ארכיון הקטגוריה: סדרות טלווזיה

The Stick of Truth – הביקורת

טוב, אז הנה הגיע הרגע הזה בו אני יכול להגיד שסיימתי את המשחק שהכי חיכיתי לו ב – 2013, 2014 : South Park – The Stick of Truth. בלי להרבות ביותר מדי מילים, משחקי South Park  נחלקים בגדול לשתי תקופות : תקופת Acclaim של סוף שנות ה  – 90' והתקופה הנוכחית, כשאת המשחקים של שנות ה – 90' שהיו חיקויים נחותים של Turok ומריו קארט אף אחד לא ממש רוצה לזכור… ואילו המשחקים החדשים יותר : Let's Play Tower Defense ו – Tenorman's Revenge  בהחלט היו צעד בכיוון הנכון, אבל עדיין לא ממש הצליחו להעביר את רוח הסדרה שהיה ברור שצריכה מתישהו לקבל משחק נורמאלי.

(הערה – הטריילר המקוצר של המשחק כולל כמה ספוילרים רצינים ולכן העדפתי לשים את 13 הדקות הראשונות).

מהבחינה הזו, TSOT שהוא המשחק הראשון שנוצר כשיתוף פעולה של טרי פארקר ומאט סטון שעדיין כותבים ומדבבים כל פרק בעצמם ו – Obsidian, הוא לא רק המשחק הטוב ביותר של סאות פארק', אלא גם אחד המשחקים הממותגים הנאמנים ביותר אי פעם. לא, הוא בהחלט לא מושלם ובניגוד לאחרים אני אפילו לא בטוח שאם הוא היה פרק בסדרה, הוא היה זכור כאחד הטובים שבה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא מהנה מתחילתו ועד סופו ו – 13-15 השעות שלוקח לסיים אותו חולפות כהרף עין…

המערכון הזה נעשה מטופש מדי

כאמור, אני בדרך כלל לא מתעכב יותר מדי על העלילה, אבל במקרה של TSOT, מדובר בסיבה העיקרית לשחק בו. העלילה ממשיכה את שלושת הפרקים האחרונים מהעונה ה – 17 שבה הילדים מתחלקים לשני מחנות : אלו שמחכים ל – PS4 מול אלו שמחכים ל – Xbox One, רק שעכשיו הם לא נלחמים על קונסולות, אלא על "מקל האמת", מקל שמי שמחזיק בו יכול לשלוט ביקום, לפחות מנקודת המבט של הילדים שמשחקים בסוג של משחק תפקידים בתוך עולם המשחק עצמו (שהוא מן הסתם משחק RPG).

האיזון בין שני המחנות מתחיל להתערער כאשר אתם מגיעים לשכונה בתור הילד החדש שמתחבר דווקא עם החבורה של קארטמן שמחזיקה במקל, חבורת בני האנוש, אך כמובן שלא לוקח יותר מדי זמן עד שהמקל נגנב על ידי החבורה המתחרה של האלפים שמונהגת בידי קייל.

זוהי כמובן רק יריית הפתיחה, ובמהלך העלילה תתקלו כמעט בכל אייקון מהסדרה שאתם יכולים לחשוב עליו : טרנס ופיליפ, הגמדים חובבי התחתונים, ג'ימבו ונד (They are coming right for us!) ואפילו אל גור. חלק מהדמויות קשורות לעלילה הראשית וחלקן יתנו לכם משימות צד בלבד או יופיעו כרפרנסים.

החלק הטוב בכל זה הוא שהמעריצים האדוקים של הסדרה זוכים כאן לסוג של מסע שורשים מצחיק עד כדי דמעות עם טוויסטים מגוחכים, אובר דרמטיזציה וכמובן סכנה ברורה ומיידית על שלום האנושות כמיטב המסורת של הסדרה. מצד שני, אין כאן אף דמות חדשה שתהפוך לחלק מהפנתיאון ולמען האמת אין כאן אזכורים לאירועים אקטואליים שהם אחד מן הדברים המזוהים ביותר עם הסדרה, אולי מכיוון שהעלילה שלו לא נכתבה בשבוע כמו פרק ממוצע באורך 20 דקות, שלא לדבר על כך שהוא נדחה שוב ושוב…

Casual Hardcore

עד כאן על העלילה של המשחק, ועכשיו לתכל'ס : אז כמו שהבנתם, TSOT הוא משחק RPG וכבר בתחילת המשחק ניתן לבחור בין ארבעה טיפוסים (Classes) : לוחם, קוסם, גנב ו… יהודי, כן, שמעתם נכון, יש טיפוס שלם שמוקדש רק לנו, וכמובן שזו הייתה הבחירה הטבעית שלי, כך שאני לא יכול להעיד יותר מדי על הטיפוסים האחרים. כצפוי, בתור היהודי יש כמה מתקפות מעניינות כמו למשל מכות מצרים או מתקפת  Jew Jitsuובנוסף לזאת הלבוש הבסיסי שלכם כולל טלית וכיפה מאולתרים…

