ארכיון הקטגוריה: אישי

דייטינג וירטואלי : בין JDate לפייסבוק

הרשו לי לגלות לכם סוד כמוס : למרות שאני מבלה את רוב זמני ברשת, מעולם לא יצא לי דייט מוצלח במיוחד מאתרי הכרויות ומערכת היחסים המשמעותית ביותר שהייתה לי בכלל לא נולדה באינטרנט.  בספר "לא רציונאלי אבל לא נורא" , מסביר דן אריאלי שנקודת המוצא ממנה יוצאים אתרי הכרויות והיא שניתן למדוד בני אדם באמצעות תכונות כמו גובה, משקל, הכנסה ואפילו שאלות פתוחות היא לקויה מהבסיס. אחרי הכול, אנחנו יצורים מורכבים למדי ולא משנה כמה פרטים, שאלונים וטפסים נמלא על עצמנו, מעולם לא נצליח להעביר את החוויה השלמה שהיא אנחנו כמכלול דרך הרשת (השלם עולה על סכום חלקיו). דבר נוסף שאותו אריאלי לא כתב ונתקלתי בו לא מעט מאז שחידשתי את המנוי ל – JDate הוא שרבים מהמנויים באתרי ההיכרויות לא טורחים אפילו למלא את הפרטים הבסיסיים וחושבים שתמונות בלבד מספיקות, כך שהמשימה הופכת להיות עוד יותר מתישה.

בין היתר, אריאלי מצא כי הגולש הממוצע משקיע באתרי הכרויות לא פחות מ – 12 שעות בשבוע (כולל פניות והתכתבויות), אבל מסיים רק עם 1.8 שעות של דייטים שאינם וירטואליים. גרוע מכך, רוב הדייטים האלו מסתיימים אחרי פגישה אחת.

ההצעה של אריאלי היא להפוך את הדייטים הוירטואליים לדומים יותר לחיים האמיתיים. לדוגמה, אם כל משתתף בוחר לעצמו Avatar ומסייר במעין מוזיאון וירטואלי בו משולבות תמונות או קטעי מדיה אחרים, קל הרבה יותר לפתח שיחות וללמוד כיצד הצד השני מתנהל בסיטואציות אמיתיות. לאחר מכן אריאלי בדק את הטענה באמצעות סביבה וירטואלית שנבנתה במיוחד לניסוי, וגילה שהמשתתפים אכן גילו נכונות גדולה הרבה יותר לפגוש את האדם איתו שוחחו פנים מול פנים לעומת צ'אט או התכתבות באתר הכרויות סטנדרטי (קבוצת הביקורת).

Second Love?

אם כל זה נשמע לכם מוכר, כנראה שאתם צודקים : הפתרון שאריאלי מציע דומה מאוד לאתרים שכבר קיימים ברשת ומציעים הכרויות באמצעות סביבת עולם וירטואלי דמוי Second Life (שלא לדבר על מספר הזוגות שהכירו באמצעות Second Life עצמו). הנה למשל דף המציע לא פחות משמונה סביבות כאלו שאולי לא הכרתם. הגרפיקה של רובן לא מתחילה אפילו לגרד את זו של משחקים מודרניים, אבל אם אתם בעניין (באמת שאין לי מושג כמה ישראלים יש שם אם בכלל), זו אופציה מעניינת שכדאי לבדוק אותה…

פייסבוק : התקדמות בכיוון הנכון

אני מניח שרבים מאיתנו שהתאכזבו מאתרי הכרויות סטנדרטים בארץ, חושבים על פייסבוק כאופציה נוספת. לדעתי היתרון המרכזי של פייסבוק הוא שהתקשורת שם היא הרבה פחות מקוטעת : אם התמזל מזלכם ויש לכם חברים משותפים עם בן הזוג הפוטנציאלי, מהניסיון האישי שלי, הרבה יותר כדאי לשלוח קודם כל בקשת חברות ורק אחר כך לשלוח הודעה פרטית.

הסיבה לכך היא כפולה : קודם כל, דווקא שליחת בקשת חברות נחשבת לפחות מטרידה מאשר שליחת הודעה (מעבר לכך שההודעה שלכם עשויה למצוא את עצמה בדואר הזבל של פייסבוק, תיקייה בשם Other שיש אליה גישה רק מאתר פייסבוק המלא ולא מהאפליקציה).

