פינת המשחק הנחבא: What Remains of Edith Finch

What Remains of Edith Finch הוא לא בדיוק המקרה הקלאסי של המשחק הנחבא מכיוון שהוא בהחלט זכה לאהדת המבקרים עם ציון ממוצע של 92 ב-Metacritic. לעומת זאת, הוא לא הפך לתופעה ובקרב השחקנים דיברו עליו הרבה פחות. לדעתי זה קצת חבל, מכיוון שמדובר באחת החוויות היותר מרשימות שיצא לי לעבור במסגרת משחקי ה-Walking Simulators.

קשה קצת לסכם משחק של שעתיים בלי ספוילרים, אבל אני אנסה: אם ברוב המשחקים מהז'אנר אתם משחקים דמות אלמונית שמגיעה למקום זר ומגלה מה קרה בו, כאן אתם מגלמים את אדית פינץ', בחורה צעירה שחוזרת לבית בו גדלה ומנסה להבין האם הקללה שרודפת אחרי משפחתה אכן קיימת, או שמדובר בסתם עוד אגדה.

במהלך השיטוט שלה בבית היא עוברת בכל פינה אפשרית וחושפת עדויות ורמזים אשר שופכים אור על מה שבאמת קרה בבית החל מסוף המאה ה-19 ועד היום.

הדבר הכי מרשים כאן הוא ללא ספק מרחב הפעולה שהמשחק מאפשר לעצמו וכל סיפור מעוצב באופן שונה מקודמו. ברגע אחד תמצאו את עצמכם קופצים מעץ לעץ, רגע אחר תמצאו את עצמכם בתוך חוברת קומיקס של ליל כל הקדושים ובסיפור הבא תשוטטו בתוך עולם פנטזיה. כל סיפור מלווה במוזיקה מתאימה וסגנון גרפי המתאים לו. באופן זה, האורך של המשחק אמנם קצר, אבל בפועל יש אצל השחקן תחושה הרבה יותר מספקת ומלאה.

גם מבחינה גרפית אין למשחק במה להתבייש: בחלקים מסוימים ובעיקר בפתיחה, הוא היה יכול לעמוד ראש מראש מול כל משחקי FPS  שעושה שימוש בטכנולוגיה החדישה ביותר (למעשה קצב הפריימים במחשב המזדקן שלי היה די נמוך על High באזורים הפתוחים והשתפר פלאים לאחר שנכנסתי לתוך הבית). למרבה הצער ועל פי בדיקות של אתרים ברשת, נראה שדווקא גרסת ה-PlayStation 4  (גם במודל הפרו) סובלת מלא מעט גמגומים, דבר קצת מוזר בלהתחשב בעובדה שהמשחק רץ על המנוע המוכר של  Unrealו-Giant Sparrow  כבר עבדו על Unfinished Swan לקונסולות של סוני.

אם הרשמים שלכם הם שמדובר במשחק קודר, אתם בהחלט צודקים, אבל מהחוויה האישית שלי בתור מישהו שלא אוהב משחקי אימה, הוא רחוק מלהיות מדכא או מעיק. הדבר מתאפשר בעיקר הודות להערות של אדית ומגוון הצבעים הרחב יחסית שהמשחק משתמש בו. בנוסף, אין כאן הרבה סצנות יותר מדי גרפיות, אלא בעיקר משחק פסיכולוגי שפורט על הרגשות שלכם.

אם יש חיסרון בולט, זהו בוודאי המחיר של המשחק : עד כמה שהוא טוב, קצת קשה להצדיק תג מחיר של 20 דולר בשביל פחות משלוש שעות, או אפילו 15$ במבצעים האחרונים. אם אתם יכולים להימנע מספוילרים ולא אכפת לכם לחכות, אולי עדיף לכם לתפוס אותו כאשר המחיר שלו יירד עוד קצת.

פינת המשחק הנחבא: Valley

ז'אנר "סימולטור ההליכה" שמאפשר לכם לחקור עולם כלשהו מגוף ראשון במעין סוג של סיפור אינטראקטיבי, הפך להיות אחת מן ההפתעות של השנים האחרונות : משחקים כמו Gone Home או The Stanley Parable  לקחו כל אחד גישה מעט שונה מבחינה נרטיבית (הראשון דרמטי מאוד והשני הוא "סאטירת Meta"), אבל המשותף לשניהם הוא שהדמות אותה אנחנו מגלמים לא ממש מתקשרת אתנו, וכל מה שאנחנו צריכים לדעת מועבר לנו דרך קריין או עדויות שונות שאנחנו מוצאים בדרך.

