ארכיון הקטגוריה: מוזיקה

בקטנה (?)

אוסף של דברים שרצים לי בראש…

הוידיאו של פאנל עיתונאות המשחקים בו השתתפתי – רציתי שוב להודות לכמה עשרות האנשים שהגיעו והקשיבו למה שיש לנו להגיד. עם יד על הלב, אתם אלו שגורמים לנו להמשיך במסע הצלב שלנו על מנת שיתחילו להתייחס לתרבות הגיימינג כתרבות שווה .

מחשב עם מסך 42 אינץ  – סוף כל סוף סידרתי את הסלון. מחסני חשמל טענו שהטלוויזיות של פיליפס תומכת בכתוביות בעברית לסרטים דרך ה – USB. הסתבר שזה שקר וכזב , אין שום עדכון קושחה שמתקן את זה , לא באתר של פיליפס העולמית ולא באתר של אלקטרה והם פשוט מוכנים להחליף את הטלוויזיה למי שמתלונן (שיטת מצליח). יש להם מזל שבסוף גיליתי שהרבה יותר קל לחבר את המחשב עם כבל HDMI. הפאק היחיד הוא שצריך כל פעם להגדיר את האודיו כך שייצא דרך הכרטיס מסך לכבל, אבל זה ממש בקטנה.

אגב, יש לי הקלטה שלהם שמוכיחה שהם משקרים כך שהם לא יכולים לתבוע אותי על הוצאת דיבה…

כל אופן, עכשיו אני יכול לשחק בכל המשחקים האלו שלא קניתי לאקס בוקס בגלל המחיר דרך Steam Big Picture. היה לי גם דיון בפייסבוק עם מישהו , האם יש מקום להמשיך ולקנות בסטים , או שצריך לקנות בלעדית ב – GOG בגלל שאין להם DRM. אני טוען שלא צריך להיות יותר קדוש מהאפיפיור וסך הכול סטים נותנת כבוד לגיימרים , במיוחד שהם מספקת להם עוד ועוד פתרונות שהופכים את הקונסולות למשהו שכמעט אין בו צורך אם אתם לא משחקים כל כך הרבה במשחקי AAA (כמוני).

רוק בנד 3 – לעזאזל עם זה, למה אין למשחק Tutorial   נורמאלי. למה אני צריך לנחש שהכפתורים של התווים (הצבעוניים) לא עובדים בלי שלוחצים גם על המפרט בו זמנית בגיטרה של הטלקסטר. כל מקרה, כיף של דבר, למרות שאני בספק אם אני אלך אל מעבר לשלבי האימון הקלילים יותר. עכשיו רק נשאר להזמין כבל של רוקסמיט מחו"ל שמתחבר לגיטרה אמיתית ולנסות את הדבר האמיתי…

הדיסק של רוק בנד ביטלס – החצופים מפיסי גיימס לא ענו למכתב מעורך דין , לא שממש אכפת לי, אני מוכן לחכות עד שהמשחק יגיע לגיימס און דימנד. המחשבה שמטרידה אותי היא שרשת שבדרך כלל מקבלת המון פידבק חיובי (ראו בזאפ) מרשה לעצמה לזלזל בלקוח אחד בגלל שהיא אומרת לעצמה שאחר כך יבואו עוד 99 לקוחות מרוצים. בסדר, אני יודע שככה עולם העסקים עובד וידה ידה ידה , אבל זה עדיין די – מעט – מאוד פוגע.

אגב, מאז הפעלת הדיסק, הפעלתי כמה דיסקים אחרים (כי האקס בוקס הפך מן הסתם לנגן DVD שלי על הטלוויזיה שהזכרתי מקודם) , שום סריטה ושום נעליים.

מפגש ראשון של קבוצת הדיון בפייסבוק – ביום ראשון שעבר ערכנו מפגש מצומצם של כמה אנשים. בין היתר היו הרצאות על הגבול המטשטש בין אנימציה שמבוססת על משחקים ובין העולם האמיתי (בן X שהזכרתי בפוסט הקודם הוא דוגמה מצוינת), ייצוגים להטב"ים במשחקי מחשב ובמיוחד בסדרת גבריאל נייט, למה קשה לפתח משחקים במדינת ישראל, והרצאה אחרונה שלי כיצד מוזיקה של משחקי מחשב משפיעה על התרבות הפופולארית.

הבאתי כדוגמה את כל השירים של Poets of the Fall  מאלן וויק ומקס פיין 2 שנכנסו לאלבומי אולפן שלהם וגם את Talk  של קולדפלי שהוא בעצם מחווה ל – Kraftwerk. כמובן שלא שכחתי גם את קובי של דפנה והעוגיות שעליו כבר הרחבתי לפני כמה פוסטים (בחלק מההופעות החיות הקטע של מריו דווקא לא מופיע אגב). בכל אופן,  מישהו אמר לי שחלק מחברי הלהקה מתעסקים עם אמולטורים בזמנם הפנוי, כך שזה לא ממש מפתיע…

ביקורת : סימפוניה

מרבית משחקי הקצב כיום הם משחקים בהם השחקן צריך לעקוב אחרי תווים וללחוץ על הצבע הנכון כאשר תו בצבע מסוים פוגש את הצבע המתאים לו. משחקים אחרים כמו OSU או Theatrhythm Final Fantasy משתמשים בעיגולים המייצגים מקצבים, אבל העיקרון עצמו דומה.