שנית, ברגע שיש לכם גישה לעמוד הסטטוס של בן הזוג, אתם יכולים לפתח שיחה הרבה יותר בקלות אם בדרך ישירה ואם בדרך עקיפה, דרך שליחת תגובה לסטאטוסים שהוא מפרסם. לפעמיים תגובה אחת שמשדרת עניין  ואכפתיות, שווה עשר הודעות סתמיות שאולי הייתם שולחים סתם כך.

ולמה פייסבוק היא בכל זאת לא האופציה המושלמת?

 עם כל היתרונות שיש לפייסבוק, חשוב לזכור שאם מישהו פותח קבוצה ענקית בסגנון "X שווה בין חברות / חברים", זה עדיין לא הופך אותה לקבוצה שיותר קל לנווט בה. ממש כמו באתרי הכרויות, גם בקבוצות האלו, מי שמעלה את הסטאטוס הראשוני בדרך כלל מקבל המון פניות וקשה לו לסנן אותן, כך שלעיתים קרובות שני הצדדים יוצאים מאוכזבים והיחס שמקובל באתרי הכרויות (מבחינת מתמטית) לא באמת משתנה לטובה.

 לעומת זאת, לקבוצות האלו בהחלט יש את היכולת לשבור את ההגמוניה המקובעת שרק הצד הדומיננטי יותר (ולא משנה אם מדובר בסטרייטים או להט"ב) הוא זה שיוזם, וכאן נמצאת לדעת נקודת החזקה המשמעותית שלהן. (למרות שבאופן אישי עוד לא ניסיתי לשים את המודעה שלי ב – "גיקים שווים בין חברות" 🙂 ).

מתי לשבור את הקיר?

עוד שאלה חשובה שאני לפחות מוצא את עצמי מתחבט בה לא פעם, היא מתי לשבור את הקיר ולעבור לשלב המעשי של פגישה פנים או פנים או שיחת טלפון. לדעתי דווקא החופש שמאפשרת לנו הרשת פוגע ביכולת קבלת ההחלטות שלנו – הרבה יותר קל לנו למשוך עוד ועוד את ההתכתבות הוירטואלית, אם מתוך ביישנות ואם מתוך חשש אמיתי וחוסר ביטחון. מעבר לכך, קשה לנו לקרוא את שפת הגוף של הצד השני ולדעת אם הוא ממשיך לדבר איתנו רק מתוך נימוס (לא בהכרח מובן מאליו בתרבות שלנו) או שהוא באמת מעוניין בנו.

בכל אופן, מדובר בקטע אינדיבידואלי שלומדים עם הזמן, אבל גם הטיימינג חשוב. למשל, אם נפלנו על בן הזוג הפוטנציאלי ביום או שבוע לא טוב, לפעמים עדיף לסמוך על החושים שלנו ואולי לחכות יום או יומיים (אם חיכנו בסבלנות עד עכשיו, לא ייקרא שום דבר אם נחכה עוד כמה ימים).

לסיכום, אני אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם, אתם מאמינים בכלל במציאת אהבה דרך האינטרנט ומקדישים לזה חלק מסוים ביום? או שאתם לא מקדישים לזה יותר מדי זמן ופשוט "זורמים" עם ההזדמנויות שהרשת מציעה לכם? אני בוחר להקדיש לזה זמן פנוי מתי שיש לי, אבל לא נלחץ אם יש גם ימים בהם אני פחות מחפש.

מדריך אנלוגי לעולם דיגיטאלי – פרק לדוגמה

בחודשיים האחרונים אני מוצא את הצורך שלי בבידור בצורת משחקי וידאו ומחשב הולך ומתמעט : אני לא יודע אם זה קשור לעובדה שאחרי "גולשי ספות" חוויתי מערכת יחסים אמיתית ראשונה ששינתה את כל הפרספקטיבה שלי על העולם , אבל אני מניח שזה גם תלוי בעובדה שמרבית משחקי המחשב חוזרים על עצמם באופן כזה או אחר. אני חושב שאולי פעם בשנה יוצא משחק עם עלילה כל כך חזקה ואיזון של משחקיות לא פחות טובה שאני באמת לא יכול להפסיק לשחק בו. במקרה שלי מדובר על משחקים כמו World of Goo,  ו – Alan Wake (שנרטיב האימה שלו פשוט גאוני לדעתי,למרות שהמשחקיות שלו קצת פחות טובה – דבר שמתהפך במקצת בהמשכון שלו American Nightmare).