למרות ששני המשחקים למעלה הפכו כבר לסוג של קאלט, מעט מאוד משחקים אחרים הצליחו לשחזר את ההצלחה, למעט אולי ז'אנר האימה שבו המשחקיות דורשת לא פעם שימוש במשאבים מוגבלים או התגנבות זהירה בין הצללים.

Valley הוא עוד משחק שמנסה לגשת אל הסגנון הזה מזווית חדשה: יש בו הרבה מאוד קטעים טובים, אבל גם לא מעט קטעים מייאשים ומעצבנים שהיה אפשר להימנע מהם עם עיצוב שלבים טוב יותר.

ב-Valley אתם מגיעים לאתר ניסוי סודי של צבא ארה"ב בהרי הרוקי הקנדיים מתקופת מלחמת העולם השנייה במרדף אחר אוצר אגדי הידוע רק בשם "זרע החיים". במהרה מסתבר לכם שהעמק אליו הגעתם הוא למעשה שדה ניסוי סודי של צבא ארה"ב ממלחמת העולם השנייה שגם הוא התעניין באותו זרע החיים ומה שאפשר להשיג באמצעותו.

במהרה אתם מוצאים חליפה מיוחדת בשם L.E.A.F. החליפה הזו קשורה באופן מסוים לזרע החיים (המהות של הקשר הזה תתגלה בהמשך) והיא מאפשרת לכל מי שלובש אותה לגמוע מרחקים במהירות הבזק ולנחות מגבהים עצומים בלי להיפגע כלל.  כעת, כאשר יש לכם את היכולת לחקור את הסביבה שלכם כמעט ללא מגבלות, אתם מנסים להבין מה בדיוק קרה פה ואיך בדיוק הניסוי הצליח להישאר בגדר סוד למשך כמה עשרות שנים טובות (מסצנת הפתיחה, אפשר להבין שהמשחק עצמו מתרחש מתישהו בשנות השמונים או השבעים המאוחרות).

יותר כמו סימולטור "ריצה"

למרות ההגדרה שנתתי בהתחלה, Valley הוא הרבה יותר מהיר ואנרגטי מאשר שאר המשחקים בסגנון והאפשרות להפוך את הריצה לברירת המחדל מתגלה כמאוד שימושית, כך שכמעט ואין צורך ללכת בצורה רגילה, אלא אם כן אתם רוצים לחקור כל סנטימטר בסביבה.

במהלך המשחק תקבלו רמזים והוראות לגבי הצעדים הבאים והמטרות שלכם כמו למשל היעד הבא שעליכם להגיע אליו. מה שיפה כאן הוא שאתם לא חייבים בהכרח למהר, ויכולים להגיע לכמעט כל נקודה שאתם רוצים על מנת לחפש חפצים נסתרים שיאפשרו לכם לפתוח שערים נעולים בשלבים מתקדמים יותר.

כמו כן, מדי פעם תזכו לשדרוגים לחליפה שלכם, החל משדרוג פשוט שיאפשר לכם לקפוץ למרחקים גדולים יותר ועד לאחד שיתן לכם את האפשרות להיתלות באוויר באמצעות Grappling Hook.

למרות שהחליפה מגנה עליכם מפני נפילות באופן מושלם, היא רגישה למים ועלולה להרוג אתכם באופן מידי אם תיצרו מגע עם האגמים והנחלים שבסביבה. גם קפיצה לתוך תהום היא לא אופציה מומלצת. למרבה המזל, באמצעות הכוח המסתורי שעוטף את העמק, תוכלו לחזור לחיים על חשבון החיות של העמק עצמו, אך אם העמק ייפגע בצורה קשה מדי, תאלצו להתחיל את השלב מהתחלה. על מנת שזה לא יקרה, יש לכם את היכולת להחיות צמחים מתים וכך "להבריא" את העמק. יחד עם זאת, הפעולה הזו דורשת אנרגיה, שהיא, לפחות בהתחלה, מוגבלת מאוד.

