ארכיון הקטגוריה: Playstation 4

המתים המהלכים – עונה שלישית (ANF)

מאז המשחק המקורי של המתים המהלכים ששם את Telltale  על המפה והראה לנו איך אפשר ליצור סיפור אפקטיבי שפונה לגיימרים מכל הסוגים והמינים, המשחקים של החברה זכו ליחס מאוד מעורב : לא מעט התאכזבו מכך שמבחינת המשחקיות הם נשארו במקום והמנוע הגרפי לא ממש עבר שדרוגים משמעותיים (גרוע מכך – לאחרונה הוא אף גרם לבעיות בכרטיסים גרפים מסוימים( ,חלק טענו שגם מבחינה עלילתית הם הידרדרו עם השנים והכתיבה היא כבר לא מה שהייתה פעם.

למרבה המזל, הנטייה של טל טייל ללכת על מותגים מאוד מוכרים (בדרך כלל) מעולם התרבות הפופולארית ולהוציא את המשחקים שלה לכל המכשירים הקיימים, כולל טלפונים חכמים, הבטיחה שהיא תמיד תוכל למצוא לה קהל יעד, אבל הביקורת המשיכה  (למרות שהדירוגים של המבקרים וגם של השחקנים ידעו עליות ומורדות).

מבחינתי, גם עם כל החסרונות שלהם, המשחקים של טל טייל הם הפסקה מבורכת מכל עולם משחקי ה – AAA שרמת הכתיבה בהם היא גם ככה מאוד לא אחידה. אני יודע שפעם בחודש יש לי משחק שאני יכול לשחק בו בשקט שעתיים בלי להיות מתוסכל מלהיתקע בקטעים מטופשים או לשבור את האצבעות ואני עדיין אקבל חוויה עוצמתית יחסית של השתקעות במשחק (Immersion).

אבל, אני לא אשקר, העונה הקודמת של המתים המהלכים הייתה די מאכזבת גם בעיני והסתיימה ב- Cliffhanger לא מאוד מעניין. במבט לאחור, הדבר הכי בעייתי בה לדעתי היה המספר הגדול יתר על המידה של דמויות שהוצגו יחסית במהירות ונוספו לחלק מהדמויות בעונה הקודמת.

התחלה חדשה, בעיות ישנות

העונה השלישית מתחילה מנקודת פתיחה הרבה יותר טובה ולמעשה פותחת קו עלילתי כמעט חדש לחלוטין (אולי בגלל זה היא נקראת A New Frontier  ולא פשוט עונה שלישית…). בסצנת הפתיחה אנחנו מתוודעים לזוג אחים ממוצא היספני כשלאחד מהם יש משפחה והשני עדיין רווק. לכאורה הכול נראה שלוו ואין לנו אפילו מושג אם הסצנה הזו מתרחשת לפני או  אחרי מתקפת המהלכים, אבל  מהר מאוד דברים מתחילים להסתבך והגיבור (האח הרווק) מוצא את עצמו ביחד עם אשתו של אחיו ושני ילדיהם. בהמשך הם ייפגשו את קלמנטיין, הגיבורה מהעונה הקודמת, וביחד הם ינסו למצוא מחסה ממתקפת המהלכים.

הדבר הכי בולט בעיני בעונה הזו היא שהדמויות החדשות אכן נחשפות בהדרגה ורובן הן מורכבות, כך שלא ניתן לשייך אותן ל – "טובים" או "רעים" (מה שהיה מאוד ברור בחלק מהפרקים של העונה הקודמת). על מנת לשפוך עוד אור על מערכות היחסים בין הדמויות, חלק מהפרקים כוללים גם קטעי פלאשבק שבין היתר מסבירים לנו מה בדיוק קרה לקלמנטיין מאז העונה הקודמת ואיך הסיפור שלה מתחבר לאירועי העונה הנוכחית.

אני חייב להודות שאפילו מבחינה טכנית העונה הזו הרשימה אותי לטובה : נראה שטל טייל למדו איך לנצל את המנוע שלהם בצורה הטובה ביותר בסדרה הזו והיא נראית לא רע בכלל. שני הפרקים האחרונים נראים טוב במיוחד וכוללים לא מעט קטעי אקשן קלילים ודי מהנים (מבחינת משחקיות, לא העלילה) . וכמו שכתבתי בעבר, רצוי לעבור לשחק בגיימפד אם אתם רוצים ליהנות אפילו יותר.

