כולם נגד כולם

זה לא סוד שכבר כמעט חודש שאני מפרסם טור חדשות על משחקי פייסבוק ב – Vgames . זו אולי הפעם הראשונה בה אני "זוכה" לכל כך הרבה טוקבקים. קל מאוד להבין מדוע שחקנים רבים רואים במשחקי פייסבוק משחקים נחותים יותר , אבל הרבה יותר מעניין לראות את הדעה בתוך התעשיה לגבי הנחשול החדש שנקרא "משחקים חברתיים" (בהם נכללים גם משחקים כגון טריוויאן, ואיקרים אשר מתבססים רבות על שיתוף פעולה בין שחקנים) . מסתבר שמה שהלך בGDC (ועידת מפתחי המשחקים השנתית) היה הרבה יותר מסתם שנאה או איבה, אולי המילה בגידה תתאים יותר על מנת לתאר את התחושות שהרגישו חלק מהמשתתפים. המפתח הראשי של Civilization 4 כתב טור עוקצני במיוחד (ותודה למשחקיה) בו הוא מחלק את התעשיה לשני חלקים או צדדים.

הצד הראשון בו נמצאים מפתחי המשחקים החברתיים מייצג את הרצון לעשות רווח מהיר באמצעות מדידה מדויקת ומחושבת עד אימה של כל הפעולות אותם השחקנים מוכנים לעשות שוב ושוב. רבים מהמשחקים החברתיים כך כל מבליטים את הצד החברתי עד שהשחקנים מבצעים פעולות עבור החברים שלהם לא בגלל הפעולה המהנה שבמשחק עצמו, אלא בגלל שאחרת הם פשוט יחושו תחושה של אשמה. כל זה מצטבר בסופו של דבר לכסף וירטואלי אשר בלעדיו קשה מאוד לבצע חלק מהפעולות הללו. במקרים מסוימים, החוקיות הפנימית של המשחקים יכולה להגיע לאיזון אך ורק כאשר משתמשים בכסף וירטואלי.

הצד השני הוא הצד "הטוב" בו נמצאים בערך כל השאר. השאר רוצים לייצר משחקים אמיתים בשביל ההנאה של השחקנים ולא בשביל הכסף. Jesse Schell מאוניברסיטת קרנגי מלון הדגיש את האבחנה הזו ואף פנה לקהל ואמר לו ש – "אתם יודעים לאיזה צד אתם שייכים".

חשוב להבין שהאיבה בין הצדדים נוצרה בין היתר בשל העובדה שכמה אייקונים בולטים של התעשיה כמו למשל סיד מאייר (היוצר המקורי של Civ) עובד היום על משחקים לרשתות חברתיות. יותר מזה, במהלך הכנס נאמר לפחות פעם אחת כי המשחקים החברתיים הם למעשה משחקים עצמאיים, וכנראה שהאמירה הזו הייתה הקש ששבר את גב הגמל.

בתור צופה מהצד, קל להבין את המרמור שחשים רבים מהמפתחים : הרבה מאוד משחקים חברתיים מעתיקים בצורה בוטה משחקים קיימים, אך מגבילים את השחקנים בכך שהם נותנים להם לבצע רק מספר מוגבל של פעולות כל פעם אלא אם כן הם מוכנים לשלם. למעשה מדובר כאן בשבירה של המודל הישן לפיו רק פעולותיו של השחקן קובעות את ההתקדמות שלו, ולא המצב הפיננסי שלו בבנק… חברות כגון בליזארד המייצרות משחקים מרובי משתתפים בהם דמי החבר נקבעים מראש נלחמות כבר שנים בתופעות של כורי זהב וירטואלים שכל תפקידים להרוויח כסף ואוצרות עבור שחקנים אחרים תמורת תשלום.

מצד שני, קל מאוד להיות תמימים, אבל האמת היא שבתעשיה המסורתית מעולם לא היו כל כך הרבה משחקי המשך כושלים ואפויים למחצה כפי שיש בשנים האחרונות, וזה עוד בלי להזכיר מערכות הגנה מטופשות שבחלק מהמקרים הופכות 60 דולר במטבעות אמיתים למטבעות שוקולד מהסוג הנחות ביותר (מטבעות שאין להם ערך אמיתי)…  מעבר לזה,  לא חסרים משחקים חברתיים שמנסים לעשות משהוא שונה ויוצאים מהשבלונה המוכרת. קחו למשל את Snap Escape, משחק בו אתם מקבלים בונוסים כאשר החברים שלכם מצליחים לנחש בצורה נכונה אלמנטים שהדבקתם לתמונות אישיות מהפרופיל.

לסיכום, אני חושב שהאמת נמצאת אי שם באמצע . נכון, יש בפייסבוק ושאר רשתות חברתיות אלמנטים מעצבנים להחריד (כמו 30 הזמנות לפארמוויל מאנשים שלא החלפתם איתם מלה אף פעם 🙂 ), אבל מפה ועד להפוך את המשחקים החברתיים לאויב שיטביע את התעשיה, הדרך עוד ארוכה. מרבית המפתחים מנסים בכל זאת לפתח ולשפר משחקים קיימים  ואני בטוח שלא כל אלו שנטשו את החברות המסורתיות עשו זאת על מנת להפוך את עצמם למיליונרים תוך יום. בדיוק כמו שסרטים כמו המסור 5 נמאסו בסופו של דבר על הקהל (הסרט נחשב להכי פחות רווחי בסדרה), כך משחקים גרועים שרק יפתו את השחקנים לזרוק עד כסף בלי לחדש שום דבר יגוועו בסופו של דבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.