ואם כך, הייתי חייב להתחיל ולחפש לעצמי תחביב חדש. נושא הכתיבה תמיד עניין אותי, אבל מעולם לא חשבתי לכתוב רומן או לנסות לפתח דמויות ועלילה, הדברים האלו נראו לי מעט גדולים עלי. לעומת זאת, ספר עיון הוא רעיון הרבה יותר מכיוון שאפשר לחלק את הכתיבה שלו לחלקים (והאמת שתמיד הייתי הראשון שקופץ על כתיבת עבודות באוניברסיטה).

אחרי מחשבות ארוכות הגעתי למסקנה שמשותפת לי ולעוד רבים אחרים והיא שעם כל היתרונות של הטכנולוגיה החדשה, היא גורמת לנו גם להרבה נזקים. אני לא מתכוון בהכרח לנזקים גופניים כי על אלו תוכלו למצוא המון מידע בספרי רפואה שנועדו (אולי) בעיקר להפחיד אתכם. אני מדבר על שינויים בתרבות שלנו והצורה שבה אנחנו מתנהגים בצורה שאינה מטיבה עימנו.

ומכיוון שאני לא נגד הטכנלוגיה, אלא אני פשוט חושב שצריך לעשות בה שימוש טוב יותר, החלטתי להתחיל בסוג של פרויקט ובו אנסה לנתח חלקים שונים של הטכנלוגיה ולנסות להבין כיצד הם משפיעים עלינו.

באם תהיה הענות גדולה לפוסט הזה, אמשיך לפרסם חלקים נוספים, ומי יודע, אולי יום אחד תוכלו לראות את הספר השלם (במהדורה דיגיטאלית כמובן).

מדריך אנלוגי לעולם דיגיטאלי

הקדמה

רבים אוהבים לציין כי בעשר השנים האחרונות, עבר העולם מהפכה טכנולוגית שאינה נופלתבחשיבותה מהמהפכה התעשייתית : רשת האינטרנט, הפייסבוק והסמארטפונים, נמצאים היום כולם בכל כיס ולא פוסחים גם על מדינות רבות בעולם השלישי )שם מרבית הגלישה נעשית באמצעות תשתית של חברות סלולר מקומיות(. כל אדם שרוצה בכך, יכול בלחיצת כפתור ליצור קשר עם מכרים מהעבר הקרוב והרחוק, להעביר אמצעי מדיה כגון הקלטות וידאו ותמונות לכל פינה על פני הגלובוס, או פשוט לקבל גישה לכל הידע האנושי באמצעות ויקיפדיה.

נראה שכבר הספקנו לשכוח כיצד נראה סדר העניינים לפני עשרים או שלושים שנים : כשהיינו ילדים(אני יליד 83 '), אמצעי התקשורת הנפוץ ביותר היה הטלפון ומי שעשה בו שימוש של כמה שעותביום, נחשב למכור כבד. מחשבים היו אז כמובן, אך התקשורת ביניהם הייתה איטית להחריד בהשוואה להיום, והעברת דף שלם של טקסט בלתי מעוצב, הייתה יכולה לארוך מספר דקות (המודם הראשון שלי הגיע לקצב בלתי יאומן של 2400 באוד והצליח להעביר כמות מסחררת של כ – 100 קילובייט בשמונה דקות).

גם המידע שהיינו חשופים אליו היה מצומצם הרבה יותר : אף אחד עוד לא חשב על ויקיפדיה והאינציקלופדיה הפופולארית ביותר בשפת הקודש הייתה עדיין האנציקלופדיה העברית שהתעדכנה רק פעם בכמה שנים. מי שרצה גישה אל מידע עדכני, היה צריך לפנות אל הספרייה הקרובה לביתו ולהתפלל שיימצא שם ספר שגילו פחות מחמש שנים. הספריות האקדמאיות היו מעודכנות יותר, אך אלו היו בנמצא רק במספר ערים בארץ, בתוך מרכזי הלימוד של האוניברסיטאות הגדולות. אמצעי המדיה המסורתיים, שכיום אנחנו אוהבים כל כך להספידם, נחשבו אז לחוד החנית של הטכנולוגיה : הטלוויזיה הרב ערוצית הביאה אלינו מבחר של עשרות סדרות שונות ) גם אם באיחור של כמה עונות טובות(, עיתונים שהודפסו בצבע הכריזו על מספר העמודים הצבעונים בעמוד הראשי ואנשים היו אוספים גזרי עיתונים ושומרים אותם בשקיות לבל ידהו…

