ביקורת ספר – שומר הזמן

הספרייה הציבורית בזיכרון נסגרה לחודש וחצי וכך מצאתי את עצמי בלי ספר טוב אחרי "ספינת החלל טיטניק" (שהוא ספר לא רע בכלל בפני עצמו, אבל לא עליו אכתוב בפוסט הזה). מכיוון שאני לא מת על המבצעים של 4 ב – 100 שמחייבים אותי לעיתים קרובות לקנות ספרים שלא היו בעדיפות הראשונה או אפילו השנייה שלי, אבל אני מאלו שלא קוראים ספר יותר מפעם אחת, נאלצתי לבחור מבין מבחר מצומצם של ספרים במחירים מוזלים והשם של אחד מהם בשם  "שומר הזמן" בהחלט קרץ לי…

מסתבר שמדובר בספר של סופר בשם מיץ' אלבום שכבר התפרסם בזכות "ימי שלישי עם מורי" ו – "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן" אותם לא קראתי ולכן לא הייתה  לי דעה מקדימה עליו או על יצירותיו. בכל מקרה, מכיוון שכמו כל חובב מד"ב, גם אותי מושכים מאוד פרדוקסים של הזמן, החלטתי שבמחיר של 29 ש"ח, אפשר לתת לו הזדמנות.

מבלי לספיילר יותר מדי את העלילה, קו העלילה העיקרי עוקב אחר שלוש דמויות במקביל – שרה – נערה מתבגרת אשר תמיד נמצאת בציפייה לאירוע המשמעותי הבא בחייה שממאן להגיע, ויקטור – אדם שנמצא בסוף חייו ומחפש דרך לנצח את המוות ודור – האדם הראשון שמצא את הדרך למדוד את הזמן ועל כך נענש בהמתנה אינסופית (סטאזיס) שבסופה מוטלת עליו המשימה ללמד שני אנשים על משמעות הזמן (ואתם יכולים לנחש לבד מיהם אותם שני אנשים…).

לזכותו של הסיפור יאמר שהוא מוצג בשפה קולחת ואכן מצליח להעביר את תחושת הרדיפה האינסופית אחרי הזמן שמאפיינת כל כך את החיים המודרניים כיום. בנוסף לכך, הדמויות עצמן מעוצבות בצורה יוצאת מן הכלל וקל מאוד להתחבר אליהן אולי דווקא בגלל שהן סובלות מאותה חולשה אנושית להסתכל בשעון ללא הרף.

 עם זאת, הגישה הדידקטית משהו של המחבר "יודע הכול" לעיתים צורמת ופוגמת בזרימה של הקריאה. גם ההחלטה לחלק את הספר ללא פחות מ – 81 פרקים קצרצרים שכל אחד מתרכז בדמות אחרת במעין רוטציה היא מעט תמוהה, בסך הכול אורכו של הספר כולו הוא פחות מ – 300 עמודים.

מבחינת הפרדוקסים של הזמן אותם הזכרתי כבר, אין ב – "שומר הזמן" שום בשורה חדשה והוא ממחזר לא מעט רעיונות קלאסיים שהוצגו באינספור ספרים וסרטים. אולי מי שאכן לא קרא מימיו ספר מדע בדיוני ורוצה להתייחס לסיפור כאל "אגדה  מקורית" כפי שכתוב על הכריכה המקורית, ימצא אותם חדשניים, אבל מבחינתי רובם היו צפויים מראש.

בסופו של דבר אני לא מצטער שרכשתי את הספר, אבל מכיוון שהוא נכתב מלכתחילה כספר קל לעיכול ובלי "משמעויות נסתרות במספר רבדים" (תכונה שאהובה במיוחד על מורים לספרות שהצליחו להשניא עלי את המקצוע בבית הספר), קשה להאמין שתהיה למישהו סיבה לקרוא אותו יותר מפעם אחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.