ארכיון הקטגוריה: עיתונות משחקים

חמישה ערוצי יו-טיוב שאתם כנראה לא מכירים…

תחום הגיימינג היה אחד מן המרוויחים הגדולים ביותר כאשר אתר יו-טיוב ודומיו עלו לאוויר ואפשרו לכל אדם או חברה להעלות סרטונים מכל הסוגים והמינים (כמעט) לרשת. לדוגמה, יותר כבר לא היינו צריכים לשוטט באתרים מרוחקים עם נגנים איטיים כדי לראות טריילרים חדשים, ואם נתקענו בשלב מסוים, היינו יכולים לראות בדיוק איך לעבור את הקטע הבעייתי ולא רק לצפות בסדרה של תמונות (במקרה הטוב).

אבל כמובן שסרטוני הגיימינג הכי פופולאריים כיום הם אלו שבהם שחקנים מתעדים את עצמם משחקים במשחקים חדשים, ואפילו בזמן אמת, תוך כדי שהם מלווים את ההקלטה בהערות מצחיקות ושלל דאחקות. אחרים יוצרים טריילרים מזויפים שמראים איך המשחק היה צריך להיות משווק בצורה "כנה לחלוטין" ויש כמובן את אלו שמראים איך משחקים היו נראים במציאות… (עם חיבה עזה ל – GTA)

לכן, זה לא בדיוק מפתיע שעם קהילת גיימרים עולמית הולכת וגדלה, הם תופסים את המקומות הכי גבוהים בדירוגי היו-טיוברים הפופולאריים בעולם, ולא, לא מדובר רק ב  – Pewdiepie.

אבל עם כל הכבוד לסוגי הסרטונים הפופולאריים והיו-טיוברים שכל אחד מכיר, לפעמיים הערוצים היותר קטנים הם דווקא המעניינים יותר. הנה חמישה ערוצים כאלו שגילתי לאחרונה מאז שהתחלתי לחטוא בבינג' של סרטוני גיימינג…

הערת ביניים – בכוונה לא ציינתי כאן ערוצים ישראלים מכיוון שרוב הערוצים הפופולארים בארץ נמצאים תחת הבלוגרול בצד שמאל

The Gaming Historian – אני אתחיל דווקא עם הדובדבן שבקצפת : מדובר באחד הערוצים היותר מרשימים שהסרטונים שבו מציגים את ההיסטוריה של משחקים, קונסולות, אביזרים נלווים ותופעות מעניינות אחרות בעולם הגיימינג, החל מההיסטוריה של אטארי ועד דרכים לתקן את קונסולות ה – NES  שלכם אם היא מפסיקה לטעון קלטות (באופן תדיר יותר מאשר בדרך כלל כמובן!).

הייחודיות של הערוץ מתבטאת ברמת ההפקה הגבוהה של הסרטונים שלפעמיים גורמת לכם לחשוב שאתם צופים בערוץ 8 או ביס דוקו, כמו גם בדיוק ברמת הפרטים הכי הקטנים. וזה לא מפתיע בלהתחשב בעובדה שהבחור הוא היסטוריון של ממש בהשכלתו שהחליט לשלב בין שני התחומים שהוא הכי אוהב.

למרות שמדובר כאמור בערוץ הכי מומלץ פה, הוא מתעסק  בעיקר במשחקי קונסולות עד עידן ה – 32 ביט, ולכן אם נכנסתם לגיימינג רק בשני העשורים האחרונים, יכול להיות שהוא פחות יעניין אתכם.

Guru Larry  (Larry Bundy Jr)ערוץ של בחור בריטי שיש לו חיבה עזה לנושאים אזוטריים, ובשילוב עם הומור אנגלי די מופרע, מצליח ליצור סרטונים על נושאים כמו "חמשת המשחקים הכי פופולאריים שהתחילו בכלל בתור זיכיונות" או "חמשת המשחקים שנאספו חזרה מהחנויות מהסיבות המטופשות ביותר".

יש לציין שמעבר להומור (ושנאה תהומית לפיטר מולנו), יש ללארי חיבה עזה למחשבי 8 ביט כמו הקומודור, ה – BBC Micro והספקטרום, אז כדאי שתהיו מוכנים לזה…

Nostalgia Nerd – למרות שמאוד קל לנחש במה הערוץ הזה עוסק, הדבר הכי מעניין בו הוא דווקא ההתמקדות בפרטים הטכניים. למשל, האבולוציה של משחקים מגוף ראשון על המגה דרייב (ולא תאמינו כמה כאלו היו) או     ההסבר מדוע משחקי PAL היו איטיים יותר מאשר משחקי NTSC בעבר…

אגב, הערוץ לא עוסק רק במשחקים, אלא גם בתוכנות ומחשבים ישנים, כך שאם אתם רוצים לדעת למה נוצר ה –386SX   למרות שה – 386 המקורי נועד לקבור את כל המעבדים הישנים יותר של אינטל, זה המקום בו תוכלו למצוא את התשובות…

Did You Know Gaming – אוקי, מדובר בערוץ קצת יותר פופולארי מאשר האחרים פה עם שני מיליון רשומים, אבל עדיין שווה להזכיר אותו מכיוון שהוא פשוט עושה את מה שהוא מבטיח – מציג לכם עובדות ופריטי טריוויה על משחקים וסדרות פופולאריות.