הטכנולוגיה לא בהכרח הופכת אותנו למאושרים יותר

כפי שהסברתי בתחילה, הטכנולוגיה המודרנית אמנם מביאה איתה גישה קלה לכל הידע האנושי ומעגל החברים הווירטואלי שלנו מעולם לא נראה קרוב יותר, אך אנחנו שוכחים שישנם גם חיים מחוץ לרשת. לדוגמה, בפגישה פנים מול פנים עוברים מסרים סמויים כמו שפת גוף, טון דיבור ובמקרים מסוימים אפילו ריחות. המחשבה שניתן להחליף פגישה פנים מול פנים בהתכתבותטקסטואלית המלווה בכמה אייקונים, מתגלה לעיתים קרובות כשקר נעים שאנחנו מספרים לעצמנו. הטכנולוגיה משמשת לא רק את תרבות הפנאי, אלא גם ובעיקר את העולם העסקי : האם מישהו עדיין יכול לתאר לעצמו משרד שעובד רק עם דואר פנימי או פקסימיליה? האם יש איזשהו ערך לשעות משרד שכל העובדים בו זמינים 24 שעות ביממה דרך הדואר האלקטרוני או הנייד? העיסוק האובססיבי של מרבית העובדים באמצעים הטכנולוגים הסובבים אותם, הפכו אותם למעין עכברי מעבדה שצריכים לרוץ עוד ועוד במעגלים על מנת להישאר במקום. כך העובד שחוזר הביתה לאחר שבילה שעות בפקקים , מוצא את עצמו ממשיך ועובד מהבית, תוך כדי שהוא מזניח את הסובבים אותו, שלא לדבר על חיי משפחה וזוגיות תקינים.

תנועת הטכנולוגיה האיטית

תנועות רבות של "העידן החדש" הגיעו למסקנה שקצב החיים המודרני הוא פשוט מהיר מדי, והמשותף לרובן הוא הרצון להאט ולאזן את הסיטואציות שהאדם המודרני נאלץ להתמודד איתן. מכיוון שלטכנולוגיה יש חלק חשוב בהאצת החיים המודרניים, הרי שהיא "השעיר לעזאזל" הנוח ביותר להיתפס בו. ישנן תנועות מסוימות אשר מכתיבות אורח חיים סגפני, שתיית מיצי ירקות והתנתקות מוחלטת מטכנולוגיה, כולל טלפונים סלולרים ואפילו דיבורים על עבודה, אך אני מעדיף למצוא את דרך האמצע ולנסות להבין כיצד אפשר להישאר מחוברים לטכנולוגיה מבלי להיחשף לנזקיה העקיפים.

בכל פרק בספר, אסקור פן אחר של הטכנולוגיה על צדדיו הטובים יותר והטובים פחות. אני רוצה להאמין שספר זה יעניק לקוראים תובנות ועצות מעשיות כיצד להפוך את חייהם לרגועים ושלווים יותר מבלי לוותר על תענוגות העולם המודרני.

 

מחשבות נוספות וקצת מאחורי הקלעים של גולשי ספות

אני כותב את הפוסט הזה אחרי צפיה בעשרת הפרקים הראשונים של גולשי ספות (ynet ויו-טיוב כמו תמיד מפגרים אחרי הפרקים ב – VOD) ויש דבר אחד שחשוב לי מאוד להבהיר ולמי שלא השתתף בהפקה כלשהיא 24 שעות מסביב לשעון, אולי קשה קצת להבין  : מה שאתם בתור הצופים מקבלים בסופו של דבר, זה רק קצה קצהו של הקרחון של ההפקה שנעשתה בפועל.

