The King of Kong

יש משהו שמאוד מושך אותי בסרטים דוקומנטריים. כנראה העובדה שהם למעשה הריאליטי האמיתי עושה פה את ההבדל. אין שחקנים, אין פוזות למצלמה, אין תסריט מוכתב מראש. יש סיפור ועלילה שרק המציאות האנושית מסוגלת לתסרט. קולנוען חכם רק צריך לצוד סיפור שכזה, לתת למצלמה לרוץ ולשאול את השאלות הנכונות. התשובות כבר יבואו מעצמן. ב"The King of Kong: A Fistful of Quarters" לא חסרות שאלות והן נעות סביב משחק מחשב קלאסי אחד ושיא הנקודות שעומד בסופו. שיא נקודות, שמתברר כיותר גורלי ממה שחשבתם…

במרכז העלילה, כפי שאפשר להבין משם הסרט, עומד משחק המחשב האלמותי "דונקי קונג". מסביבו מתרוצצות הדמויות שכל עולמן נע סביב אותו מספר ערטילאי שמציין את שיא הנקודות למשחק. יש גיבור – סטיב וובי, מורה למדע מוושינגטון, אלוף הכמעט שמנסה סוף סוף להוכיח עליונות, יש אנטי-גיבור – בילי מיטשל, יצרן רוטב חריף עם תספורת מולט איימתנית שיושב על כס אלוף העולם הבלתי המעורער ויש מערכת שלמה שלוקחת את כל עניין התחרותיות שבמשחקי ארקייד בצורה מאוד מאוד רצינית. כאן בעצם נעוצה החיוניות שב-"The King of Kong". כי מעבר לעלילה שמערבבת בתוכה חשדות, יוקרה, גאווה ושאר אלמנטים שמאפיינים סרט מתח טוב נשאלת השאלה – "רק שניה, זה לא סתם משחק מחשב"?

כנראה שלא. ארגוני שחקנים, חוקים, שופטים ובעיקר המון המון אנרגיה תחרותית מלווים את המסע לקראת התואר הנכסף – אלוף "דונקי קונג". בלי להתאמץ יותר מדי, הסרט מצליח להביא סיפור דיי מורכב על תחרות ותככים בעולם אחר, עולם של שחקני משחקי מחשב. גיקים שכל עולמם מתרכז בלנסות לפצח את המכונה ולזכות ביוקרה קצת אחרת, כיבוש עם משמעות שונה. "אני לא שותה, אני לא מעשן, אני לא עושה סמים … אני משחק משחקי מחשב!" מהגג אחד מהמרואיינים בסרט תוך כדי שהוא משפיל מבט לכיוון הרצפה ומחייך במבוכה.

"The King of kong" הוא לא עוד סרט דוקמנטרי שבא להוכיח לנו עד כמה מגוון, כייפי ומרתק הוא עולם משחקי המחשב. מדובר בנסיון מוצלח לחפור עמוק בעולם אחר ולקחת את הצופה לסצנה שונה ומרתקת. איפה שהכיף נגמר והופך לאובססיביות, איפה שתהילת הנצחון היא הרבה מעבר ללחיצה נכונה על מקשי המקלדת. ואם חשבתם שאתם השקעתם זמן יקר שלא יחזור על מסעות בין דיסקטים וכונני זכרון, פיקסלים וכותרי משחקים חוצי ז'אנרים חכו שתכירו את האנשים שהפיחו חיים בתעשיית הארקייד העולמית. "כשאתה רוצה שהשם שלך יירשם בהיסטוריה, אתה חייב לשלם את המחיר" מסכם בילי מיטשל. אנחנו מדברים על "דונקי קונג", כן? מרתק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.