בתור הדמות הראשית, יש לכם מתקפה לטווח קצר (עם מקלות, גרזנים ושאר כלים חביבים), מתקפה לטווח ארוך (מכדורסל ועד מסורים), מתקפות מיוחדות שמשתמשות בנקודות כוח (או Pee Points כמו שקרטמן קורא להן) ושימו לב.. מתקפות קסם, שהן לא סתם מתקפות קסם, אלא מתקפות פלוצים שמשתכללות ככל שאתם לומדים להפליץ בצורה יותר מתוחכמת. את הפלוצים אגב אפשר להצמיד גם למתקפות הרגילות על מנת לחזק אותן.

חוץ מזה, בכל רגע נתון יכולה להצטרף אליכם דמות אחת נוספת של אחד מהילדים (תלוי בשלב בו אתם נמצאים במשחק) שאמנם אין לה מתקפות פלוצים או מתקפה לטווח ארוך, אבל כן יש לה מתקפה מיוחדת חזקה במיוחד שהיא לרוב המקבילה ל – Summon  בסדרות אחרות, כשקני למשל מזמן את החד קרן שלו ומשפד עליו את האויבים (או משתפד בעצמו אם אתם לא מבצעים את המתקפה נכון…) לדמות יש גם מתקפה נוספת שמחזקת את הסטטוס שלכם או מחלישה את האויבים.

למרות שכמו שאפשר לתאר, הקרבות עצמם מאוד משעשעים ובין האויבים שלכם תוכלו למצוא הומלסים, עכברים מוטנטים, עוברים (גם כן מוטנטים) ואפילו בקטריות ענק, בחצי האחרון של המשחק הם פשוט קלים מדי אפילו ברמת ה – Hardcore, ונראה לי שהסיבה העיקרית לכך היא שכמעט כל מתקפה משפיעה על הסטטוס של האויבים והופכת אותם לפגיעים מאוד. חוץ מזה, בשלב הזה כבר תשחו ב – Quick Time Events שהם בעצם אחראים לחלק "האקטיבי" של הקרב ותבצעו אותם בצורה מושלמת, שלא לדבר על כך שאת רוב האויבים אפשר להרוג או להמם לפני שהקרב מתחיל באמצעות פגיעה במטרות שונות בסביבה.

2D  שולט?

 TSOT התפרסם לא רק בזכות המותג המפורסם שהוא מבוסס עליו, אלא גם בזכות העובדה שמדובר על משחק AAA דו מימדי, ואיך בדיוק יודעים שמדובר במשחק AAA? וובכן, מרבית משחקי הדו מימד שהם עצמאיים או עצמאיים למחצה לא עולים 60$… הבעיה היא שלמרות הפירוט הרב של הסביבה , התמיכה ב – HD מלא בגרסת המחשב וכל הרפרנסים שהמשחק משופע בהם, קשה להצדיק את המחיר הזה : שניים או שלושת צמתי הבחירה שיש בו לא באמת משפיעים על העלילה (מדובר באותן סצנות בחילופי תפקידים) ואפילו אם תיכנסו לקולנוע ותרצו לראות את "Asses on Fire II" (ההמשך ללהיט של טרנס ופיליפ מהסרט של סאות פארק) או תדליקו טלווזיה בכוונה לראות את התוכנית של הצמד הפלצן, תגלו שכל מה שאתם שומעים זה הסאונד…

בקיצור, אני לא יודע מהן העלויות של קניית זכויות למותג ואם היו כאן כאלו בכלל, אבל כשיובי סופט מוכרת את גרסת המחשב של Watch Dogs  ב – 50$, זה מתחיל להריח קצת לא טוב… ומכיוון שהמשחק לא זמין לקנייה למחשב בצורה ישירה מהארץ, אם תרצו לקנות אותו בגרסה חוקית, תצטרכו לקנות את גרסת המחשב בצורה עקיפה או את גרסת הקונסולות במחיר מלא…

כדאי או לא כדאי?

אם אתם חובבים של הסדרה ברמה כזו או אחרת, אין ספק שמאוד חבל אם תפספסו את TSOT, גם אם תצטרכו קצת לחכות. מצד שני, אם South Park מעולם לא הצחיקה אתכם יותר מדי ואתם פשוט חובבי RPG, אמנם תמצאו כאן משחק משעשע ובעל מראה יוצא דופן, אבל סביר להניח שהרוב המכריע של הבדיחות יעברו לכם מעל לראש, וגם רמת הקושי לא תתחיל לדגדג את מה שיש במשחקי Final Fantasy הקלים ביותר (לפחות בחלק האחרון שלהם). במקרה הזה ייתכן כי תיהנו הרבה יותר מאחד מהמשחקים של Zeboyd שפיתחו בין היתר את Penny Arcade  3 ו – 4, לפחות בגזרת המשחקים שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות…

כשסאות פארק פוגש את מיינקראפט יוצא… פורנו?