העובדות עצמן הן די מדהימות ועשויות להפתיע אתכם. למשל, הידעתם שהצחוק המרושע של Flowey  נלקח בעצמו מהצליל שמשמיעים הפרחים המרושעים ב – Tomba של ה – PS1?! (משחק מומלץ בפני עצמו).

חלק מהסרטונים שהערוץ מעלה הם בשיתוף פעולה עם Unseen 64, אתר שמספק מידע על משחקים מבוטלים או משחקים שהגרסאות בטא ואלפא שלהם היו שונות מהתוצר הסופי. הסרטונים האלו מספקים כמות נכבדת של מידע שבמקרים מסוימים הייתם צריכים לנבור ברחבי הרשת על מנת למצוא אותו. לדוגמה, מצאתי שם סרטון די מעניין על משחקי South Park  מבוטל בסגנון GTA…

מיותר לציין שאם לא סיימתם את המשחקים המדוברים (או לפחות את האחרונים בסדרה), כנראה שמצפים לכם כמה ספוילרים רציניים לגבי סצנות מפתח.

That does not compute – מדובר בערוץ שהוא למעשה גם פודקאסט, ולכן זה לא מפתיע שהוא הרבה פחות ויזואלי. חלק גדול מהסרטונים עוסקים במודיפיקציה של קונסולות או מכשירים קיימים והסברים טכניים כמו מדוע לא ניתן ליצור גרסה של ה – Game Boy Color  עם מסך מואר (נושא ששיגע את חובבי הרטרו לאחר שמכשירים עם הבטחה שכזו הופיעו באתרי קניות סינים).

סרטונים אחרים הם סרטוני דעה חופשיים יותר, למשל, כאלו שעוסקים במוות הבלתי רשמי של ה – Vita  או מהן הסיבות האמתיות לכך שחלק גדול מאיתנו מפסיקים לשחק כשאנחנו מתבגרים (רמז – זה לא קשור רק לזמן הפנוי ולמחויבויות הגדולות יותר).

אלו הם חמשת הערוצים המומלצים שלי, ואני בטוח שאתם מכירים עוד, אז אל תהססו לשתף!

מסיבת סריקה : 20 שנה למגזין זומביט

לפני חמש וחצי שנים כתבתי כמה טורים על מגזינים ישראלים שעסקו במשחקי וידאו ולא הספקתי להגיע לזומביט, לא בגלל שלא קראתי אותו, אלא בגלל שלא היו אז מספיק חומרים ברשת על מנת שיהיה אפשר לכתוב טור באורך נורמאלי שבאמת יישקף את הרוח החיה (מאוד) שפעמה בו.

החדשות הטובות הן שהיום קיבלתי הזמנה לאירוע שיערך מחר בערב בתל אביב ויציין 20 שנים להוצאת הגיליון הראשון של המגזין שהתהדר בביקורת על דום 2 :

"מסיבת סריקה של גליונות זומביט – מגזין מחשבים צעיר משנות ה-90 – ארוע הסיום של תערוכת "אלובייקט".

יגיעו קוראי זומביט, כתבי זומביט, מקימי ועורכי זומביט נאורה שם-שאול ומשה אלחנתי וגרופיס מכל הזמנים.

נדבר על משחקיות, מחתרתיות, יצירתיות… אז ועכשיו. על תרבות הרשת, עיתונות חופשית ופיראטיות.

נסרוק את גיליונות זומביט לדורותיהם ונעלה אותם לרשת (בכך אנו חוסכים ומקדימים את הספריה הלאומית התכוונה לעשות זאת מתישהו).

וגם – נפיק גיליון עכשווי השוואתי וגם סתם שטותי?"

מעבר למשחקים ולעובדה שבהתחלה המגזין תוכנן בכלל כמקבילת הדפוס לתכניות הטלוויזיה (שהפכה דווקא להיות יותר ויותר רצינית עם השנים), יש לציין כי זומביט אכן עסק בהיבט הרחב יותר של התרבות הגיקית של אמצע שנות התשעים, פה ושם האקינג, BBSים, מאמרים עוקצניים נגד Windows וכתבות בגיליון עצמו (אנטי), קצת חומרה וזכור לי גם טור של טייס חיל האוויר שאת שמו היה אסור לציין שכתב סקירה מפורטת על סימולאטור כלשהו והדימיון שלו למציאות…

 בכל אופן, שווה לציין שזומביט היה אחד מהמגזינים האחרונים בדפוס ששרדו בארץ עד לסוף שנות התשעים, לאחריו יצאו עוד מספר גיליונות של מגזין חדש ישן בשם "קליק" ולאחר מכן, בתחילת שנות ה – ,2000 עיתונות המשחקים הישראלית גוועה (או הפכה למיני מגזינים / פינות בתוך ירחוני נוער) ופינתה את מקומה למגזיני הרשת.

