ביקורת – Indie Games The Movie

ביום שבת לפני שבוע וחצי, הצטרפתי לחברי GameIS להקרנה מיוחדת של Indie Games The Movie  על גג ה – HUB בתל אביב. מאחורי הקלעים היה מדובר במבצע מרוכב למדי מכיוון שהמפיקים של הסרט שלחו עותק Blueray  אמריקאי שהצריך מכשיר PS3 אמריקאי, אבל בסופו של דבר ההקרנה עברה בצורה כמעט מושלמת בלי תקלות מיותרות. הסרט אמנם לא היה עם כתוביות מן הסתם, אבל מכיוון שמדובר בסרט שרובו מורכב מראיונות, איכות הסאונד הייתה מצוינת ואני מניח שרוב היושבים בקהל הצליחו להבין כמעט כל מילה.

הסרט מציג את תהליך הפיתוח של שלושה משחקי אינדי ידועים למדי : Braid, Super Meat Boy ו – FEZ, כאשר FEZ היה  המשחק היחיד מבין השלושה שלא יצא עדיין בזמן סיום הפקת הסרט.

קל באימונים – קשה בקרב

למרות שהמפיקים היו יכולים לעשות לעצמם חיים קלים ולהתמקד באספקטים הטכניים של פיתוח משחקים, הם החליטו להתמקד דווקא בחלקים המעניינים יותר של הפיתוח : כיצד התפתח הקונספט הראשוני של כל משחק, מה היו מקורות ההשראה שלו, ובעיקר – כיצד מתמודדים היוצרים עם הצורך לעשות בעצמם את רוב יחסי הציבור מא' ועד ת'.

באחד הקטעים היותר חזקים בסרט , רואים את טומי, המתכנת של Team Meat צורח על הטלוויזיה שלו לאחר שהוא לא מוצא את Super Meat Boy על ה – Dashboard  של האקס בוקס ביום ההשקה, מה שאומר שהשחקנים חייבים לחפור בתוך התפריטים של הקונסולה כדי למצוא אותו… דבר שיכול להוריד בצורה ניכרת את המכירות של היום הראשון.

קשיים אחרים איתם נאלצים המפתחים להתמודד הם עזיבה של חברי צוות אחרים, גיימרים מטורפים שלא רואים בעיניים שום דבר חוץ מתאריך השחרור של המשחק (במקרה של Fez) ואפילו ביקורות מ – 24 השעות הראשונות שלא מצליחות להציג את המשחק כפי שהוא באמת (במקרה של Braid).

נקודה מעניינת נוספת המוצגת לכל אורכו של הסרט היא העובדה שכל אחד מהיוצרים מרגיש כי המשחק שלו מייצג את האופי שלו בצורה הטובה ביותר, ולכן הם לא צריכים לענות לעצמם על השאלה האם גיימינג הוא אכן יותר מאוסף של גרפיקה, צלילים וממשק.

מה קורה כאן?

אם יש נקודה אחת שהפריעה לי בסרט, זו העובדה שהוא כמעט ולא מספק חומר רקע למי שמעולם לא שיחק במשחקי וידאו או מחשב, ובוודאי שבמשחקים עצמאיים. כל המשחקים שמוצגים בסרט יצאו בתחילה באופן בלעדי לאקס בוקס, אבל הסרט לא טורח להסביר מדוע יש לאקס בוקס השפעה גדולה כל כך על מכירות של משחקי אינדי או מדוע יוצרים עצמאיים רואים את הצורך לצאת לדרך עצמאית ולא לעבוד באחת מחברות הפיתוח הגדולות בסביבה בטוחה יותר מבלי לעשות מרתונים של תכנות באמצע הלילה.

ייתכן שהסיבה העיקרית לכך היא ההחלטה לתת למרואיינים לדובב את עצמם, כאשר הבמאי נמצא על תקן המנחה הבלתי מתערב 99% אחוזים מן הזמן. מצד אחד, אני ממש לא מחובבי הסרטים הדוקומנטריים שבהם  המנחה עסוק בעיקר בהפגנת ידע וירי של מושגים לכל עבר, אבל מצד שני, היה אפשר בהחלט לכלול הקדמה לא מזיקה של חמש או עשר דקות על הנושא.

איפה דני?

עוד דבר שקצת הפריע לי, אם כי במידה פחותה, הוא המחסור בהתייחסות למוזיקה של המשחקים. המלחין של סופר מיט בוי, Danny B, הוא אחד האנשים הידועים והמוערכים ביותר בתעשיית האינדי , אבל הסרט לא עושה שום ניסיון אפילו להזכיר אותו כגלגל העזר השלישי של Team Meat. עוד החלטה תמוהה : במקום להשתמש במוזיקה של המשחקים עצמם, הוחלט להלחין מוזיקה בהשפעת המוזיקה המקורית לסרט עצמו. המוזיקה הזו לא רעה, אבל היא גם לא מיוחדת כל כך, וממש לא תורמת להבנת הקשר העמוק שבין משחקים לפסקול שלהם. האם מפיקי הסרט פחדו שמוזיקה בסגנון 8 ביט תגרום לחלק מהצופים לחשוב שהם הגיעו בטעות לשנות השמונים? ואפילו אם כן, האם זה בהכרח רע?

שווה צפייה

למרות הביקורת שלי על הסרט, בסופו של דבר, הוא בהחלט שווה את המחיר שדורשים עבורו בסטים, 9.99$, קצת יותר מכרטיס קולנוע, רק שכאן אתם מקבלים עותק דיגיטאלי של הסרט ב – HD שאפשר לצפות בו מספר בלתי מוגבל של פעמיים.

2 תגובות

  1. Lee

    אני מניח שהמניעה העיקרית משימוש במוסיקה המקורית של המשחקים היא זכויות יוצרים. מקובל לשלם תמלוגים על פסי קול וכנראה יוצרי הסרט לא רצו להכנס עם חלוקת רווחים או פשוט חשבו שהעניין לא רווחי.

    מכיר לי סרט דוקומנטרי שראיתי על קורט קוביין סולן נירוונה. כל הסרט מלא בשירים שנשמעים כמו, אבל לא נירוונה. בחלקם יכולת לזהות בוודאות כמו איזה שיר מקורי של נירוונה הם היו צריכים להשמע.

  2. יכול להיות שאתה צודק, אבל רוב המוזיקאים הם גם כן יוצרים עצמאיים , ואני חושב שאין אחד מהם שלא היה מוכן שיוסיפו את הפסקול שלו תמורת חשיפה כזו. הסרט הוקרן בהרבה מאוד פסטיבלים בעולם לפני שהוא הוצע למכירה והקרנות פומביות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.