דפוק כמו שזה נשמע :-).  המשימות לא ממש מאתגרות וממחזרות את קרבות הבוסים המונוטוניים של המשחק הראשי (השתמש בכוח מיוחד כדי להסיר את המגן של הבוס ותירה עליו עם נשק חם…),  אבל במחיר של 5 דולר אם תקנו גם את החבילה שתצא בחגים, קשה להתלונן והחבורה עדיין מספקת את מינון ההומור הוולגרי הקבוע כמתבקש משם התוספת…

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.