לפני כשבוע עלתה העונה ה – 17 של סאות' פארק לאוויר והאמת שלא ממש ידעתי למה לצפות : מצד אחד העונות האחרונות של הסדרה לא היו בדיוק להיט, ומצד שני היה מדובר בפעם הראשונה בה הייתה הפסקה של כמעט שנה שלמה בין עונה לעונה ולא של חצי שנה (העונות הקודמות פוצלו לשתיים כל אחת).

אז הפרק הראשון של העונה עסק בחדירה של הסוכנות האמריקאיות לביטחון לאומי לחייהם של האמריקאים וכמובן שם ללעג את כל ההתעסקות המוגזמת בחדירה לפרטיות. זה היה פרק נחמד, אבל לא פרק שיצדיק פרמיירה של עונה חדשה אחרי כל כך הרבה זמן, זמן שבמהלכו היה אפשר אולי לצפות לרעיונות קצת יותר מקוריים …

הפרק השני לעומת זאת הוא כבר שיפור ניכר לדעתי וסביר להניח שרוב האנשים יזכרו אותו גם בזכות השילוב של קטעים מ – Minecraft בתוכו וההשוואה לפרק על WOW היא בלתי נמנעת.

 אז קודם כל – הפעם Minecraft תופס רק תפקיד משני בפרק והסיפור היותר גדול מתעסק בתוכניות טלוויזיה שבהן בני זוג רוצחים אחד את השני במהלך קיום יחסי מין – טראש במיטבו. אחרי שרצח כזה מתרחש במציאות, הילדים נלחצים ומנסים למנוע מההורים שלהם לצפות בתוכניות באמצעות Parental Lock שדורש מההורים לדעת איך עושים כל מיני דברים ב – Minecraft. ההורים כמובן לא נשארים פריירים, מבקשים מאחד הילדים שילמד אותם איך לשחק במשחק ובסופו של דבר מתמכרים אליו בעצמם…

הפרק עצמו הוא די מצחיק למרות שהרעיון של הפוך על הפוך חוזר על עצמו כמעט בכל פרק שני בסאות פארק. לכן, יותר מעניין לנסות ולהבין אם יש בפרק איזושהי אמירה אמיתית על  משחקי וידאו כשלעצמם. לדעתי, אם מסתכלים בין הפריימים (בין השורות…), ניתן לשים לב שבהתחלה ההורים מתייחסים אל Minercraft כעוד משחק וידאו מטופש שבו צריך לנצח או להפסיד. רק אחרי שהם מבינים שאין  מטרה של ממש במשחק והם יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחם, הם מתחילים ליהנות ממנו ולמצוא לו שימושים מאוד מקוריים… (כל מה שאני אכתוב מעבר לכך יהיה ספוילר)

נכון שזו לא אמירה גדולה במיוחד ואין מה להשוות אותה לפרק על WOW שהראה שלפעמיים משחקי רשת יוצרים קשרים חברתיים חזקים ביותר ולא רק מפרקים אותם, אבל כל אמירה על הפער הבין דורי היא אמירה שיש לה חשיבות, במיוחד בעידן בו נהוג להגיד שילדים נולדים עם עכבר ביד…

לצפייה בפרק המלא באתר של South Park Studios

 

מיומנו של משתתף ב – גולשי הספות

אני עושה לסדרה הזו הרבה טיזרים בזמן האחרון, ובתור אחד המשתתפים בה, אני חושב שגם בצדק :

סיקור יותר ארוך ממסיבת ההשקה – שימו לב שהתבלבלו שם בין השם שלי לשם של השותף שלי לתוכנית 🙁

הטיזר , שם אני מדבר קצת יותר "מלוכלך"

כמו שאפשר להבין, זו ממש לא סדרת ריאליטי רגילה,  ואפילו לא הייתי אומר סדרת "דוקו ריאליטי" רגילה שבה מתעדים ימים בחייהם של דמויות כאלו ואחרות רק על מנת שבסוף יווצר מכל זה "סיפור". לא שיש לי משהו נגד "מחוברים" או אפילו "חי בלה לה לנד", אבל המחשבה שכאן לוקחים אנשים פשוטים יחסית עם סיפורים מעניינים (ולא ההפך) לוקחת את האיכות של הסדרה כמה רמות מעל מה שאנחנו בדרך כלל רגילים אליה.

