Tales From Space: Mutant Blobs Attack

בשנים האחרונות אנחנו רואים תחייה מחודשת של המחשב האישי בתור בית למשחקים עצמאיים שנפלטו מן הקונסולות. בעוד סוני ומיקרוסופט דואגות שהמשחקים האלו אף פעם לא יופיעו על הקונסולה המתחרה,  הן בדרך כלל מתירות לשחרר את המשחקים האלו למחשב האישי. Rochard, Shatter,Twisted Shadow Planet,Bastion  ואפילו Super Meat Boy (שיצא לאקס בוקס חודש וקצת לפני המחשב האישי) הם רק חלק מהשמות הללו, ונראה שכל שבוע מתווספים עוד ועוד שמות לרשימה הזו. למעשה , כבר הפסקתי לספור את רשימת משחקי האינדי שקופצים לבקר בסטים כל יום ממקומות אחרים, כי הרשימה הזו פשוט ארוכה מדי…

[באופן מעט אירוני, האחראית לכך שיהיה אפשר לשחק את המשחקים האלו בנוחות היא דווקא מיקרוסופט שקבעה את התקן לגיימפדים על גבי המחשב האישי באמצעות שחרור המתאם האלחוטי למחשב שמאפשר לחבר עד ארבעה בקרים שונים של האקס בוקס 360.]

אז היום רציתי לדבר על משחק שהגיע בכלל מה – Vita ומתהדר בשם המסורבל משהו שמופיע בכותרת של הפוסט הזה. מדובר בעצם בהמשך למשחק שיצא בזמנו ל – PSN (ולא הגיע למחשב), אך ההמשך הזה שונה מכיוון שהוא עושה שימוש במסך המגע של הויטה בנוסף לשליטת פלטפורמה קלאסית. במחשב האישי הוחלף מסך המגע בעכבר , והחוויה עצמה אכן שונה מאוד מהשילוב הרגיל של מקלדת ועכבר שאנחנו מכירים ממשחקי יריות דו או תלת ממדים.

סיפור העלילה, אם אפשר לקרוא לו כך, עוקב אחרי בועה מוטנטית שנפלטה ממעבדה סודית והחלה לזרוע הרס בכדור הארץ . הסיפור מהווה הומאז ברור לסרטי אסונות קלאסיים שהיו פופולארים בשנות החמישים והשישים : בני האדם מוצגים כיצורים טיפשים שאוצר המילים שלהם מורכב משתי הברות בלבד. הבועה גם היא לא חכמה גדולה, אבל היכולות הפיזיות שלה מספיקות בעבורה בכדי להערים על בני האדם ולהשמיד את כל הארסנל הצבאי שנשלח להילחם בה, החל מחיילים פשוטים, דרך טנקים ועד למטוסים.

המשחקיות עצמה היא כאמור משחקיות פלטפורמה קלאסית, אך ככל שהבועה מעכלת יותר עצמים מסביבתה , כך היא גודלת ומסוגלת לעכל עצמים יותר ויותר גדולים. אם זה מזכיר למישהו את סדרת Katamari, זה ממש לא במקרה, ונראה שהמשחק שואב השראה כבדה מהסדרה המפורסמת של דור הקונסולות הקודם.

מדי פעם ופעם, הבועה תתקל במכשול אותו ניתן להזיז באמצעות העכבר כמו למשל קיר או משטח כולשהו. התזוזה נעשית בדרך כלל על ידי לחיצה במרכז המכשול וגרירת העכבר מעלה מטה, או עם / נגד כיוון השעון. בדרך כלל לא נדרשת קורדינציה מדויקת במיוחד, למעט מספר מקרים פעם נאלצתי להחליף את הגיימפד במקלדת למשך מספר שניות… בנוסף ליכולת הזו, הבועה יכולה להתקרב או להתרחק מחפצים מגנטים שנמצאים בסביבה. היכולת הזו שימושית במיוחד כאשר רוצים להגיע למקום גבוה במיוחד שקפיצה רגילה אינה מספיקה כדי להגיע אליו. לבסוף, ישנם גם קטעים מסוימים בהם הבועה מתמלאת באוויר ויכולה לרחף בחופשיות ברחבי השלב עד שתגיע לשער שיחזיר אותה חזרה למצב המקורי.

אין אתגר, יש Leaderboards

בתור מי שאוהב לאתגר את עצמו , גיליתי ש- Tales הוא משחק קל למדי. אפשר לספור על יד אחד את מספר הקטעים שבאמת דורשים לנסות אותם שוב ושוב כדי להצליח. אפילו שלבי הבונוס לא באמת מאתגרים ולא מוגבלים בזמן כמו בכמעט כל משחק אחר. בסופו של דבר, האתגר האמיתי מתבטא בלוחות השיאים, ה  – Leaderboards : ככל שמסיימים את השלב מהר יותר ובולעים יותר דברים, כך מקבלים יותר נקודות בונוס. כרגע נראה לי שיש בסך הכול כמה אלפי שחקנים בלוחות, ואם אתם רוצים להתברג במאה הראשונים, זו הזדמנות טובה לעשות זאת לפני שיש מבצע כזה או אחר על המשחק.

מבחן המחיר

בשביל 8$, אתם מקבלים משחק עם 24 שלבים קצרים יחסית שאפשר לסיים בחמש או שש שעות. מי שאוהב את הסגנון או האווירה של המשחק (שכחתי לציין את המוזיקה והקריצות למשחקי אינדי אחרים), לא יכול לפספס כאן. אבל מי שמחפש תמורה למחיר, יכול למצוא עשרות משחקים ארוכים ומאתגרים הרבה יותר במחיר זהה. (בין היתר ב – Humble Bundle  האחרונה). בכל אופן, אם אתם תופסים את המשחק באחד המבצעים היומיים של סטים, אין ספק שהוא שווה את הכסף והזמן שלכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.