אבל כמו תמיד, יש בעונה הזו גם לא מעט דברים שלא כולם יאהבו. לדוגמה, לפעמיים אפשר לבצע בחירות שיובילו לסיטואציות שונות או אפילו יחרצו את גורלן של דמויות מסוימות שהיו אתנו עוד מתחילת הדרך  (מה שמוסיף ממד רגשי לא מבוטל לבחירות האלו וכנראה גם נועד להחליש את הביקורת שאין בחירות אמתיות במשחקים האלו) , אבל כל זה על חשבון זמן המשחק שהוא בערך שעתיים לפרק. מצד שני, זה בהחלט נותן תמריץ לנסות לשחק בכל הפרק או אפילו מכל העונה מהתחלה ולבצע בחירות שונות לחלוטין.

תנו לה צ'אנס

למרות שאני מעט משוחד, נראה לי שגם מי שהתאכזב מהמשחקים של טל טייל בשנים האחרונות (במיוחד מהכבדים יותר) צריך לתת ל – A New Frontier צ'אנס – מדובר ללא ספק באחד המשחקים הטובים שלה בשנים האחרונות וכרגע אפשר למצוא אותו בהנחה שמביאה אותו למחיר של פחות מ – 20$. אם אתם משחקים אותו על הקונסולות, יש לכם גם אפשרות לקנות אותו בנפרד במחיר של 5$ לפרק, כך שאתם יכולים לקבל מושג האם תיהנו מהמשחק המלא.

 

לא מתפשרים, אבל גם לא ממש משתפרים… על ה – DLC של Watch Dogs 2

יש לי וידוי, למרות שיש קונצנזוס רחב על כך ש – Watch Dogs 2 טוב יותר מקודמו, פשוט לא נהניתי ממנו כפי שציפיתי : השילוב של משימות שחזרו על עצמן באופן רפטטיבי וכמות מגוחכת של אויבים שקשה להתגבר עליהם בלי לפתוח הרבה מאוד יכולות הפכו באופן מוזר את המשימות הצדדיות להרבה יותר אטרקטיביות… גם העולם הפתוח שבהתחלה נראה כל כך מעניין וצבעוני התגלה כמאוד לא רלוונטי ברגע שבו המשימות הראשיות הפכו את התגמולים מכל פעילויות הצד (החל מצילום תמונות ועד המשחקונים דמויי Crazy Taxi) ללא רלוונטיים.

גם העלילה על חבורת האקרים שמנסים לפעול בעולם בו השלטון המושחת התמזג לחלוטין עם הרשת והאינטרנט של הדברים לא מימשה את הפוטנציאל שלה : אם הכותבים ניסו ליצור ביקורת נוקבת על העולם הטכנולוגי בו אנחנו חיים, הם לא הצליחו להכניס אפילו טוויסט אמיתי, ואם הם רצו לחקות את ההומור והאווירה של Saints Row, רוב הדאחקות פשוט לא היו מצחיקות, כך שנשארנו עם אוסף של דמויות בעובי של לוח מעגל מודפס…

לזכותה של יוביסופט ייאמר שהיא השקיעה לא מעט בשיפור המשחק מהבחינה הטכנית והוספה של פעילויות און ליין כמו למשל מרוצי הרחפנים ומצבי מולטיפלייר שונים דרך לא פחות מ – 14 טלאים שונים (עד כה), אך ההשפעה של הטלאים האלו על חווית הסינגל פלייר היא לא מאוד מורגשת למעט כמה כלי רכב ותלבושות חדשות.

למרות האכזבה מקמפיין הסינגל פלייר, הייתה לי עדיין תקווה קטנה בזכות חבילות ה – DLC  שהוסיפו משימות לקמפיין. הטריילר ל – DLC  הראשון (Human Conditions) לא בישר טובות והוא גם היה יקר למדי (בערך 70 ₪) כך שוויתרתי עליו מראש. ה – DLC  השני בשם No Compromise שהבטיח לסבך את החבורה עם המאפייה הרוסית ועלה קצת יותר מ – 40 ₪ כבר היה יותר מעניין ולכן נתתי לו צ'אנס.

מלבד שלוש משימות חדשות, הוא כולל גם תלבושות של חובש, שוטר וכבאי, כשלכל תלבושת יש יכולות מיוחדות. בנוסף התווסף סוג חדש של מרוצים בהם צריך להגיע לסוף המסלול בזמן מסוים. לבסוף יש שני כלי חדשים שאותם דווקא אהבתי : רובה צלפים שהוא למעשה טיזר המאפשר לחשמל אויבים מרחוק ו – "שוטגן אוויר" שגורם למטרה לעוף באוויר ולאבד את ההכרה, כך שמי שרוצה לאתגר את עצמו ולסיים משימות בלי להרוג אף אויב, יכול לעשות זאת יותר בקלות.

