ארכיון הקטגוריה: משחקים ישנים, נוסטלגיה

על דאבל דרגון ניאון (ולמה אני שונא קרבות סוף משחק)

קשה להאמין שיש מישהו עם חיבה כלשהיא למשחקי ארקייד שגדל בסוף שנות השמונים או תחילת שנות התשעים ולא שיחק באחת מאינספור הגרסאות של דאבל דרגון, אם במחשב האישי או בנינטנדו : המשחק נחשב ובצדק לאחד מהאבות המייסדים של ז'אנר משחקי המכות הנגללים. למרות שהוא ממש לא היה הראשון, הוא הציג כמה אלמנטים חדשניים לזמנו כמו מצב קו אופ לשני שחקנים, יכולת להרים ולהשתמש בנשקים שהאויבים השאירו אחריהם וקטעי פלטפורמה קצרצרים שדרשו מהשחק לקפוץ מעל בורות או מכשולים אחרים.

בלי להיכנס להיסטוריה השלמה של הסדרה (שהיא מרתקת בפני עצמה), מבחינה מספרית אפשר רק להתרשם מכך שהיא כוללת לא פחות מעשרה משחקים שונים ובאופן יוצא דופן, מרבית הגרסאות הביתיות הפופולאריות  כללו יותר שלבים מגרסאות הארקייד המקוריות והמסורת הזו נשמרה גם במשחק הנוכחי, שלמרות שמו, הוא הרבה יותר מדאבל דרגון 1 בצבעי ניאון…

עד כמה יותר? בתור התחלה, צריך להבין שניאון הרבה יותר דומה ל – Reboot מאשר רימייק או משחק המשך (ולפי ויקיפדיה, זו גם הייתה הכוונה של המפתחת WayForward). אז כן, יש כאן כמעט את כל האויבים, כלי הנשק ואפילו כמה בוסים מהמשחקים המקוריים, אבל המשחק מתייחס אליהם בצורה מודעת באופן קיצוני : החל מהאופי בו חלק מהם "מתפרצים" לשטח המשחק, דרך השימוש בדיאלוגים עילגים וכלה בהקצנה של הסטריאוטיפים המקוריים, כולל כמה שבוודאי לא היו עוברים את חותם האיכות של נינטנדו בשנות ה – 80…

מיקס' חדש (ע"ע העולם הערב)

אבל עם כל הכבוד לדאחקות על אחיו המתבגר, הגדולה האמיתית של ניאון היא היכולת שלו לזרוק אל תוך הנוסחה הקיימת אלמנטים של RPG שהם יותר מסתם שדרוג בקו ישר של הדמות : בכל רגע נתון ניתן לבחור בשני סוגים של שדרוגים המיוצגים על ידי קלטות בבישול ביתי (MixTape). הסוג הראשון משפיע על הנתונים של הדמות כגון כמות חיים, מתקפה או מגננה, והסוג השני משפיע על התנועה המיוחדת בה הדמות תשתמש.

בחלק גדול מן השלבים ובעיקר בחלק האחרון, בחירה בשילוב הנכון יכולה להקל מאוד על החיים והמשחק אפילו מעודד את השחקן למקסם עוד יותר את כל אחד מן השדרוגים ברמות הקשות (שדרוג מעבר לעשר קלטות דורש אבנים מיוחדות שמקבלים מן הבוסים).

מעבר למערכת הזו שמכניסה עוד פלפל למשחק, יש מהלכים מיוחדים אותם ניתן לבצע רק במצב קו אופ ומהלך סולו מעניין נוסף שמאפשר לגרום לנזק כפול אם מצליחים לחסום את היריב ברגע הנכון. בדרך כלל אני שונא מהלכים כאלו ונוטה יותר לאופי התקפי (אם תהיתם למה אני בקושי משחק משחקי התגנבות…), אבל מכיוון שהדמות למעשה מתכופפת, מדובר במהלך שקל לתזמן אותו והוא גם חובה בקטעי פלטפורמה מסוימים.

