ראלף ההורס – הביקורת החופרת

כל פעם שיוצא סרט שקשור באופן כזה לעולם משחקי הוידאו , אנשים מתחילים לעשות השוואות מול סרטים קודמים ולנסות למצוא משחקי מחשב שאפשר להפוך לסרטים באופן רציני יותר או רציני פחות. השבוע פורסם טור כזה בעין הדג / וואלה , וראיתי גם כתבה דומה באופן מחשיד בטיים אאוט (רד, תיזהר, יש לך חקיינים!) . אז לפני שאני ניגש לעניין, תנו לי להבהיר דבר אחד : ראלף ההורס הוא לא סרט בהשראת וידאו כזו או אחר, הוא סרט שמתרחש בתוך משחק וידאו, וזה הבדל עצום @#$! לפיכך, אם כבר צריך להשוות את ראלף ההורס לסרטים אחרים, זה אמור להיות אל מול סקוט פילגרים או טרון , לא לנסיך הפרסי ומורטל קומבט.

אחרי שהבהרתי את הנקודה הזו, אפשר לגשת לתכל'ס : מזה מספר שנים שדיסני למעשה המציאו את מחלקת האנימציה שלהם מחדש ועברו לייצר סרטי אנימציה מודרנים בתלת ממד. בניגוד לסרטים הקלאסיים שלהם שבדרך כלל מתבססים על סיפורים קלאסיים או תסריטים שנכתבו בהשראת תרבות האגדות והפנטזיה , הסרטים החדשים שלהם נוטים יותר לשאוב רעיונות מהתרבות הפופולארית : פגוש את הרובינסונים היה סוג של הומאז' לכל סרטי המסע בזמן, ואילו "בולט" היה שילוב נהדר בין סרטי "חיות מדברות" לבין סרטי גיבורי על. וכמו שאתם יכולים להבין, מאוד אהבתי את שני הסרטים האלו למרות שלא ראיתי אותם בקולנוע.

"ראלף ההורס" לוקח את המגמה הזו צעד אחד קדימה ונוגע בנושא שאולי מייצג יותר מכל את התרבות הפופולארית העכשווית, משחקי וידאו. הסאב טקסט של הסרט נוגע בהבדלים שבין הישן לחדש ובין הצורה בה אנחנו תופסים את הטוב המוחלט והרע המוחלט במשחקים האלו: ראלף הוא גיבור של משחק פיקטיבי מהימים הראשונים של מכונות הארקייד סטייל דונקי קונג, ולמרות שבתוך תוכו הוא באמת נשמה טובה, שאר הדמויות במשחק תופסות אותו רק לפי הסטריוטיפ של הגורילה הענקית שרוצה להחריב את הבניין במשחק. העובדה שהקוד לפיו ראלף מתוכנת גורם לו להרוס כל דבר שהוא נוגע בו , לא ממש עוזרת לו להתחבב עליהם, וכך הסטריוטיפ המעצבן שלו ממשיך לדבוק אליו.

בשלב מסוים נמאס לראלף להיות זה שאף פעם לא מציל את הנסיכה או זוכה במדליה, והוא מחליט ללכת להתחרות בתוך משחק FPS מודרני שנראה כמו שילוב בין Halo לבין Starship Troopers (אבל נקרא דווקא Hero Duty). וכמו תמיד, הדברים לא בדיוק מסתדרים כמו שראלף תכנן, בין היתר מכיוון שכאשר דמות עוברת ממשחק אחד למשחק אחר,  היא מן הסתם גורמת לתקלות בשני המשחקים , מה שעלול לשלוח את שניהם למגרש הגרוטאות של מכונות הארקייד…

את שאר עלילת הסרט לא אגלה מטעמי ספוילרים, אבל רק אציין שהיא לא כוללת שום דבר שלא ראינו קודם. הסאב טקסט והשאלות הקשות כביכול שהזכרתי קודם, אף פעם לא עולים אל מעבר לפני השטח כפי שקורה בסרטים כמו " מפלצות בע"מ " או "וולי". אם דיסני רוצה ליצור סרטים מהפכנים באמת, יש לה עוד לא מעט עבודה.