אבל אם נחזור למשימות, הן סוג של Mixed Bag : יש כאן משימת פריצה לא אלימה קלאסית (שאי אפשר ממש להיכשל בה) עם טוויסט מעניין, משימת חבלה, עוד שתי משימות פריצה די שגרתיות ומשימת נהיגה מאתגרת יחסית (עצה – נסו לזכור את המסלול נקודה אחרי נקודה מכיוון שכנראה לא תעברו אותו בהצלחה בניסיון הראשון ואל תתפתו לקחת את האופנוע מכיוון שהמהירות והתאוצה שלו עלולים דווקא להקשות עליכם).

למרות שהמשימות עצמן לא רעות, מה שהפריע לי זה שאפשר לפספס לגמרי את הקטע עם ה – Jammers  : אויבים חדשים שנמצאים בתוך אזור שחסום בפני פריצות באמצעות שדה מיוחד. אפשר לבטל באופן זמני את החסימה הזו ולכבות את השדה לחלוטין, אבל זה לא מוסבר במהלך המשימות עצמן ורק בדיעבד גיליתי שנוסף הסבר בתוך המדריך הפנימי של המשחק, כך נתקעתי באחת המשימות הרבה יותר מדי זמן כשניסיתי לחדור לאחד האזורים האלו באופן פיסי…

אבל הנקודה הכי בעייתית של הקמפיין הזה היא ללא ספק האורך שלו : אם אתם יודעים מה אתם עושים, סביר להניח שזה לא ייקח לכם יותר משעה וחצי, ובמחיר קצת יותר גבוה מזה ש – DLC  הזה עולה לכם תוכלו לקנות לא מעט משחקים דומים מעט יותר ישנים במבצעים כאלו ואחרים (Just Cause 3, Mad Max הם רק שניים שעולים לי כרגע בראש…).

כצפוי, גם קטעי המעבר לא ממש מעניינים, אנחנו אף פעם לא ממש זוכים לראות את הפושעים שמנהלים את כל העסק ומנהלים אתם עימות פנים מול פנים, ולכן גם לא מפתיע שסצנת הסיום כל כך מאכזבת…

במצב כזה, קצת קשה לי להמליץ עליו וכנראה שהוא ישתלם רק למי שקונה את ה – Season Pass או מי שקנה את אחד מגרסאות הפרמיום שכוללת אותו.

שומרי הגלקסיה – מסובכים בכחול

שומרי הגלקסיה היא אחת ההפתעות היותר גדולות של מארוול : מבחינת הקומיקס, לא מדובר באחד המותגים הגדולים ביותר של החברה והוא זכה לתחייה מחודשת רק ב – 2008 (כלום במונחים של הז'אנר), אבל הסרט שיצא בעקבותיו התגלה כשילוב קטלני בין הומור, אקשן ותחושה כללית של Feel good movie  שהתאימה בול לאופי של הסרטים הטובים ביותר של מארוול.

ועם ההצלחה באים כמובן ההמשכים והמרצנדיז' : הסרט השני בסדרה עולה אצלנו בשבוע הבא והשומרים ייקחו חלק מרכזי גם בסרט הבא של הנוקמים (מלחמת האינסוף). במקביל נחשף ש – Square Enix עובדים על משחק המבוסס על הזיכיון ויפותח על ידי Eidos Montreal, הסטודיו שהביא לנו את שני המשחקים האחרונים בסדרת דאוס אקס ואת הריבוט של משחקי Tomb Raider.

אבל אני לא כאן כדי להרחיב על אלו או להעלות ספקולציות, אלא כדי להציג את ההתרשמות שלי מהסדרה האפיזודית של Telltale. אמנם יצא בינתיים רק פרק אחד, אבל לדעתי יש כמה שינויים מהנוסחה הרגילה של החברה ששווה לשים אליהם לב ומצדיקים פוסט.

אם עדיין לא ראיתם את הטריילר נטול הספוילרים הנה הוא :

סטאר לורד, שים את המסכה!

הדבר הראשון שבלט לעין כאשר הפעלתי את המשחק (למעשה כאשר נכנסתי להגדרות הגרפיות) הוא שהוסיפו כאן כמה אפשרויות שלא היו קיימות עד עכשיו (גם לא במתים המהלכים האחרון) כמו למשל שליטה באפקטים של התאורה,  ההשתקפות ועומק השדה (סלחו לי אם אני לא זוכר את המונחים המקצועיים).

העניין הוא שגם כשהפעלתי את ההגדרות האלו על מקסימום, עדיין לא היה אפשר להתעלם מכך שהמודלים של רוב הדמויות פשוט לא נראים טוב והם פשטניים משהו. אני לא יכול להצביע על הסיבה המדויקת לכך שזה כל כך בולט דווקא עכשיו, אבל אין ספק שהמשחק נראה רחוק מאוד מהדור הנוכחי ובמידה מסוימת אפילו מהדור הקודם (שלא זכה לגרסה משלו).