ואם כבר מיקסים, גם פס הקול של המשחק הוא בעצם מחווה אחת גדולה לשנות השמונים והשבעים בהן ביטים אלקטרונים החלו להשתלב יותר ויותר ברוק הקלאסי. באופן לא מאוד מפתיע, התופעה לא פסחה גם על היפנים, והתוצאה הסופית כפי שהיא נשמעת בניאון, היא כנראה הדבר הכי לאופן בו הפסקול המקורי של המשחק היה יכול להישמע אם הוא היה נוצר ללא מגבלות החומרה של סוף שנות השמונים, ולמעשה יש אפילו כמה טראקים ווקאלים שהם עדיין נדירים יחסית במשחקים שאינם מפותחים בתקציבי AAA. בכל מקרה, גם אם אתם לא מתכוונים לשחק במשחק, אתם יכולים להקשיב לפסקול בבנדקאמפ ולשלם כפי יכולתכם כדי להוריד אותו…

שונא קרבות סוף משחק

ועכשיו אחרי שתיארתי את כל המעלות של המשחק, הגיע הזמן לנימה קצת אישית, או למה אני לא סובל קרבות בוסים של סוף משחק : הבעיה היא לא בהכרח שיש שניים כאלו (וזה כמעט תמיד ככה), אלא שהקרבות האלו נוטים להיות כל כך מתישים, כך שאם תוך שעתיים אני לא מצליח לסיים אותם למרות שזיהיתי את כל נקודות התורפה, אז אני מתחיל לחשוד שכנראה לא עשיתי מספיק "גרינדינג" בשלבים קודמים, והבעיה של DD ניאון היא שהגרינדינג הזה מחייב אותי להתחיל שוב פעם את כל החלק הראשון של השלב מהתחלה, ואז אני פשוט מעדיף לראות את הסוף ביו-טיוב ולדבוק בשאלה הרטורית של פרס "אני לוזר?" ללא שום רגשות אשם…

 בקיצור, אם אתם מתכוונים להתמודד עם השלבים האחרונים במשחק בסולו, רצוי שההגנה שלכם תהיה מקסימאלית מכיוון שיש כמה וכמה מתקפות שיכולות לפסול אתכם תוך מספר שניות.

אבל בסך הכול, בשביל המחיר של 10$ ובהנחה שתוכלו למצוא את המשחק בחצי מזה בזמן הקרוב באחד מהמבצעים של סטים, מדובר בחוויה מלוטשת להפליא שנראית אפילו יותר טוב ברזולוציה HD מלאה של המחשב (למרות ש – WayForward הראו במשחקים כמו Betrayal  BloodRayne שהם יכולים ליצור גם אנימציה דו ממדית נהדרת).

 ואפילו אם אתם מתבאסים על אחד הבוסים, תזכרו שתמיד יכול להיות גרוע יותר :

על רימייקים, יורשים רוחניים ומשחקי המשך עם זקן

מזמן לא כתבתי כאן בגלל קצת עומס בעבודה וניסיונות להשלים לא מעט משחקי AAA טובים שפספסתי בשנים האחרונות (החל מדרייבר ועד ל – Saints Row the 3rd). בכל מקרה, גם הקיץ הזה ראינו סוג של מתקפת רטרו ממוקדת על הגיימרים שהתחילו את דרכם בשנות השמונים והתשעים : זה התחיל עם רימייק ממוצע ומטה של פלאשבק המצוין לזמנו, והמשיך עם שני רימייקים למשחקי פלטפורמה קלאסיים של דיסני – Ducktales של קאפקום ו – Castle of Illusion Starring Mickey   Mouse של סגה. (העובדה ששניהם משחקים של דיסני היא כנראה מקרית בהחלט).

עדכון – ממש לפני יומיים יצא רימייק של Super Frog.  הוא עולה 10$ וניתן לקנות אותו כאן.

המשותף לכל שלושת המשחקים האלו היא שלמרות שבכל אחד מהם ניכרת השקעה עצומה בפרטים כגון גרפיקה וסאונד מחודשים, כולם ספגו ביקורת על כך שהם מיושנים מדי או מלאי באגים.

וכאן אני בעצם שואל את השאלה האם יש מקום לרימייקים מודרניים As Is, או שההבדל בין רימייק ממוצע ובין רימייק מדהים הוא באמת באיזון שבין אלמנטים חדשניים ובין שמירה על המוטיבים של המקור. שאלה נוספת – האם כיום יש הבדל כל כך גדול בין רימייק ובין Sequel בעולם המשחקים?

