ביקורת : Shatter

סצנת האינדי תמיד ידעה לקחת משחק ארקייד קלאסים ולהעניק להם טיפול קוסמטי של "הדור הבא" בכל מה שקשור לגראפיקה וכמות האקשן על המסך. למרות זאת, לא הרבה משחקים העיזו למתוח את גבולות המשחק המקורי עליו הם מבוססים כמו ש – Shatter עושה לארקנויד / פופקורן או אפילו Breakout. כשהופכים משחק למורכב יותר, תמיד קיים הסיכון שכל המוסיף גורע והמשחק יהפוך להיות יותר מדי קשה לשליטה או מסורבל. Shatter עובר מעל המשוכה הזו בהצלחה מרובה ולמרות שאפשר לסיים אותו בכמה שעות, האפשרות להמשיךולהתמודד מול ניקודים של שחקנים מרחבי הרשת מפצה על כך.

(טריילר למשחק)

המטרה הראשית ב – Shatter היא עדיין לעבור בין מסכים שונים ולפוצץ את כל הקוביות על המסך באמצעות מחבט וכדור.  ההבדל העיקרי משאר החברים בז'אנר מתבטא בחופש הפעולה שהמשחק נותן לשחקן. בראש ובראשונה, אתם קובעים כמה כדורים אתם רוצים על המסך בו זמנית. מן הסתם קשה יותר לשלוט בכמה כדורים ביחד, אבל אם אתם רוצים להגיע לניקוד כמה שיותר גבוה, זו הדרך הכי בטוחה לעשות זאת.

גם השליטה על עולם המשחק היא מהפכנית : המחבט שלכם יכול לשמש כמעין מפוח הנושף אוויר ולגרום לכדור לנוע הרחק ממנו  או כמשאבה שתגרום לו דווקא להתקרב יותר. מכיוון שרוב הקוביות במשחק משחררות נקודות אנרגיה הנעות יחד עם הכדור, הן מתרחקות ומתקרבות בהתאמה ביחד עם הכדור ובהתאם לאפקט אותו המחבט משרה. לכאורה אפשר להשתמש במפוח על מנת לא לאבד לעולם את הכדור , אבל בפועל שימוש קבוע במפוח יגרום לכך שהכדור ינוע תמיד באותו המסלול ובשלבים מסוימים המשמעות היא שהמשחק יתקע בלופ אינסופי.

נקודות האנרגיה אשר ממלאות את המד של המחבט מאפשרות ליצר סביבו מגן שתפקידו להגן מפני קוביות אשר התנתקו מקוביות אחרות וינועו לעברו במהירות. קוביה אשר תדחוף את המחבט אחורה תגרום לו להעלם לכמה שניות. בשלבים הראשונים זו לא בעיה גדולה, אבל ככל שהמשחק יתקדם, השלב יעשה צפוף יותר וכל שניה עלולה להיות קריטית על מנת לתפוס את הכדור בזמן. כאשר מד האנרגיה מלא לגמרי המחבט יכול להיכנס למצב "Bullet Time" בו הוא יורה פרצי אנרגיה המשמידים קוביות בקצב גבוה במיוחד תוך כדי כך שהמשחק כולו עובר למעין הילוך איטי. מעבר למה שהמחבט עצמו יכול לעשות, יש בשאטר גם חיזוקי כוח המופיעים בתדירות גבוהה במיוחד – חלק מהם מכפילים את הנקודות, חלק הופכים את הכדור לחזק יותר וחלק פשוט ממלאים את מד הכוח.

אם נדמה לכם שהמשחק נותן לשחקן יותר מדי כוח בידים, אתם צודקים במידה מסוימת : את רוב השלבים ניתן לעבור בכמה דקות בודדות ועד שלא מאבדים את כל הכדורים , המשחק לא מסתיים (אפילו אם המחבט נעלם לכמה שניות). אפילו אם כן הצלחתם לאבד את כל הכדורים, תוכלו פשוט להתחיל מתחילת העולם הנוכחי. רוב הבוסים גם כן לא קשים במיוחד ועיקר המאמץ הוא לחכות עד שיהיה ניתן לפגוע בהם בנקודות התורפה (לפעמיים זה דורש פעולה מצידכם כמו פגיעה באזור מסוים). החדשות הטובות בהקשר הזה הן שלאחר שמשחקים בכמה עולמות, אפשר לפתוח מצב של מתקפת זמן , מצב אינסופי ומצב של שלבי בונוס (בו שולטים בכמה כדורים בו זמנית עד שמפספסים את כולם). למרות שכל המצבים האלו הם לא חלק "מהסיפור" של המשחק , הם מספקים הרבה יותר אתגר מכיוון שכל הזמן נופלות עוד קוביות לשטח  והשלב נעשה מאוד צפוף. את הניקוד במצבים האלו אתם יכולים להשוות לשיא הקודם של עצמכם או לשיא של משתמשים אחרים ב- Steam (חברים או כולם). רק חשוב לשים לב שאתם תחת הפילטר הנכון.