אני מנחש שב – Telltale  רצו לשמור על תאימות לגרסאות המובייל ולא לעצב את כל הדמויות מחדש כל פעם, אבל לדעתי זה עדיין לא מצדיק את הפירוט הנמוך והבעות הפנים הבעייתיות שהפכו להיות בדיחה בתעשייה אחרי הפלופ הגרפי של Mass Effect Andromeda. הדמות שנראית הכי רע היא ללא ספק סטאר לורד וממש כואב לצפות בה כשהיא בלי המסכה שלה, אאוץ!

לא מנסים להמציא את הגלגל מחדש

ברוב הפעמיים הקודמות בהן Telltale  הוציאה סדרות שמבוססות על זיכיונות מוכרים (למעשה אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא לא הוציאה סדרה כזו…), יאמר לזכותה שהיא ניסתה לספק לנו חוויה שונה ממה שאנחנו רגילים אליה. גם כשהיא עשתה את זה עם משחקי הכס, היא יצרה סט חדש של דמויות תוך כדי שהיא משלבת אותם בתוך העולם המוכר של הסדרה בתקופת זמן ידועה (בין העונה השלישית לרביעית אאל"ט).

לעומת זאת, כאן היא לא ניסתה לקחת הימור וביססה את הצד הוויזואלי ובעיקר את האופי של הדמויות והדיאלוגים על הסרט וקשה מאוד להתעלם מהדמיון בין השניים. נקודת הפתיחה היא עדיין יוצאת דופן ויש כאן צד בסיפור הרקע של סטאר לוורד שהוא כנראה מקורי, אבל זהו ללא ספק המשחק שמנסה לשחק אותה בצורה הכי בטוחה.

אבל כל זה לא אומר שהוא לא טוב מהבחינה הזו, להפך : הדיאלוגים עדיין שנונים, רוב הבדיחות  עובדות מצוין ומדבבים ללא ספק עושים עבודה מקצועית גם בלי העזרה של ווין דיזל… באותו אופן, המוזיקה מיישרת קו עם הרוח הכללית של הסרט וכאשר שמעתי את ג'ף לין שר את "It's a livin' thing…" בתפריט הראשי, הבנתי שמישהו כאן ידע בדיוק מה הוא עושה..

עדיף לשחק עם קונטרולר

בכל המשחקים הקודמים של Telltale  העדפתי להשתמש במקלדת ועכבר מכיוון שהשליטה בסמן הייתה נוחה יותר עם העכבר ונפרדת מהשליטה הישירה בדמויות. הפעם לעומת זאת החלטתי שאני רוצה לשחק על הטלווזיה (לא בעיה כשהמחשב והטלוויזיה שניהם בסלון) והפעלתי את הקונטרולר מבעוד מועד (מה שגם צריך לעשות אם רוצים שהוא יעבוד בגרסת המחשב…). למרבה ההפתעה, גיליתי שהשליטה במצב הזה היא לא רעה בכלל –  לדוגמה, בקטעים שבהם צריך לירות, לוחצים על שני הטריגרים לסירוגין כמעט "כמו אצל הגדולים". אפילו הבחירה בין הדיאלוגים עם הכפתורים הייתה לי איכשהו יותר נוחה ולא מצאתי את עצמי מפספס את האופציה לבחור.

קטע האקשן הארוך ביותר הוא גם הטוב ביותר ובו שולטים בכל הדמויות במקביל, למרבה הצער, אין הרבה הזדמנויות אחרות לעשות זאת, וחבל.

עוד תוספת נחמדה היא היכולת של סטאר לורד להפעיל את החליפה שלו וכך לרחף בכמה מפלסים שונים, מה שקצת הופך את כל הקטע של השיטוט ומציאת הדבר הבא לעשות למעט פחות טריוויאלי. למרבה הצער, גם כאן אפשר לנצל את היכולת הזו רק בסצנה אחת מרכזית למרות שאני בטוח שהיא תחזור בפרקים הבאים.

שומרים על הנוסחה (והגלקסיה)

בסופו של דבר, מי שאהב את המשחקים הקודמים של Telltale  צפוי ליהנות מאוד משומרי הגלקסיה שהוא ללא ספק מלוטש ומהוקצע מרוב הבחינות. לעומת זאת, מי שאף פעם לא אהב את המשחקיות המוגבלת ואת חוסר היכולת להשפיע באמת על הסיפור (למרות שיש שיפור בקטע הזה לאחרונה), לא צפוי להיות מופתע לטובה.

מי שעדיין מתלבט ויש לו קונסולה, יכול לקנות את הפרק הראשון בלבד תמורת 5$, וסביר להניח שבשלב מסוים גרסת המחשב תהפוך לחינמית כדי לקדם את המשחק המלא (אם כי זה יכול לקחת כמה חודשים טובים).