רימייקים מובהקים

לגבי רימייקים מובהקים התוצאות בשטח מראות שמשחקים שהם רימייקים  As Isלמעט אולי גרפיקה , סאונד ושינויים מינוריים יחסית בשלבים, בדרך כלל סובלים מרמת קושי מאוד גבוהה או אורך חיים מאוד קצר – אחרי הכול, רבים מהמשחקים האלו היו הרבה יותר ארוכים  כאשר לא היה ניתן לשמור כלל או שהשמירות היו מוגבלות לסיסמאות שלא שמרו את כל השדרוגים שהשחקן השיג.

 מעניין לציין שגם משחקים מתקופת ה – 32 וה – 64 ביט סובלים מבעיות דומות, רק שאצלם מדובר בעיקר בבעיות שליטה או מצלמה שאפיינו את הדורות הראשונים של משחקי הפעולה – פלטפורמה מגוף שלישי (החל מ -Sonic Adventure ועד ל – Rayman 3).

אחת הדוגמאות היוצאות מן הכלל שאני מאוד אוהב להזכיר היא Bionic Commando Rearmed – מדובר במשחק שמזכיר מאוד את המשחק המקורי, אך עם מבנה שלבים מעט שונה וקליל יותר, כמו גם מצב שיתופי לשני שחקנים, פאזלים ונשקים מגוונים יותר. בנוסף לכך, בגרסה הקלה של המשחק ניתן לשחק ללא מגבלת פסילות, מה שיכול מאוד לעזור לשחקנים שפשוט לא בא להם לשחק שוב ושוב את אותו שלב (בגרסת ה -PC אין את האופציה הזו, אבל בעזרת Cheat Engine מאוד קל להגיע לאפקט דומה). חבל שמשחק ההמשך היה קצת קפיצה מעל הכריש והרימייק התלת ממדי לא זכה לכבוד הראוי לו לדעתי האישית

רימייקים שהם "יורשים רוחניים"

משחקים שניסו לפרק לחלוטין את המשחק המקורי ולהרכיב אותו חזרה בדרך כלל נכשלו כישלון חרוץ – בין יתר השמות שעולים לי בראש כרגע ניתן למנות את Rush'n Attack: Ex-Patriot , הרבה מאוד משחקים של אטארי ובמובן מסוים גם Duke Nuke Forever שעבר אינספור גלגולים עד שיצא לשוק.

כמובן שיש גם יוצאים מן הכלל כמו למשל Tomb Raider, Castlevania : Lords of the Shadow ואולי גם Mortal Kombat 9 שאפשר להחשיב אותו בקלות כרימייק של המשחקים הדו ממדיים בסדרה עם תוספת של מכניקות מודרניות של משחקי מכות. יש גם כאלו שיכללו את X-Com, אבל אני לא מכיר אותו מספיק כדי לקבוע איזה סוג של רימייק הוא בדיוק.

בין לבין

החדשות הטובות הן שיש המון משחקים שהם אמנם לא רימייקים מובהקים ולא יורשים רוחניים, אבל הם מספיק דומים למקור ורחוקים ממנו מבחינת הגיל על מנת שיהיה אפשר להחשיב אותם כסוג של רימייקים. כמה דוגמאות מהזמן האחרון הם שני משחקי Rayman שבעצם שילבו בין המשחקיות של המשחק המקורי מלפני כמעט 20 שנים והקצב של משחקי פלטפורמה מודרניים, סדרת משחקי ההרפתקאות של סאם ומקס מבית Telltale (קצת קלה מדי בגלל המבנה האפיזודי, אבל מאוד מצחיקה),  Donkey Kong Country Returns (לא שיחקתי בעצמי, אבל אומרים שהוא מצוין, מעבר לכך ש – DKC המקורי הוא "בין לבין" של דונקי קונג משנות ה80), Kid Icarus: Uprising (כנ"ל) ובמובנים מסוימים גם Starcraft 2 ו – Diablo 3.

אני חושב שמה שמשותף לכל המשחקים האלו ובעצם הופך אותם לטובים כל כך היא העובדה שגיימרים מכל הדורות יכולים ליהנות מהם כאשר למבוגרים יותר יהיה סוג של ערך מוסף בשל הכרת המשחקים המקוריים.

מקווה שלא יצא לי סלט 🙂

אז הנה עוד פוסט שהיה אמור להיות ממש קצר ויצא ארוך. מקווה שלא שיגעתי אתכם יותר מדי עם כל ההגדרות האלו ואולי נתתי לכם כמה רעיונות למשחקים שלא הייתם חושבים לשים עליהם עין בהזדמנות אחרת. ואולי במסורת החג, אני רק יכול לאחל שהשנה נראה עוד כמה רימייקים טובים לפני ימות המשיח (או עד שיגיע Beyond Good & Evil 2).