הצלמים בסדרה ליוו אותנו 24 שעות ביממה ואני כותב את זה מבלי להגזים : אם משהו יוצא דופן היה מתרחש בלילה (אני חושב שתראו את זה באחד הפרקים גם אצלי), הם היו שם כדי לתעד. אפשר לראות את זה בפרק השני של מאור, שבו היא קמה עם עיניים אדומות באמצע הלילה ונראית, במילים עדינות, לא ממש במיטבה. זו המהות של ריאליטי לטוב ולרע, אבל כאשר מדובר בדוקו ריאליטי ערוך ולא במשהו כמו האח הגדול שבאמת משודר כל היום בערוץ 20 (כמדומני), אלו דברים די שונים. למעשה, אפילו מה שעשויה להיראות לכם כמו שיחה קולחת, עלולה להיות תוצאה של עריכה, ולמי שלא רואה כל כך הרבה טלווזיה או שמעולם לא ראה איך נראה תהליך עריכה, קשה להבחין בכל החיתוכים המהירים האלו. לדוגמה, בפרק הראשון אני אומר לקפטן של נבחרת הפוטבול שהחברה הראשונה שהייתה לי, שידרה לי מסרים סותרים בקשר למגע גופני, אבל בעריכה השמיטו את השורה הזו, אולי כדי לא לפגוע באנשים ספצייפים.

כפועל יוצא מכך, קל מאוד לשפוט את המשתתפים לחומרה, אבל צריך לזכור שהחוויה של ריאליטי היא מצד אחד מלחיצה מאוד , אבל מצד שני גם משחררת מאוד ומוציאה מאנשים דברים שהם לא היו אומרים ביום יום. אם תקחו את כל הקטעים שבהם אני מופיע, אפילו עם העריכות, תוכלו לשים לב שביום השני והשלישי (ספות 2 ו  – 3), אני כבר מדבר בצורה הרבה יותר קולחת ופחות הססנית גם עם אנשים שאני פוגש בפעם הראשונה. זו בעצם סוג של התרגלות למצלמה שנעשית בצורה לא מודעת ואחד הדברים הראשונים שהמלהקים בודקים אצל המתמודדים. כמעט כל מי שהשתתף בתוכנית כזו או אחרת, יגיד לכם שהוא לא זוכר בכלל שהוא אמר X או אמר Y, וזה בדיוק העניין שהעורכים והבמאים בונים עליו. מי שמודע לכך שכל מה שיוצא לו מהפה עלול להיות משודר, יכול לשים לעצמו גבולות. מה שלא מודע לכך, עלול לגלות שהעריכה הוציאה דברים מהקשרם ומרגע שהחומר נמצא אצל העורך, הכדור עובר למגרש שלו והמשתתף / המתמודד לא יכול לעשות שום דבר בנידון.

403 אוהדים בפייסבוק?

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, אני חושב שאולי שלושה אנשים זיהו אותי, ואני חושב שבדיעבד זה קשור לעובדה שהפופולאריות של הסדרה רחוקה מלהיות גולסטאר. לעמוד הרשמי של הסדרה בפייסבוק יש 403 אוהדים. למרות שהמעורבות שלהם גבוהה (27 מהם מפיצים הלאה את התכנים), קשה להגיד שהסדרה צוברת תאוצה ברשת : אני רואה את זה גם מהמספר החד ספרתי של הביקורות שפורסמו, אבל בעיקר בשל העובדה שרוב התוצאות בגוגל מפנות לתוכן משוכפל באתרים שמקשרים לאתרים הרשמיים של הסדרה. לי אישית יש הרגשה שרוב המבקרים, אבל בעיקר הצופים לא יודעים כל כך איך לאכול את השילוב של דוקו ריאליטי שהוא לא מיני סדרה בפריים טיים, ותוכן שלא ממש מיועד לילדים. הנגיעה דווקא בקצוות של החברה גורמת לכך שאפשר להתחבר לסדרה מאוד בקלות, אבל אפשר גם לסלוד ממנה ולחשוב שהיא מזויפת לחלוטין (מה שכמובן רחוק מרחק אלפי שנות אור מהאמת כמו שהבהרתי בחצי הראשון של הפוסט).

מעניין יהיה לראות מה יקרה בהמשך. מכיוון שאני כמוכם לא יודע מה יקרה בהמשך לגיבורים האחרים, קשה לי להעריך אם יהיה פרק ויראלי שיגרם לסדרה לפרוץ בבת אחת,אבל אני מן הסתם מקווה שכן :-).