למה מגיע ל – "המתים המהלכים" להיות משחק השנה?!

סדרת הפרקים האפיזודים של "המתים המהלכים" הפתיעה את כולם כאשר מפרק לפרק רק הלכה וקיבלה ביקורות יותר ויותר אוהדות. על מנת להבין את גודל ההישג , צריך להבין שעד אז, Telltale, המפתחת של המשחק, נחשבה לחברה שהצליחה להחיות בעיקר סדרות הומוריסטיות של לוקאס ארטס כמו "סאם ומאקס" או "אי הקופים". לעומת זאת, כאשר היא ניסתה ליצור משחקים שמבוססים על סדרות דרמה או מתח כמו CSI או הסרטים של פארק היורה, התוצאות היו בדרך כלל מאכזבות עד מאוד.

סביר להניח שהפקת הלקחים מהכישלונות האלו ביחד עם הרצון להוכיח שעדיין יש להם את זה, הביאו את Telltale לשתף פעולה עם היוצר המקורי של הקומיקס, רוברט קירקמן, ולדאוג לא להיכשל פעם נוספת. מעבר לכך, סביר להניח שהיא הייתה צריכה לזכות שוב באמון של הוליווד (זכויות היוצרים נמצאות בידי Warner Bros) לאחר שדווקא שני המשחקים שפיתחה לפי זיכיון של Universal (פארק היורה ובחזרה לעתיד) לא נחשבו להצלחות ענקיות.

החלטות במקום חפצים

ההבדל הגדול ביותר בין "המתים המהלכים" לבין משחקי הרפתקאות אחרים מתבטא בכך שהעיקר הוא לא שילוב של חפצים עם הסביבה או אחד עם השני, אלא ההחלטות שהשחקן מקבל. העובדה ש – 99% מן הדמויות במשחק נמצאות במצב תמידי של סכנה קיומית, גורם לכך שההחלטות שהשחקן מקבל הן בעלות ההשפעה הגדולה ביותר על המשחק. מעבר לכך, יש זמן מאוד מוגבל לקרוא את כל האפשרויות ולבחור באחת מהן, כאשר גם חוסר החלטה נחשבת להחלטה. לסיום, אי אפשר לחזור אחורה, וכל החלטה שהשחקן מקבל היא בבחינת "נגעת נסעת", ולעיתים יש לה השפעה מכרעת על גורלה של דמות אחרת. (השחקן עצמו יכול למות בעיקר במהלך קטעי הפעולה הקצרצרים ולא בעקבות החלטה כזו או אחרת שקיבל) .

האינטראקציה המיוחדת הזו היא לדעתי הגורם העיקרי לכך שהמשחק מצא חן גם בעיני מי שלעולם לא התחבר לקווסטים, אף על פי שסביר להניח שגם האלימות הברוטאלית (אם כי לא ריאליסטית  במיוחד) והנאמנות לקומיקס עשו את שלהם.

דמויות עם נפח, ולא בגלל האוויר

עוד מאפיין חשוב של 'המתים המהלכים' הוא שכל הדמויות מודעות לחלוטין למצבם ולא יהססו להפגין רגשות כאלו ואחרים כלפי השחקן עצמו או דמויות אחרות. ברוב משחקי ההרפתקאות, גם בטובים שבהם, הדמויות כמעט שלא מפגינות רגשות אחת כלפי השנייה, אלא אם כן הדבר חשוב לפתרון של פאזל מסוים (תעזור לי לפתור את הסכסוך הישן עם הדמות ההיא אם אתה רוצה שאני אעזור לך). גם הזיכרון של הדמויות הוא מרשים במיוחד, ולעיתים הם יפגינו כלפי השחקן התנהגות מסוימות בגלל היחס שלו כלפיהן לפני פרק אחד או שניים.  כמו כן, השחקן עצמו נדרש לעיתים לפתור קונפליקטים של ממש בין דמויות כאלו ואחרות.