זוהי בדיוק הסיבה ש -"סימפוניה" הוא משחק כל כך מתבקש : הוא לא דורש מהשחקן להיות בעל חוש קצב מצוין או לנגן על גיטרה מפלסטיק, אלא פשוט להינות מהמוזיקה שאותה הוא אוהב. כל מוזיקה מתורגמת לשלב סטייל פולשי החלל, כאשר בסאבטקסט של המשחק, משולבת עלילה אודות שדים שחטפו את המלחינים האהובים על השחקן והכריחו אותם להלחין ועוד ועוד עד כלות הנשמה… השחקן צריך להציל את אותם מלחינים , ותוך כדי כך לחשוף עוד ועוד עמודי תווים. כל עמוד תווים חדש, פותח רמת קושי חדשה ושלבים מאתגרים יותר, אפילו על שירים שכבר שוחקו בעבר.

הגרפיקה בסימפוניה אמנם בסיסית, אבל המראה הניאוני שלה מזכיר מאוד משחקים ישנים או משחקי אינדי אחרים כדוגמת Super Cross Fire. המשחק מן הסתם תומך ב – 1080 ועדיין רץ מצוין גם על מחשבים ישנים.

אם אין לכם אוסף גדול של קבצי MP3, עדיין תוכלו להנות ממבחר של מנגינות אלקטרוניות שיכניסו אתכם לאווירת החלל המתבקשת.

אבל למשחק יש גם צדדים רעים : לדוגמה, מערכת הנשקים שלו מסורבלת בצורה שלא תאמן, ולפעמיים למרות שמגיעים לניקוד הנדרש, לא מקבלים את הבונוסים שמאפשרים לשדרג את הנשקים. זהו אמנם משחק שאפשר לשחק בו חמש דקות כל פעם, אבל כדי לראות את כל מה שיש לו להציע, תצטרכו להשקיע בו כמה עשרות שעות, ואני לא מגזים…

בווידאו שלפניכם, בחרתי את השיר המחאתי משהו "אני הקול" של שיטי סיטי (להקה של יוצאי ברית המועצות שהתפתחה בעכו ושרה בעברית במבטא רוסי כבד). לפני כמה ימים הלהקה הזדהתה פוליטית עם מפלגה מסוימת, אבל ראוי לציין שאת הוידאו הקלטתי לפני הזיהוי.

לרכישת המשחק בסטים

לדף של שיטי סיטי בבאנדקאמפ

 

 

האם רובוטים חולמים על בחורות חשמליות?

Girls Like Robots הוא משחק חדש שמופץ על ידי אתר האנימציה המחתרתי משהו למבוגרים, Adult Swim.

שלא כמו מרבית משחקי החשיבה שבשלב מסוים משרים על השחקן תחושה של לחץ ופאניקה, אני חייב להודות ש – GLR הוא בדיוק ההפך הגמור, והוא הצליח להרגיע אותי במובן כמעט ZENי בתקופה לא קלה בכלל בחיים האישיים שלי.  אחת הסיבות לכך היא שהמשחק מעודד את השחקן לבטל את הצעדים האחרונים שלו ולשפר את המצב שלו לפני שהוא מגיע למצב מתוסבך יותר ול – Game Over.

הרעיון הוא פשוט ומזכיר קצת את חידות ההיגיון בפסיכומטרי : בנות אוהבות רובוטים, אבל הן לא אוהבות חנונים (Nerds). התפקיד שלכם הוא לסדר רובוטים, בחורות, חנונים ושאר אורחים שקופצים לביקור על גבי הלוח. כל שילוב טוב מעלה את רמת האושר הכוללת, וכל שילוב רע, מוריד אותה. בסופו של דבר, יש רמת אושר מסוימת שצריך להגיע אליה כדי לעבור לשלב הבא, והניקוד בשלב ניתן בהתאם (כמו ב – 99% ממשחקי הטאצ').

את האווירה המאוד מרגיעה והלא אלימה של המשחק, משלימה מוזיקה בסגנון קלטי , וקשה לחשוב על מוזיקה אחרת שהייתה יותר מתאימה למשחק הזה.

למרבה הצער, המשחק זמין כרגע אך ורק ל – iOS ולמק, אבל בעתיד הוא אמור לצאת גם למחשב ורצוי שתצביעו לו ב – Steam Greenlight. ללא ספק מדובר באחד ממשחקי הטאצ' חשיבה הטובים שראיתי השנה!

להורדת המשחק מהאפסטור במחיר של 12 ש"ח פחות עשר אגורות…