בקטנה (?)

אוסף של דברים שרצים לי בראש…

הוידיאו של פאנל עיתונאות המשחקים בו השתתפתי – רציתי שוב להודות לכמה עשרות האנשים שהגיעו והקשיבו למה שיש לנו להגיד. עם יד על הלב, אתם אלו שגורמים לנו להמשיך במסע הצלב שלנו על מנת שיתחילו להתייחס לתרבות הגיימינג כתרבות שווה .

מחשב עם מסך 42 אינץ  – סוף כל סוף סידרתי את הסלון. מחסני חשמל טענו שהטלוויזיות של פיליפס תומכת בכתוביות בעברית לסרטים דרך ה – USB. הסתבר שזה שקר וכזב , אין שום עדכון קושחה שמתקן את זה , לא באתר של פיליפס העולמית ולא באתר של אלקטרה והם פשוט מוכנים להחליף את הטלוויזיה למי שמתלונן (שיטת מצליח). יש להם מזל שבסוף גיליתי שהרבה יותר קל לחבר את המחשב עם כבל HDMI. הפאק היחיד הוא שצריך כל פעם להגדיר את האודיו כך שייצא דרך הכרטיס מסך לכבל, אבל זה ממש בקטנה.

אגב, יש לי הקלטה שלהם שמוכיחה שהם משקרים כך שהם לא יכולים לתבוע אותי על הוצאת דיבה…

כל אופן, עכשיו אני יכול לשחק בכל המשחקים האלו שלא קניתי לאקס בוקס בגלל המחיר דרך Steam Big Picture. היה לי גם דיון בפייסבוק עם מישהו , האם יש מקום להמשיך ולקנות בסטים , או שצריך לקנות בלעדית ב – GOG בגלל שאין להם DRM. אני טוען שלא צריך להיות יותר קדוש מהאפיפיור וסך הכול סטים נותנת כבוד לגיימרים , במיוחד שהם מספקת להם עוד ועוד פתרונות שהופכים את הקונסולות למשהו שכמעט אין בו צורך אם אתם לא משחקים כל כך הרבה במשחקי AAA (כמוני).

רוק בנד 3 – לעזאזל עם זה, למה אין למשחק Tutorial   נורמאלי. למה אני צריך לנחש שהכפתורים של התווים (הצבעוניים) לא עובדים בלי שלוחצים גם על המפרט בו זמנית בגיטרה של הטלקסטר. כל מקרה, כיף של דבר, למרות שאני בספק אם אני אלך אל מעבר לשלבי האימון הקלילים יותר. עכשיו רק נשאר להזמין כבל של רוקסמיט מחו"ל שמתחבר לגיטרה אמיתית ולנסות את הדבר האמיתי…

הדיסק של רוק בנד ביטלס – החצופים מפיסי גיימס לא ענו למכתב מעורך דין , לא שממש אכפת לי, אני מוכן לחכות עד שהמשחק יגיע לגיימס און דימנד. המחשבה שמטרידה אותי היא שרשת שבדרך כלל מקבלת המון פידבק חיובי (ראו בזאפ) מרשה לעצמה לזלזל בלקוח אחד בגלל שהיא אומרת לעצמה שאחר כך יבואו עוד 99 לקוחות מרוצים. בסדר, אני יודע שככה עולם העסקים עובד וידה ידה ידה , אבל זה עדיין די – מעט – מאוד פוגע.

אגב, מאז הפעלת הדיסק, הפעלתי כמה דיסקים אחרים (כי האקס בוקס הפך מן הסתם לנגן DVD שלי על הטלוויזיה שהזכרתי מקודם) , שום סריטה ושום נעליים.

מפגש ראשון של קבוצת הדיון בפייסבוק – ביום ראשון שעבר ערכנו מפגש מצומצם של כמה אנשים. בין היתר היו הרצאות על הגבול המטשטש בין אנימציה שמבוססת על משחקים ובין העולם האמיתי (בן X שהזכרתי בפוסט הקודם הוא דוגמה מצוינת), ייצוגים להטב"ים במשחקי מחשב ובמיוחד בסדרת גבריאל נייט, למה קשה לפתח משחקים במדינת ישראל, והרצאה אחרונה שלי כיצד מוזיקה של משחקי מחשב משפיעה על התרבות הפופולארית.

הבאתי כדוגמה את כל השירים של Poets of the Fall  מאלן וויק ומקס פיין 2 שנכנסו לאלבומי אולפן שלהם וגם את Talk  של קולדפלי שהוא בעצם מחווה ל – Kraftwerk. כמובן שלא שכחתי גם את קובי של דפנה והעוגיות שעליו כבר הרחבתי לפני כמה פוסטים (בחלק מההופעות החיות הקטע של מריו דווקא לא מופיע אגב). בכל אופן,  מישהו אמר לי שחלק מחברי הלהקה מתעסקים עם אמולטורים בזמנם הפנוי, כך שזה לא ממש מפתיע…