רטרו לפנים

גם אם מבחינה עלילתית הסרט לא מושלם, זה לא אומר שאסור להתלהב מהצד הוויזואלי והקולי שלו. לפני המעצבים עמדה דילמה לא קלה : כיצד מבצעים את ההפרדה הנדרשת בין עולם המשחקים של פעם לבין עולם המשחקים המודרני כאשר 95% מן הסרט נעשה באנימציה תלת ממדית מודרנית?! התשובה – עם הרבה מאוד Stop Motion, ניתורים, ואפקטים קוליים מתאימים, אם כי בשלב מסוים אני חייב להודות שזה מתחיל קצת לעצבן.

 למרבה המזל, שיתוף פעולה עם חברות כמו נאמקו, נינטנדו, סגה וקונאמי גורם לסרט להיראות אותנטי יותר הודות להופעות אורח של דמויות כמו זנגיף, ביסון, ד"ר אגמן ואפילו באוזר. אני מניח שאם מיקרוסופט הייתה משתפת פעולה, גם מאסטר צ'יפ היה משתתף, אבל מכיוון שיש בסרט סוג של גרסה נשית שלו, ייתכן שבדיסני פשוט לא רצו לבסס את אחד מסיפורי המשנה על דמות מוכרת מדי. כך או כך, אני לא חושב שקיים עוד סרט שבו מתקיים מפגש נוסטלגי בין כל כך הרבה גיבורים קלאסיים, ואולי לגודל של תאגיד כמו דיסני יש גם יתרונות לפעמיים.

עוד אספקט שאהבתי היא המוזיקה, שמתחילה בסגנון Chiptune עדין, ולאט לאט הופכת להיות מודרנית בסגנון הירואי  / פופ (לא יחדיו!), בהתאם לאופנות האחרונות שאנחנו רואים בעולם משחקי הוידאו, מה שמראה שהמעצבים ומוזיקאים אכן מכירים את העולם עליו הם מתבססים.

 אם יש קטע אחד שמפריע לאותנטיות של הסרט , הרי שזה חייב להיות העניין הזה שאנשים היום כבר מזמן לא מבלים שעות בתוך אולמות ארקייד , לא במשחקים קלאסיים, ועל אחת כמה וכמה לא במשחקים יריות מגוף ראשון… מצד שני, אם לוקחים בחשבון שהעברת הסרט לאיזו מסיבת מולטיפלייר סוערת או מאורת LAN, הייתה מחוררת את העלילה לחלוטין, אולי זהו ויתור שאפשר לסלוח עליו.

יש כבוד

בשורה התחתונה, ראלף הוא אולי לא סרט מושלם והוא לא מפוצץ את כל החושים כמו סקוט פילגרים או טרון הקלאסי (יחסית לזמנו כמובן), אבל הוא בהחלט ממשיך את המסורת של יוצרים מודרניים לקחת ברצינות את עולם משחקי הוידיאו. בתור מי שחי את התרבות הזו יום יום, אני חושב שזה דבר חשוב מעין כמוהו. כאשר יוצרים היום סרט על משחק מחשב / וידאו או בהשראת משחק מחשב, כבר אי אפשר לזרוק כל מיני חלקי עלילה ודמויות לבלנדר (אלא אם כן קוראים לך Resident Evil), ואפילו הוליווד  מבינה שאי אפשר להמשיך להתייחס בזלזול לחלק ניכר מהקהל שלה. אולי עוד יבוא יום ובו נתחיל להתלונן על עודף סרטים מהסוג הזה, אבל עד שזה ייקרה, תנו לי ליהנות מסרטים כמו ראלף בשקט!

תגובה אחת

  1. פינגבק:ראלף ההורס – הביקורת החופרת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.