קפיצות דור

מאז שהתחיל הטירוף של יצירת רימייקים לכמעט כל משחק מוצלח מהעבר, נראה שהמפתחות לא בוחלות בשום אמצעי על מנת להציע לנו עוד ועוד גרסאות HD כאלו ואחרות למשחקים האהובים עלינו. הטרנד האחרון הוא לקפוץ לא דור אחד  ולא שני דורות אחורה, אלא לנסות ולהעלות באוב משחקים מתקופת האטארי והקומודור. אני לא מדבר על משחקים כמו Space Invaders ו – Pacman שגם ככה זוכים לחידושים כאלו ואחרים כמעט כל שנה (והם דווקא היותר טובים אגב), אלא על משחקים כמו Rush n' Attack ו – Yars' Revenge.

שני המשחקים האלו באמת היו יוצאי דופן לזמנם, אבל אם נסתכל עליהם בפרספקטיבה של היום, הם נראים כמו כמעט כל משחק אחר מתקופתם, וזו גם נקודת התורפה של המפתחים שמנסים להעביר אותם אל הדור השביעי, הם עדיין נראים כמו חיקוי די ג'נרי של משחקים הרבה יותר טובים מהם שיצאו בשנים האחרונות.

נתחיל עם Rush'n Attack: Ex-Patriot שכנראה היו צריכים לקרוא לו בשם Shadow Complex : The Soviet Edition – גם במשחק הזה הגיבור מוצא את עצמו כלוא בתוך קומפלקס ענקי ומנסה למצוא את הדרך הכי מהירה והכי שקטה החוצה. את ההחלפה של הנשקים החמים בסכין אפשר עוד להסביר בניסיון להיצמד למשחק המקורי, אבל את הAI הנוראי של האויבים, השלבים המשעממים והדיבוב המטופש קשה הרבה יותר להבין. וכמו שכתבתי פעם, אם הציון של המשחק עומד באזור ה50 כרגע, זה לא בגלל שהוא בלתי שחיק,אלא בגלל שהמשחקיות שלו כל כך לעוסה ומאוסה. הפעם גם המכירות בהתאם, מה שמוכיח לדעתי שעדיף לחברות המשחקים לנסות ולהיצמד לקהל שגדל על 8 ו16 ביט (דור אחד או שניים מאוחר יותר).

סיקור וידאו של IGN  שבאמת מגיע ישר לנקודה .

נמשיך עם Yar's Revenge : המשחק המקורי היה משחק חלליות די ג'נרי (אבל טוב יחסית לאטארי). החידוש שלו הוא פשוט חיקוי די ממוצע ל – REZ, רק בלי הקטע של הסנכרון עם המוזיקה. כשכתוב בטריילר שיש 6 משימות, לא צריך להיות גאון כדי להבין שגם האורך שלו נוטה יותר לכיוון הארקיידי, כנראה שמעצבי משחקים עדיין לא הפנימו שאי אפשר להביא לנו משחקים שנמשכים שעה וחצי רק בגלל שהם אמורים להיות ארקייידים… ואני ממש לא מאלו שמעדיף משחקים מאוד ארוכים (פשוט אין לי זמן לשחק בכולם…).

אגב, אני לא יודע כמה אנשים קנו את המשחק כי הוא יצא ממש רק לפני כמה ימים, אבל אם יש בערוץ של אטארי ביו-טיוב קטעי וידאו עם 39 ציפיות בלבד, המצב שלו כנראה אפילו יותר קשה…

טריילר

ומה מחכה לנו הלאה?

הבאתי כאן שתי דוגמאות לא מחמיאות, אבל האמת שהעתיד לא נראה כל כך גרוע : נאמקו תביא לנו את Galaga Legions DX שיתבסס על החידוש הקודם והלא רע בכלל Galaga Legions (בלי DX). Monkey Paw תביא לנו את Burger Time HD שכרגע נראה שמטפלים בו היטב בלי לנסות ולהפוך אותו ל – Katamari עם המבורגרים (או השד יודע מה…). עכשיו רק נשאר לנו לקבל איזו מהדורה משודרגת של Combat או Pitfall  שיעשו להם כבוד ונוכל להגיד שעברנו גם מעל המשוכה הזו…