הכול עניין של מומנטום

למרבה הצער, למרות שהמכניקה הבסיסית עובדת בצורה טובה מאוד, המשחק מתבסס הרבה מאוד על ריצה ומומנטום כדי להציב לכם מכשולים כמו תהומות או בורות שקל ליפול לתוכם, במיוחד בשלבים המתקדמים יותר.

הבעיה מתחילה כאשר אתם נופלים לתהום או באים במגע עם מים, אז המשחק יציב אתכם אוטומטית במקום הבטוח הכי קרוב, אבל עיצוב השלבים יכריח אתכם לחזור אחורה לא מעט כדי לצבור מומנטום מחדש. את אחד השלבים לקח לי לעבור יותר משעה רק בגלל זה, וגם כשהצלחתי עשיתי את זה ממש על הקצה…

חוץ מזה, אם אתם מתפרעים קצת יותר מדי, אתם עלולים למצוא את עצמכם בחלקים שעוד לא הייתם אמורים להגיע אליהם, אז המשחק נוטה להשתגע ולזרוק אתכם לתור הרצפה שוב ושוב ושוב, עד שתאלצו להתחיל את השלב מהתחלה.

ואם כבר מומנטום, חייבים להתייחס לעובדה שהמשחק נשמר רק לאחר שמסיימים שלב שלם, והשלבים האלו גדולים למדי. לכן, אני ממליץ דווקא על גרסת ה-Playstation – היא אמנם לא חלקה כמו גרסת המחשב שלא מגבילה את קצב הפריימים (אני מניח שב-  Boost Modeהמשחק רץ על 30 פריימים קבועים בלי נפילות), אבל בעזרת מצב ה-Rest Mode והפעלה של אופציית ההשהיה, אתם יכולים להמשיך בדיוק מהנקודה בה עצרתם בלי לפחד שהמשחק יתרסק או ייצא מאיפוס כמו על ה-PC.

מד"ב בשקל

למרות שההתחלה של עלילת Valley נשמעת מבטיחה וקל להזדהות עם חלק מהדמויות שאותן אתם שומעים דרך עדויות שונות, בסופו של דבר היא מתגלה בתור מיש-מאש של כמעט כל ספר, סרט או סדרה סוג ז' שאי פעם ראיתם או קראתם. מצד שני, הסביבה הוויזואלית בהחלט מרשימה (כמו כל המשחק והמוזיקה הנהדרת), מה שקצת מחפה על כך וגורם לכם לרצות בכל זאת להגיע לסוף.

בסופו של דבר, אם אתם מוצאים את המשחק בסייל (לי הוא עלה 24 ₪ בחנות הישראלית) ואתם מוכנים לחוויה קצת שונה למרות כל הבעיות של המשחק, שווה לכם לנסות אותו בתור חוויה חד פעמית (למרות שאפשר לנסות ולהשיג בו 100% כדי לפתוח את הפירמידה בשלב הלפני אחרון).

המתים המהלכים – עונה שלישית (ANF)

מאז המשחק המקורי של המתים המהלכים ששם את Telltale  על המפה והראה לנו איך אפשר ליצור סיפור אפקטיבי שפונה לגיימרים מכל הסוגים והמינים, המשחקים של החברה זכו ליחס מאוד מעורב : לא מעט התאכזבו מכך שמבחינת המשחקיות הם נשארו במקום והמנוע הגרפי לא ממש עבר שדרוגים משמעותיים (גרוע מכך – לאחרונה הוא אף גרם לבעיות בכרטיסים גרפים מסוימים( ,חלק טענו שגם מבחינה עלילתית הם הידרדרו עם השנים והכתיבה היא כבר לא מה שהייתה פעם.

למרבה המזל, הנטייה של טל טייל ללכת על מותגים מאוד מוכרים (בדרך כלל) מעולם התרבות הפופולארית ולהוציא את המשחקים שלה לכל המכשירים הקיימים, כולל טלפונים חכמים, הבטיחה שהיא תמיד תוכל למצוא לה קהל יעד, אבל הביקורת המשיכה  (למרות שהדירוגים של המבקרים וגם של השחקנים ידעו עליות ומורדות).

מבחינתי, גם עם כל החסרונות שלהם, המשחקים של טל טייל הם הפסקה מבורכת מכל עולם משחקי ה – AAA שרמת הכתיבה בהם היא גם ככה מאוד לא אחידה. אני יודע שפעם בחודש יש לי משחק שאני יכול לשחק בו בשקט שעתיים בלי להיות מתוסכל מלהיתקע בקטעים מטופשים או לשבור את האצבעות ואני עדיין אקבל חוויה עוצמתית יחסית של השתקעות במשחק (Immersion).