אז אני וחבר שלי נבחרנו לסדרה על תקן החנונים, וכמו אתם בוודאי יודעים, אני באופן אישי לא צלחתי שני אודישנים של עונות 2 ו – 3. יכול להיות שבאמת קצת יותר קשה לי לעבור מסך לעומת אנשים אחרים בגלל שפת הגוף שקצת משדרת חוסר בטחון והצרידות בקול (שהיא מולדת), אבל הצוות שליהק אותנו הבין שמאחורי התדמית הקצת אאוטסידרית שלנו (לא תתפסו אותי משתמש יותר במילה חנון), אנחנו באמת שני טיפוסים יוצאי דופן : לי יש חיבה עזה כמעט לכל סוג של מוזיקה, תרבות הגיימינג (שגם אותה קל יותר לפטור כסתם "משחקי מחשב) , וקומיקס ומדע בדיוני הם על תקן בונוס. לאסף שהוא חבר שלי בערך מגיל 6, יש חיבה בערך לאותם דברים (אולי חוץ מהמוזיקה, למרות שניסיתי לעזור לו בזה), אבל עם ההומור הקצת "עקום" שלו והסיפור המעט קשה שמאחורי הילדות שלו, הוא היה ללא ספק פרטנר מושלם גם מבחינתי וגם מבחינת ההפקה.

שבע ספות בשבעה ימים

אז בשלב הזה, כבר אין מה להגיד: לעבור שבע ספות בשבעה ימים ועוד בארץ מזרח אירופאית לא ממש מודרנית, זו חוויה מטלטלת למדי. ידענו שלפי הרקע שלנו (או לפחות שלי), ינסו לקשר אותו לכמה שיותר בחורות, אבל בהחלט לא ציפינו שכבר ביום הראשון ננחת אל תוך קומונה של חבורת אופנועים שאוהבת לרכב ב – 120 קמ"ש , לשחק משחקי מבוכים ודרקונים ביערות (על אמת), ולסיום לאמן קבוצת נשים בפוטבול. העריכה בפרקים הראשונים בהחלט לא מראה עד כמה הכול היה אינטסיבי, ועם כמות השטויות והפאנצים המיותרים שאמרתי שם , אולי זה היה עדיף ככה (למרות שעל חלק גדול מן הפאנצים אני לא ממש מתחרט 🙂 ).

שאר הספות ניסו באמת לערבב אותנו עם כמה שיותר בנות : כולל שפנפנת פליבוי אחת ופליטת הישרדות VIP המקומית  שלא הייתה סגורה על המלתחה שלה, סיירת "יערות" עם ראש טכנולוגי (Star Wars ועיצוב אתרי אינטרנט), זוג של DJית וסטודנט להיסטוריה עם חיבה לשתיה, ולסיום – סולנית רוק מלהקת אינדי עם כמה שירים מוצלחים. הערבוב אגב, הצליח, כמו שהוא תמיד מצליח בתוכניות מהסוג הזה, למרות שאני חייב לציין שלכמויות האלכוהול ששתינו שם (ראקיה הוא תואם הוודקה המקומי ושותים אותו בשוטים ארוכים), כנראה תרמו לעניין לכך לא מעט…

ברגע השיא שבו פיצלו אותנו, מצאתי את עצמי בדירה אחת עם אמנית גרפיטי ידועה שבמקרה גם אוהבת לשיר את ה – Angry Video Game Nerd ,לצייר סקיצות של עיניים ולשרבט סקיצות מתוך "סקוט פילגרים" (משום מה היא לא ידעה שמדובר בסדרת קומיקס שלמה). אז בסוף היה די מגניב וגם ציירנו גראפיטי בלתי נשכח (הבטחתי שלא יהיו ספוילרים).

מוסר השכל (בלי להרוס את כל ההפתעות)

אם אתה מוכן לחשוף כמה סודות מעת מביכים מעברך ולהודות בהם בפני המצלמות כשאתה יודע שאין תחרות בינך ובין שאר המשתתפים, אם אתה יודע מראש שתיכנס לסיטאוציות לא שגרתיות ואתה יכול לזרום איתן, אז בסך הכול, זה היה מסע די שווה. מה שכן, ההבטחה שבקושי נהיה סלבים וכולי, לא ממש עומדת במבחן המציאות, וקצת נמאס לי להתראיין לכל מיני תוכניות בידור שעם יד על הלב, אני באמת בקושי צופה בהן… מצד שני, אף אחד עדיין לא ממש מזהה אותי ברחוב, אז אולי זה דווקא סימן טוב, בינתיים?!

נתראה ב – 18 למרץ בהוט 3 (בתקווה שכל הפרקים יעלו גם ל Ynet כמו שהבטיחו)