 נקודה נוספת בהקשר הזה היא שלמשחק אין בעצם אקספוזיציה , ואנחנו לא מודעים אפילו לכל ההיסטוריה של הגיבור אותו אנחנו מגלמים עד לשלב מתקדם מאוד במשחק!

אני רואה אנשים מתים בכל מקום!

לסיום המעלות של המשחק, אי אפשר להתכחש לעובדה שהוא משחזר בהצלחה את רוח הקומיקס והסדרה שמראות שגם בעולם מלא בזומבים , הדבר החשוב ביותר הוא עדיין הגורם האנושי והסיכון שאנשים מוכנים לקחת אחד עבור השני גם בעולם שרבים בו כבר איבדו צלם אנוש. למעשה, אני לא חושב שראיתי אי פעם משחק הרפתקאות שעוסק בנושא בסדר גודל שכזה ולא מהסס להקצין את הסיטואציות שוב ושוב מפרק לפרק, זו אולי גם הסיבה שככל שהסדרה התקדמה, כך ההתלהבות הביקורתית ממנה גדלה גם היא.

ובכל זאת לא הכול מושלם

למרות המהפכה שהמתים המהלכים בוודאי יצרה ועדיין יוצרת בז'אנר, יש עדיין מספר נקודות תורפה שחשוב להתייחס אליהן. ראשית, הגרפיקה אינה בסטנדרטים שאנחנו רגילים אליהם כיום : הגרפיקאים ניסו ליצור עולם שנראה כמו קומיקס, אבל לא בדרך הרגילה של "הצללת תאים" או בסגנון של Paper Mario, אלא באמצעות השטחת מאפיינים מסוימים בלבד אצל הדמויות או שימוש בקווי מתאר בולטים . הבעיה היא שלפעמיים המצלמה מתקרבת מדי אל אחת הדמויות ויוצרת פיקסליזציה מוגזמת שהייתה קיימת במשחקים לפני יותר מעשור! גם האזור שבו הדמויות יכולות לנוע לא תמיד מוגדר כפי שצריך, ויותר מדי פעמיים מצאתי את עצמי "מגרד" פינות בהילוך איטי… דווקא הממשק עצמו הוא מאוד נוח ולפעמיים שכחתי בגלל שאני משתמש גם במקלדת וגם בעכבר (משהו שאני בדרך כלל שונא לעשות), פשוט בגלל שלא הייתי צריך להזיז הרבה את הדמות כדי להגיע לאזורים החשובים במסך.

הנקודה השנייה שמתגלה כבעיתית רק בדיעבד, היא שרוב ההחלטות לא באמת משנות את העלילה מקצה לקצה, גם כאשר השחקן מצפה לכך (במיוחד בפרקים האחרונים). לכן, הרבה מאוד מבקרים כתבו שהיכולת של השחקן לבחור היא אשליה בלבד. ולמרות זאת,  אין ספק שהמשחק מצליח לשמור את השחקן ערני ודרוך לאורך כל אורכו, מכיוון שגם אם הבחירה של השחקן לא באמת משנה, ברגע האמת היא נראית גורלית להחריד. כפועל יוצא מכך, המשחק גם ייחשב לדי קליל בעיני שועלי קווסטים ותיקים, ואין אפילו זכר לחידות היגיון מעצבנות שבדרך כלל נועדות להאריך את אורך חייו של המשחק באופן מלאכותי…

25 דולר הוא מחיר מצחיק

לסיום, עם אתם מחובבי הסדרה / הקומיקס ועוד לא חשבתם לנסות את המשחק, זו בדיוק ההזדמנות שלכם. במחיר של חצי מרוב המשחקים בשוק, אתם מקבלים חוויה בלתי נשכחת שתחזיק אתכם לפחות לעשר שעות, לא כולל משחקים חוזרים שבהם תנסו לראות מה היה קורה אם. לא צריך לחכות לגרסת ה – DVD המורחבת כדי ליהנות מהמשחק, אם כי סביר להניח שזו אכן תהיה המהדורה האולטימטיבית ומתנת חנוכה מצוינת למי שלא ראה עדיין מספיק דם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.