הגראפיקה ב – Shatter היא גם לא בדיוק מה שאנחנו רגילים לראות ברוב משחקי הרטרו של הדור הנוכחי : לפעמים המעצבים מעמיסים כל כך הרבה אפקטים ופיצוצים על המסך עד שקשה לראות מה בדיוק קורה. כאן לעומת זאת יש הפרדה (קונטרסט) מצוינת בין הרקע לשטח המשחק והאפקטים שישנם לא מוגזמים מדי. גם האפשרות להשתמש בAnti Aliasing  תורמת בהחלט ולמעשה משכיחה לחלוטין את העובדה שהמשחק בכל זאת רץ על מנוע תלת ממדי (לא רואים את הגבולות של האוביקטים השונים על המסך). העיצוב של הבוסים הוא ללא ספק  יצירתי במיוחד – רובם נראים כמו תמנונים ענקיים  ומתכתיים ויש כאן קונוטציה ברורה לבוסים הענקים ממשחקי החלל של פעם.

ועכשיו הגענו לחלק האהוב עלי : המוזיקה – פס הקול של המשחק הוא אחד מהטובים אם לא הטוב ביותר ששמעתי בשנים האחרונות. כבר מזמן התייאשתי לנסות להגדיר אותו במדויק, אבל אולי "טכנו מלודי" זו הגדרה מספיק טובה. כל רצועה במשחק מתאימה לעולם (סדרת שלבים)  אליו היא נכתבה והיא מגיעה לשיא בערך לפני הבוס. לא פחות מגאוני! נכון שאין ממש אפקטים חוץ מהמוזיקה, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה לשמוע את המילה "Power Up" עשרים אלף פעם… זה אולי המקום לגלות לכם סוד קטן – למרות שאפשר לקנות את המוזיקה בנפרד ובאותו מחיר של המשחק המלא , יש ברשת מספר תוכנות המסוגלות לפתוח את קבצי המוזיקה של המשחק ולהמיר אותם לMP3. (ברגע שתדעו איפה המשחק הותקן, זה קל מאוד…)

לא שיחקתי בגרסת הPS3 (ביקורת של אתר OGlive), אבל על פניה, קשה למצוא פגמים בהסבה למחשב למעט העובדה שמקשי ברירת המחדל מאוד לא נוחים וצריך לכוון אותם מתוך ה – Setup של המשחק. פעולות הנשיפה והשאיבה מתבצעות דרך שני כפתורי העכבר ואילו את שאר הפעולות מבצעים באמצעות שלושה מקשים על המקלדת  (אני אישית מעדיף את Z,X,C). הזזת המחבט נעשית גם כן באמצעות העכבר והיא בדיוק ברגישות המתאימה.

לסיכום, אם תתעלמו מהעובדה שהמשחק האמיתי כאן מתחיל אחרי שהמשחק הרגיל הסתיים, Shatter הוא כנראה הדבר הכי טוב שקרה לז'אנר הכדור והמחבט (Bat & Ball) מאז שנות ה80. אם חוסר היכולת לשחק עם שחקן אחר מרחוק (אפשר על אותו המחשב) היא התלונה היחידה המשמעותית שלי עליו, אתם יכולים להבין לבד למה מדובר במשחק ארקייד שפשוט אסור לפספס. כרגע המשחק זמין אך ורק ב Steam במחיר של 9.99$ (נמאס כבר לעגל סנטים כל הזמן) ולמרות שזה לא המחיר הכי זול למשחקי מהסוג הזה, ממש לא כדאי לחכות למבצע הבא כדי לשחק בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.