אבל, אני לא אשקר, העונה הקודמת של המתים המהלכים הייתה די מאכזבת גם בעיני והסתיימה ב- Cliffhanger לא מאוד מעניין. במבט לאחור, הדבר הכי בעייתי בה לדעתי היה המספר הגדול יתר על המידה של דמויות שהוצגו יחסית במהירות ונוספו לחלק מהדמויות בעונה הקודמת.

התחלה חדשה, בעיות ישנות

העונה השלישית מתחילה מנקודת פתיחה הרבה יותר טובה ולמעשה פותחת קו עלילתי כמעט חדש לחלוטין (אולי בגלל זה היא נקראת A New Frontier  ולא פשוט עונה שלישית…). בסצנת הפתיחה אנחנו מתוודעים לזוג אחים ממוצא היספני כשלאחד מהם יש משפחה והשני עדיין רווק. לכאורה הכול נראה שלוו ואין לנו אפילו מושג אם הסצנה הזו מתרחשת לפני או  אחרי מתקפת המהלכים, אבל  מהר מאוד דברים מתחילים להסתבך והגיבור (האח הרווק) מוצא את עצמו ביחד עם אשתו של אחיו ושני ילדיהם. בהמשך הם ייפגשו את קלמנטיין, הגיבורה מהעונה הקודמת, וביחד הם ינסו למצוא מחסה ממתקפת המהלכים.

הדבר הכי בולט בעיני בעונה הזו היא שהדמויות החדשות אכן נחשפות בהדרגה ורובן הן מורכבות, כך שלא ניתן לשייך אותן ל – "טובים" או "רעים" (מה שהיה מאוד ברור בחלק מהפרקים של העונה הקודמת). על מנת לשפוך עוד אור על מערכות היחסים בין הדמויות, חלק מהפרקים כוללים גם קטעי פלאשבק שבין היתר מסבירים לנו מה בדיוק קרה לקלמנטיין מאז העונה הקודמת ואיך הסיפור שלה מתחבר לאירועי העונה הנוכחית.

אני חייב להודות שאפילו מבחינה טכנית העונה הזו הרשימה אותי לטובה : נראה שטל טייל למדו איך לנצל את המנוע שלהם בצורה הטובה ביותר בסדרה הזו והיא נראית לא רע בכלל. שני הפרקים האחרונים נראים טוב במיוחד וכוללים לא מעט קטעי אקשן קלילים ודי מהנים (מבחינת משחקיות, לא העלילה) . וכמו שכתבתי בעבר, רצוי לעבור לשחק בגיימפד אם אתם רוצים ליהנות אפילו יותר.

אבל כמו תמיד, יש בעונה הזו גם לא מעט דברים שלא כולם יאהבו. לדוגמה, לפעמיים אפשר לבצע בחירות שיובילו לסיטואציות שונות או אפילו יחרצו את גורלן של דמויות מסוימות שהיו אתנו עוד מתחילת הדרך  (מה שמוסיף ממד רגשי לא מבוטל לבחירות האלו וכנראה גם נועד להחליש את הביקורת שאין בחירות אמתיות במשחקים האלו) , אבל כל זה על חשבון זמן המשחק שהוא בערך שעתיים לפרק. מצד שני, זה בהחלט נותן תמריץ לנסות לשחק בכל הפרק או אפילו מכל העונה מהתחלה ולבצע בחירות שונות לחלוטין.

תנו לה צ'אנס

למרות שאני מעט משוחד, נראה לי שגם מי שהתאכזב מהמשחקים של טל טייל בשנים האחרונות (במיוחד מהכבדים יותר) צריך לתת ל – A New Frontier צ'אנס – מדובר ללא ספק באחד המשחקים הטובים שלה בשנים האחרונות וכרגע אפשר למצוא אותו בהנחה שמביאה אותו למחיר של פחות מ – 20$. אם אתם משחקים אותו על הקונסולות, יש לכם גם אפשרות לקנות אותו בנפרד במחיר של 5$ לפרק, כך שאתם יכולים לקבל מושג האם תיהנו מהמשחק המלא.

 

n00blog – חדשות משחקים, ביקורות, המלצות וגם טיפה נוסטלגיה